אביזרייהו דעבודה זרה בתוככי עיר הקודש והמקדש / הרב דרוקמן יורה אש בעקבות ביקור האפיפיור

כבר מזמן לא נשמעו בתקשורת הישראלית המילים והמושגים – "קודש", "קדושה" כמו בימים האחרונים.
מאז שחלחלה הסהרוריה הציונית כולל הציונית-דתית, כמעט והפסיקו גם להשתמש בצמד המילים "ארצנו הקדושה", ואלה הוחלפו ב-'מדינת ישראל'.

לפתע, עם בואו של הוד טומאתו, זכינו לפרץ של "קדושה". פתאום נודע לנו כי אנו חיים ב'הולי-לנד' כלומר בארץ הקודש. לא זכינו, שכל המי ומי שששו להצטלם בחברת מייצג העבודה זרה – יתייחסו, להבדיל אא"ה לקדושי עליון של עמנו זצ"ל ושליט"א ברטט של הערצה וקדושה, אבל אותו 'בן אדום' זכה גם זכה לזה. א שיינעם פנים.

דומני שהנשיא שימון לא השתחווה ב'סדר העבודה' של יום הכיפורים, אם בכלל, כפי שהוא התקפל כולו וקד קידה של כבוד נוכח השתי וערב של הפויפס. טורו השבועי והמרתק של רבה של ק. מוצקין.

"זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים"

בעקבות השואה האיומה נקלטו אלפי ילדים יתומים 'עגולים' מאב ואם במנזרים נוצריים. הרב הראשי לישראל דאז הגראי"ה הרצוג זצ"ל מסר את נפשו לחילוצם של ישראל אלה מציפורני הטומאה. במסגרת מאמציו אלה נפגש הרב הרצוג עם, להבדיל, ה'פויפס'.

מספרים כי לאחר הפגישה עם ה'פויפס' – חיפש הרב הרצוג מקווה טהרה ברומא כדי להיטהר במימיו מהטומאה הוותיקנית.

את הסיפור הנ"ל סיפרתי לאחד מחכימי דיהודאי, אשר הגיב בצחות לשונו: ואילו, וכאן הוא נקב בשמה של אישיות פוליטית מסויימת, בשונה מהרב הרצוג שחפץ לטבול לאחר הפגישה, הרי שאותה אישיות, הלכה כנראה למקווה לפני הפגישה….

כבר מזמן לא נשמעו בתקשורת הישראלית המילים והמושגים – "קודש", "קדושה" כמו בימים האחרונים.
מאז שחלחלה הסהרוריה הציונית כולל הציונית-דתית, כמעט והפסיקו גם להשתמש בצמד המילים "ארצנו הקדושה", ואלה הוחלפו ב-'מדינת ישראל'.

לפתע, עם בואו של הוד טומאתו, זכינו לפרץ של "קדושה". פתאום נודע לנו כי אנו חיים ב'הולי-לנד' כלומר בארץ הקודש. לא זכינו, שכל המי ומי שששו להצטלם בחברת מייצג העבודה זרה – יתייחסו, להבדיל אא"ה לקדושי עליון של עמנו זצ"ל ושליט"א ברטט של הערצה וקדושה, אבל אותו 'בן אדום' זכה גם זכה לזה. א שיינעם פנים.

דומני שהנשיא שימון לא השתחווה ב'סדר העבודה' של יום הכיפורים, אם בכלל, כפי שהוא התקפל כולו וקד קידה של כבוד נוכח השתי וערב של הפויפס.

מי יודע, אולי מעז יצא מתוק, והמונחים של קדושה כולל קדושת הארץ יהיו שגורים יותר על פיהם של אלה שעד כה, מקבלים היו צמרמורת ופריחה אלרגית בתגובה לכל ריח של קדושה אמיתית אלוקית.

* * * * *

וכבר מצינו תקדים לכך בדברי הרמב"ם שבדיעבד אפשר להפיק לקחים חיוביים גם מהטומאה הנוצרית.

