אומנות האהבה – ווארט לפרשת השבוע מאת הרב זאב קצנלבוגן

דומה שאחד מן המשפטים המפורסמים ביותר בעולם כולו מן התנ"ך זה הציווי המופיע בפרשתנו "ואהבת לרעך כמוך…" (פרק י"ט פסוק י"ח)

אולי הוא מפורסם כל כך, משום שהוא נעים לאוזן. כולנו מבינים שזהו משפט בסיס לניהול חברה תקינה. אהבה היא מנוע צמיחה לכל הדברים הטובים. אם החברה מתנהלת באהבה לזולת שמונים אחוז מן הבעיות יפתרו מאליהן.

אבל האמת היא שזו הוראה מעשית ולא סתם איזה סלוגן לכתוב על סטיקרים שמדביקים מאחורי המכונית. ואם זו הוראה מעשית כדאי לנסות ולהבין כיצד בכלל ניתן לממש כזו הוראה.

האם ניתן לאהוב את כל עם ישראל באותה הרמה שאני אוהב את עצמי? אני לא בטוח שאני אוהב את עצמי אהבת נפש, אבל בכל זאת ישנם דברים שהייתי מסוגל לעשות בשביל עצמי רק בגלל שאני אוהב את עצמי. למשל, במקרה ואני מוצא את עצמי רעב בשעה שתיים בלילה, אני מסוגל להתלבש, לרדת למטה, להיכנס למכונית ולנסוע ליציאה מן העיר שם עדיין יש פיצה פתוחה ולקנות מגש לי ולאשתי. אני יודע שזה לא סוף העולם אבל בכל זאת זה מאמץ קטן… האם מפני שאני מסוגל לעשות זאת בשביל עצמי אני מחויב בשם הציווי של 'ואהבת' לעשות זאת בשביל כל תושבי עפולה בכל לילה? האם אני מחויב לפתוח קו חלוקת פיצה בכל לילה לכל האנשים הרעבים רק מפני שאני מסוגל לעשות בשביל עצמי? כנראה שלא!

אבל אם נתקדם טיפונת, נשים לב שזה הרבה יותר מורכב. בדרך כלל כאשר אנחנו משתמשים בביטוי אהבה אנחנו מתכוונים לומר שמשום שאנחנו אוהבים יש לנו העדפה לאותו דבר. אדם שאוהב קפה תהיה לו העדפה לשתות קפה בדרך כלל על פני תה. ואם הוא אוהב מאד קפה? אז בוודאי שתמיד הוא יזמין את הקפה ולא משקה אחר. זו בדיוק הסיבה שכאשר אני מספר לחמוד הקטן שלי שאני אוהב אותו יש לזה משמעות. אני בעצם אומר לילד שלי, דע לך, אליך יש לי יחס מיוחד, בשבילך אני מוכן לעשות הכל, ואתה יודע למה? כי אני פשוט אוהב אותך. דמיינו לעצמכם שאומר לילד החמוד שלי, דע לך שאני כל כך אוהב אותך, ממש כמו שאני אוהב את כל הילדים של השכנים… אני מקווה שאם תשמעו ממני משפט כזה תזמינו מיד עובדת סוציאלית. אז אם במילה אהבה מונחת העדפה כיצד ניתן לאהוב את כולם כמו שאני אוהב את עצמי?

המערכת החברתית בנויה ממעגלים מעגלים. החל מהמעגל הקרוב ביותר של הורים וילדים אחים ואחיות, עבור דרך שכנים קרובים, עבור דרך חברים לספסל הלימודים, עבור דרך תושבי אותה השכונה, עבור דרך חברי אותה המפלגה, עבור דרך תושבי אותה המדינה וכלה בחברת המין האנושי כולה. לכל אחד מן המעגלים יש לנו תחושת שייכות ברמה מסוימת. מכירים את זה שאתם עולים לאוטובוס, ובאוטובוס כמו באוטובוס תמיד כאשר יש מושב פנוי זה ליד מישהו. ליד מי אתם מתיישבים? בסקירה של שבריר שניה אנחנו סוקרים מי מבין יושבי האוטובוס הכי קרוב למעגל החברתי שלנו ושם נשב. נכון? כי במעגל הקרוב אלינו בדרך כלל התחושה שלנו נוחה יותר.

