קיצוניות בפאניקה • טור מיוחד

אודי צמח, חייל מילואים ביום ומרצה לחרדים בלילה רואה את קבוצות הקיצון בשני המחנות ומבקש גם מההנהגה החרדית לגנות

"מוות לערבים" צעקה קבוצה ששעטה מכיוון כיכר פריז לרחוב קרן קיימת בדרכה למרכז העיר במוצאי השבת האחרונה, חלקם חובשי כיפות שחורות. הייתי בדרכי הביתה, שני צעירים בעלי חזות ערבית עמדו לצידי על שפת המדרכה, צפו בתהלוכה והרכינו ראש. ניסיתי לחשוב מה עובר להם בראש, כשהם רואים מול העיניים המון משולהב של צעירים יהודים שהיו מוכנים לקבור אותם ברגע זה.

חשבתי על אותם נערים עם כיפות שחורות, על החינוך שקיבלו, ותהיתי האם מדובר רק בשוליים של החברה החרדית?

עד לפני שנתיים כמעט ולא הכרתי אנשים חרדים, וניזונתי בעיקר מהתקשורת הכללית שבה מצטייר דימוי שלילי ביותר על החברה החרדית. לפני כשנתיים התחלתי ללמד באחד מהקמפוסים החרדיים בעיר, מאז ועד היום לימדתי יותר ממאה ועשרים סטודנטים חרדים. המפגש עם תלמידיי חשף אותי לעולם מגוון ומרתק, לאנשים ערכיים ובעלי דרך ארץ. התפיסה שלי לגבי החרדים, שהייתה רדודה הפכה עם הזמן לעשירה ומורכבת יותר. בשיחות ודיונים שבהם חבריי ותלמידיי החילונים תקפו את החרדים, הייתי מליץ יושר לחרדים וניסיתי להסביר להם את המורכבות שבחברה החרדית.

עד לפני שנתיים הייתי סבור שהחברה החרדית, שרבים מבניה לא מתגייסים לצבא, ושמתהדרת בכך שהאלימות היא תופעה זניחה בקרבה, לא ששה אלי קרב ולא תקרא לאלימות נגד הערבים. אולם, אחד הדברים שבלטו אצל חלק גדול מתלמידיי היא שנאה שורשית ויוקדת לערבים. אותם תלמידים ציירו את הסכסוך עם הערבים כעניין פשוט, שאותו ניתן לפתור רק אם נפעיל מספיק כוח "ונראה לערבים מה זה".

אינני סבור שהערבים הם טלית שכולה תכלת, רחוק מכך. האלימות, הגזענות, חוסר השוויון והקיצוניות הן תופעות רווחות בחברה הערבית, ולעיתים קרובות קשה להבחין בכוחות המתונים והשקולים הפועלים בה. עדות לכך ראינו ברצח המתועב של נפתלי, גיל-עד ואייל, שקיבל גיבוי מהנהגת חמאס. גם אני לא סבור שדיבורים והסכם שלום הם הפתרון היחיד ויש להילחם ביד חזקה בטרוריסטים שמאיימים על שלומנו, אבל יחד עם זאת, האלימות והגזענות של חלק מהיהודים כלפי הערבים עשויה להמיט עלינו חורבן מוסרי ופיסי. הציבור כולו סובל בגלל מעשיהם של קיצונים, כפי שראינו ברצח המתועב של הילד הערבי והחף מפשע מחמד אבו-חדיר.

בעוד אני כותב שורות אלה, שלחו לי מפקדיי זימון למילואים בשישי שבת הקרובים. גם חברים נוספים שלי כבר קיבלו זימון ויבלו את השבת בשטח, הרחק ממשפחותיהם. שעה זאת, היא שעת מבחן להנהגה ושעת מבחן לנו כחיילים. אבל היא גם שעת מבחן לחברה החרדית (ולחברה הכללית), כדי לדכא את האלימות והגזענות שבקרבה, ולגלות צלם אנוש.

זה הזמן לעשות חשבון נפש, לא רק בהתנערות של ההנהגה החרדית מהרוצחים, אלא גם לשאול האם החברה החרדית עושה די כדי לחנך לסובלנות ולהעביר מסר ברור נגד הגזענות והאלימות.

הכותב הוא חייל במילואים ומרצה ב"קמפוס שטראוס".

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. חרדי הוא זה ששומע לקול התורה ולקול רבותיו, ולכן אם מצאת מישהו שאינו מתנהג כך, הוא לא חרדי.

    יעקב |
    הגב
  2. קוראים גיל-עד נפתלי ואייל ולא "גיל-עד נפתלי ויפתח"

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
    • מסכים לכל מילה שאמרת,, ותהיה בטוח שאם תמצא חרדים כאלו ואחרים שיש להם את הפנאי לצאת ולקרוא מוות לערבים אינם חרדי ה', אלא קומץ משועממים וחסרי תוכן שמחפשים אטרקציות, חרדי מקומו באוהלה של תורה ולא ברחובות, אין שום פוסק או גדול דור שיצא בקריאה לצאת לרחוב ולהתגרות בערבים כך שחרדים הם בוודאי שלא אולי חזותית הם נראים כאלה אבל רחוקים מלהיות חרדי ה'.
      המשך שבוע טוב בשורות טובות

      נתן זהבי |
      הגב