וכך כתב רבנו הרמב"ם בסיום ספרו היד החזקה:

""אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון – ונכשלו". וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותם. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי השם".

אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את השם ביחד.שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם, ולעבדו שכם אחד".

כיצד [נוכל להציב את הנצרות והאיסלאם כמיישרי דרך למלך המשיח?], על כך עונה הרמב"ם: "כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים דברים נסתרים יש בהם ואינם כפשוטם, וכבר בא [ישוע] משיח וגילה נסתריהם [והעתיק את התורה למשמעות אחרת]".

"וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".

הווי אומר, כי גם מן השקר ניתן להפיק לקח ותובנה של אמת; מי יודע, אם לא זכינו מכח עצמנו, נסתרות דרכי ההשגחה האלוקית – אולי בזכות הגוי הזה, יתקיים בנו ש"עשני גוי" – שהגוי יעשה אותנו יותר יהודים..

* * * * *

ברם, כל זה בגדר שמחת עניים של התנחמות בתירוצי דיעבד,
בינתיים המציאות מרה טופחת על הפנים;

"מי ייתן ראשי מים, ועיני מקור דמעה, ואבכה כל ימותי ולילי את חללי טפי ועוללי" – כך קוננו בתשעה באב על מה שהתרחש בשנת תתנ"ו לפני כ-900 שנה. זה התרחש בדיוק בימים אלה שהופיע ראש הצלב בדורנו בירושלים עיר הקודש והמקדש.

שבת מברכים סיון היא שבת מברכים היחידה בה, אליבא דכל הקהילות, אומרים את תפילת 'אב הרחמים' על חורבן קהילות הקודש בוורמייזא, שפיירא, מגנצה ועוד. את השואה הלזו של "קהילות הקודש שמסרו נפשם על קידוש ה', ….מנשרים קלו מאריות גברו לעשות רצון קונם וחפץ צורם" חוללו קודמיו של ה'פויפס', וזה היה בימי אייר-סיון, כאמור לפני כ-900 שנה.

תיאורים מחרידים שרדו מאותה תקופה מרה ונמהרה בה נשחטו ומתו בכל מיני מיתות שונות, משונות ואכזריות יהודים הי"ד ע"י קלגסי 'דת האהבה' הנוצרית. תופעות מפעימות של קידוש ה' התרחשו אז. אותם חסידי עליון היו יכולים בקלות להשתחרר מן הפורענות, לו, אפילו למראית עין היו מקבלים על עצמם את דת ה'פויפס'. לו היו קודים קידה נוסח שימון פרס.

וכך מסופר על אחד, רבי משולם היה שמו, ששחט את בנו יצחק למען לא ייתפס לעבודה זרה של הנצרות. מקרה אחר עם בחור אשר עונה ויוסר, ותוך כדי ייסוריו שאלו אותו האם הוא מוכן כבר לעבור לנצרות, וכאשר כמעט נחנק ושאלוהו שוב, מחוסר יכולת לענות בדיבור, הראה באצבעו על צווארו שישחטוהו.
אחד מרבותינו הראשונים כמלאכים (רבי שמואל משער אריה) כותב: "אבל בשעת הגזירה, ראינו חסידים ואנשי מעשה שהורו לעצמם היתר להרוג זה את זה ואת בניהם ונשיהם, ואח"כ להרוג עצמם שלא ליפול ביד אונסיהם (להיטבל לדת הנוצרית)".

אחרי השחיטות הגדולות באירופה המשיכו אבותיו של הפויפס לכיוון ארץ ישראל, וכשכבשו הנוצרים את ירושלים ערכו טבח גדול והרגו את כל יהודי העיר, והם סיפרו בגאווה שהיו הסוסים רוכבים עד ארכובותיהם בדם של ההרוגים.

וזה היה רק ה'סיפתח'.. ברבות השנים היו עוד כ-8 מסעי טבח צלבניים כאלה.