באופן טבעי כלפי כל מעגל, יש לנו רמת ציפיות מסוימת. כאשר אני תקוע עם פנצ'ר בקצה הרחוב יש לי צפייה מן השכן בסוף הרחוב שאנחנו תמיד מחייכים בנעימות זה לזה שהוא יתעניין האם אני צריך עזרה. אך ברור לכולם באותה המידה שכאשר אזדקק להלוואה של חמישים אלף דולר, עם כל נעימותו של השכן הוא לא יהיה הכתובת הטבעית לבקשת ההלוואה. אבל מאח שלי דווקא כן. כי ככל שהמעגל קרוב יותר כך התמיכה ההדדית אמורה להיות גבוהה יותר.

עזרה כמובן אין פירושה אהבה. בדרך כלל עזרה היא תוצאה של אהבה. אך ממנה אולי ניתן ללמוד על האהבה המדוברת. העזרה תהיה כאן משל לחמלה, האכפתיות, הרגישות, שאנו צריכים לחוש כלפי זולתנו. עלינו לאהוב את הזולת באותה המידה בה אנו מצפים על פי המערכת האנושית הטבעית שהוא יאהב אותנו. ואם מהמעגל הזה אנו מצפים לעזרה ברמה מסוימת, עלינו לפעול לכך שגם אנו נרגיש כך כלפי הזולת ובמבחן האמת נהיה שם לצידו ברמה המתבקשת.

כמובן על בסיס זה המקום בו מצווה זו תגיע למקסימום ביטוי שלה הוא במערכת הזוגית שם יש לנו את הצפיות הגבוהות ביותר. על הרב שלום שבדרון מסופר שפעם לאחר שהוא עזר לאישה מבוגרת לסחוב את הסלים עד לביתה, הוא העלה את הסלים לביתה, הניח אותם במרכז המטבח על מנת שהמצווה תהיה מושלמת, הרים את ידיו כלפי מעלה ואמר: הקדוש ברוך הוא, תחשיב לי את זה למצווה אפילו שזו שאישה מבוגרת זו היא אשתי…

הבעיה הקטנה שהציווי הזה אינו נאמר כלפי השכן הנחמד, משום שהוא בכל מקרה נחמד וכלפיו זה מתנהל באופן טבעי. הציווי הזה נאמר דווקא כלפי השכן הנודניק ששם זה לא מגיע באופן טבעי… והשאלה הקטנטונת היא פשוט איך עושים את זה?

קחו רווקים צעירים ותשאלו אותם האם תאהבו את ילדיכם לכשיהיו לכם? התשובה תהיה חד משמעית כן. איך אתם יודעים, תמשיכו ותשאלו, אולי הילדים שלכם יהיו הכי נודניקים בשכונה? הם יחייכו אליכם בסלחנות ויאמרו אף על פי כן. והם צודקים! מה הסוד? הסוד הוא פשוט מאד, אם זה הילד של השכנים הוא מה זה נודניק, אבל אם זה הילד שלנו הוא כזה מקסים, שובב ומלא אנרגיות… שמתם לב? הכל עניין של הגדרה. זה יכול להיות נודניק אבל זה יכול להיות שובב ומלא אנרגיות. במה זה תלוי? בנקודת המבט. אם זה שלי אדע כבר למצוא את המעלות, אבל אם זה לא שלי, החסרונות קצת יותר בולטים.

