"פתח לנו שער בעת נעילת שער" / אביגדור רבינוביץ'

אביגדור רבינוביץ', מסכם את השנה בתעסוקת החרדים ובאפלייתם ומקווה לשנה טובה יותר, ולעם שאוהב ומכבד את השונה:

שנה שלמה, חלפה ותמה. שנה עם אירועים רבים במדינתנו ומלחמה גדולה שהאפילה על כולנו. וכך רגע לפני סוף שנה של עשייה ברוכה בנושא תעסוקת חרדים, הטלפון צלצל (אמנם הנושא קצת לעוס, אבל אני חייב לשתף אתכם בסיפור ששמעתי אתמול בלילה).

קוראים לו ישראל, בן 35 נשוי, פלוס ילד. הוא התקשר אליי, בכדי למצוא עבודה בתחום שעבד בו- ניהול לוגיסטיקה ורכש.
ישראל, שירת במשך שנים בצבא, בתור תפקיד מנהל רכש ושרשרת אספקה. התקדם בסולם הדרגות, ולכאורה, היו לו את כל הסיבות להמשיך ולהתקדם בתפקיד.

ישראל, עד לפני כמה שנים, היה דתי, חובש כיפה סרוגה. איך קורא לו בנט, "האח"- אחד משלנו. במהלך השנה האחרונה, החליט להתחזק ולהתקרב לחסידות ברסלב, והוא כבר לא נהיה "אחד משלנו".

הוא גידל זקן, התקרב לרבי, והתחזק בתפילות ולימוד תורה. לא נהיה "דוס שחור-פאנט", אלא רק כזה שמתחיל להתקרב.
מאותה תקופה, שגידל זקן והתחזק, הדרך שלו הייתה ברורה- החוצה.

פתאום הוא נהיה זה "שלא מתאים למערכת", "ובעוד צורות שונות של התבטאות", כך שיתף אותי, בקולו העצוב.

החיילים בבסיס התחילו להציק, "עוד מעט תהיה לנו חרדי דוס, אהה?" "בטח תאכל לנו גלאט פה" "והזקן הזה עושה אותך חתיך" וכו'. ההקנטות האלה, המשיכו והתרחבו הלאה, כאשר בנוסף לכך כולם מראים לו כיוון אחד, ברור, את הדרך החוצה.
למרות שהעביר את המקרים לממונים עליו, המקרה נסגר במכתב התנצלות, ותו לא. לפני כמה חודשים הוא פוטר, ובזה תמה לה תקופה. סולם הדרגות נעצר!

סיפור זה, משקף את מצבה העגום של מדינת ישראל. אין כאן הכללה, אך יש מצב שמסביר את המציאות הכואבת, את השוני שיש בחברה הישראלית, ואת הקושי בקבלת האחר.

את "הדוס" שמנסה להשתלב בחברה, את "הנכה" שרוצה רק לעבוד, את "האתיופי-השחור" שלא מתאים לנו בנוף. וכן, גם את "הערבי- ישראלי" שרק בגלל שקוראים לו, מוחמד, אין לו סיכוי במדינתנו.

מן הצד השני, אי שם במדינת תל אביב הרחוקה, יש את "האליטה" של החברה הישראלית. אלה שהדלתות פתוחות בפניהם בכל מקום. אותם קבוצת שמנת מ "8200" שבטוח יסתדרו ויעלו בסולם המדרגות. בסך הכל ההבדל ביניהם, הוא כי הם נולדו למשפחה הנכונה.

לקראת שנת התשע"ה הבא עלינו לטובה, אני מאחל לעם ישראל, שהפערים הללו, יקטנו. שלא יוסיפו לגדול ולהכאיב. שלא יהיו סטיגמות ותגיות המנחים אותנו להחליט את מי נקבל לעבודה ומי לא, מי הוא זה שיכנס אל החברה שלנו ומי זה שיישאר בחוץ. שנתחיל יחד שנה חדשה, בשמחה עם תקווה גדולה, ושתמיד יהיה לנו מקום בלב לכווולם! כי אנחנו עם אחד, לב אחד.

בהזדמנות זו, אבקש סליחה מכל מי שפגעתי, ומאחל לכולם שנה טובה ומתוקה, שנת פרנסה טובה וכלכלה ושלא יחסר, לכולנו, דבר לעולם.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אני שירתתי בזמנו בצבא במסגרת צבאית רגילה (דהיינו, לא גדוד חרדי וכו').
    היו ביחידה עוד 2 חרדים מלבדי, אחד מהם בשירות קבע, ואף אחד אף פעם לא הציק לנו או הקניט אותנו על רקע היותנו חרדים (או כל עניין אחר שקשור לכך).
    ההיפך, זכור לי יחס של כבוד הדדי ואני מבין משיחות עם חברים שזה כך בכל צה"ל.

    כנראה שהמקרה שתיארת הוא נקודתי. אין צורך להמציא גזענות/אפליה היכן שלא קיימות

    שנה טובה לכל בית ישראל!

    ספרן חרדי |
    הגב