על מה ולמה ניתכו גזירות איומות והשמדות כאלה על עם ישראל באותה תקופה?

צוהר להבנה, פותח לנו הקדוש הרבי האמצעי רבי דובער מליובאוויטש (בנו של בעל התניא), הכותב דברים מבהילים ומגלה את אוזנינו שאלו שקידשו את השם היו בעצם גלגול נשמות מתקופת בית ראשון "שהיו עובדים את ה' ולא פרקו עול מלכות שמים, רק בדבר עבודה זרה פרקו עול מאד והיה להם בזה לבד תאווה נפלאה עד שלא נשאר רק שבעת אלפים שלא כרעו לבעל בימי אחא.
וכל המלכים שעבדו עבודה זרה היו אנשים גדולים ורק בעוון פלילי דעבודה זרה שדבקו בו ….וכל אותן שקידשו השם אלפים ורבבות בכל דור כמבואר בס' שבט יהודה מכל פרטי השמדות שהיה בכל שנה בזמן ת"ק שנה הנ"ל בצרפת דווקא הכל היה מנשמות שהיו בזמן בהמ"ק ראשון".

* * * * *

והנה, 900 שנה לאחר מכן, ב'מדינת ישראל החופשית והריבונית',, "ראשית צמיחת גאולתנו", קיבלנו כאן 'גלגול' נוסף ועדכני של עבודה זרה.

להווי ידוע; אלפי שוטרים יהודים חויבו לענוד על דש בגדם תג, לא יאומן ולא יסולח, ותחזיקו חזק בכסא: תג ועליו חקוק מצד אחד ..שתי וערב, ומצידו השני של התג – דמות דיוקנו של האורח, הלא הוא, הפויפס ממלא מקומו של 'אותו האיש' ימש"ו.

אם לא ראיתי זאת במו עיניי, לא הייתי מאמין; שוטר ירא ה' בעל תשובה, הראה לי את התג המזעזע הלזה וסיפר לי, כי הצטווה להורות לפיקודיו שעסקו באבטחת הביקור של ראש הכנסיה – לענוד את התג על המדים. בשקט, בשקט, הוא לא מילא את הפקודה, אבל שוטרים אחרים, כמו אנוסים בזמן האינקביזיציה, חששו כמובן לאבד את פרנסתם ומטה לחמם – וקיימו באונסם את ההוראה.

"מי ייתן ראשי מים" על חללי בת עמי" – חללי בת עמי הרוחניים.

והארץ לא הזדעזע ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, , ולא היו עצרות מחאה.

אומרים שהאדמו"ר מגור הרה"ק ה'לב שמחה', חלה את חוליו ממנו לא קם (זכר צדיק לברכה) – עקב קיומה של האוניברסיטה הנוצרית-המורמונית על הר הצופים, ואילו כאן הציפו את כל הארץ בטומאת עבודה זרה (או לפחות באביזרייהו דעבודה זרה) – וכפי שהתבטא על כגון דא כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש – "ואין פוצה פה ומצפצף"|.

ושלא ניטעה; כל זה התרחש בירושלים קרתא דשופריא סמוך ונראה ל'יום ירושלים'.

מלכות אדום- היא הנצרות, קבע רבנו אברהם אבן עזרא;

ובכן, "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים".

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. הרב החצוף הזה מתגעגע לשחיטות של מסעי הצלב, במקום להודות שיש לו מדינה ששומרת עליו

    אשר |
    הגב
  2. הרב הכותב הוא אחד מיוחד והבעיק העיקרית למה באמת שהוא היחיד איפו כל הרביס והגדוילים "אך און וויי"!

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  3. העיקר שהרבנים לא השתחוו ולא הלכו לקבל את פניו.
    האפפיור איש טוב ,כל הבעיה היא הע"ז.אלא שהיהודים עובדים ע"ז לא פחות.קברים, תמונות של צדיקים ,יד כמסה ,עיין ודג.אין אחד צדיק בארץ לכן המשיח צריך להגיע.

    יפה יוסף |
    הגב