אם כך, הנוסחה לביצוע היא די פשוטה. (הביצוע בפועל אולי קצת פחות, אבל שווה…) דבר ראשון עלינו להבין שהשני הוא פשוט שלנו. הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, הוא השכן שלנו, הוא החבר שלנו מספסל הלימודים, הוא גר בעיר שלנו וכו'. ואם זה שלנו כדאי לנו להתרגל לראות את מעלותיו. אני בטוח שאפילו אחרי שנראה את מעלותיו של הזולת עדיין יישארו לו חסרונות, אבל את החסרונות ניתן לראות בצורה קצת שונה כפי שראינו…

תנסו, ותראו שהעולם מחייך אליכם הרבה יותר…

נושאים המופיעים בפרשה:

הנושאים המופיעים כאן אינם לפי הסדר אלא בחלוקה לנושאים

מצוות שבין אדם לחבירו:

  • מעבר לפעולות אקטיביות שעלינו לעשות לכבודם של הורינו עלינו להימנע מפעולות הפוגעות בכבודם בכל תנאי חוץ ממקרים שזה נוגד את רצון הבורא.
  • אין לקלל את ההורים בכל תנאי.
  • להשאיר לעניים בפאת השדה מן הגידולים. וכן לא לאסוף את מה שנפל בדרך. בכרם יש להשאיר להם את העוללות (ענבים שאינם גדלים כאשכול) ואם נשרו ענבים בשעת הבציר גם אותם יש להשאיר.
  • אסור לגנוב ולגזול ולהכחיש בשבועה את חובי לחברי.
  • לא לעכב משכורות.
  • אסור לקלל כל אדם גם אם אינו שומע.
  • אסור לתת מכשול לפני עור בין עור פיזית או כל אדם שהוא עור מלראות דברים מסוימים…
  • אין לגלות את סודותיו של האחר ובוודאי לא במקום שזה מביא נזק או בושה.
  • יש להציל את חברו מסכנת חיים.
  • אסור לשנוא את השני. אם ראינו אצלו התנהגות שלילית יש להוכיח אותו בנועם.
  • אין להחזיר רעה לחבר אפי' לא בדבור.
  • לאהוב את כולם.
  • לכבד מבוגרים וחכמים.
  • לשמור על זכויותיו של הגר ולהימנע מלצערו.
  • לנהל מסחר בצורה הגונה.

נאמנות לבורא והרחקה מתרבות עבודה זרה:

  • אין לעבוד עבודה זרה ולעשות צורות לעבודה זרה.
  • לא להשתמש בחוזי עתידות כאוב וידעוני, מנחשים ומעוננים.
  • להימנע מגילוח פאת הראש ופאת הזקן.
  • להתרחק ממנהגי אבל כשריטת בגוף
  • איסור כתובת קעקע.
  • אין להעביר את הילדים בתוך האש לע"ז.

קדושת בני ישראל:

  • הרחקה מעריות.
  • הבא על שפחה המשוחררת לחצאין ומאורסת לעבד עברי אין דינו כבא על אשת איש משום שהיא עדיין חצי שפחה ואינה יכולה להתקדש.
  • איסור נידה.
  • הימנעות ממשכב זכר ובהמה.
  • חינוך ילדנו לקדושה והימנעות מהפקרות.
  • כשרות המאכלים הכוללת איסור אכילת גידולי עץ בשלוש השנים הראשונות, אכילת פירות גידולי העץ של השנה הרביעית בקדושה בירושלים, איסור אכילת אבר מן החי, ואכילת בעלי חיים טהורים בלבד.

 

דינים נוספים:

  • כלאי הכרם, הבגד והבהמה – אין לזרוע תבואה בסמיכות לכרם. אין לשלב בבגד אחד צמר ופשתן יחדיו. ואין לחרוש במחרישה אחת בשור ובחמור יחדיו.
  • דיני קרבן שלמים – יש להקריב לשם קרבן ולהתכוון לאכול אותו במקומו ובזמנו. זמן אכילת השלמים הוא שני ימים והלילה שביניהם. מה שנותר מעבר לכך נשרף באש ואסור באכילה.
  • חיוב על הדיין לשפוט בצדק ולא לשאת פנים.
  • כיסוי הדם ואיסור אכילתו.
  • שמירת שבת.
  • מורא מקדש.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.