"אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד" / הרב בן ציון נורדמן

"אני לא שלחתי אותו למות. הבן שלי רצה לחיות. אבל הבנים שלי תמיד בחוד". הרב בן ציון נורדמן, מספר על מרים פרץ ששיכלה את שני בניה ועל עם ישראל חי וקיים. מבט לפרשת השבוע, אקטואליה בראי פרשת מסעי,

עם ישראל נמצא בתקופה שאינה קלה, כלל וכלל. הדיווחים המגיעים מעזה השכם והערב מחרידים כל נפש. למעלה מ-20 הרוגים, למעלה מ-100 פצועים, ומאות אלפי משפחות הנתונות כל העת בחרדה מוחשית בעקבות הטילים הנוחתים מרצועת עזה.

אם יש דבר המאפיין תקופות מעין אלו, זוהי תחושת "שותפות הגורל" שבו נתון עם ישראל. כולם רוצים לעזור ולסייע, ולהיות חלק מהמערך הגדול של הגנה על הישוב היהודי בארץ ישראל. גם כאלו שאינם משרתים, מרגישים צורך גדול לעזור ולסייע במה שרק ניתן. בהיכלי הישיבות מתקיימים כל העת תפילות ותהילים בעבור החיילים. פרויקטים של חיזוק בעם ישראל צצים כל העת כפטריות אחר הגשם, יוזמות מבורכת קמות כמו "אמץ חייל" שבמסגרתו תלמידי ישיבה מקבלים שם של חייל הנלחם בעזה ומתפללים עליו. כל העת עסוק עם ישראל בדבר אחד, והוא, ניסיון להיות חלק מהסיפור הגדול.

אם נתבונן לרגע בפרטי המערכה שאנו נמצאים בה, נגלה דמויות רבות המהוות כל אחד לחוד וכמכלול את "גיבורי התקופה", ואני מתכוון לאותם משפחות של הקצינים והחיילים שנפלו בקרבות הקשים בעזה. כל חייל שנפל הוא עולם בפני עצמו. כל משפחה שאיבדה את יקירה היא עולם בפני עצמו.

במהלך השבוע האחרון יצא לי להסתובב במספר בתי חולים, יחד עם חתן פרס ישראל וראש מוסדות "מגדל אור" הרב יצחק דוד גרוסמן. ביקרנו אצל חיילים שהתאשפזו. חלקם במצב קשה, חלקם במצבים אחרים. חיילים שנתנו את כל כולם למען עם ישראל, וכעת זקוקים לרחמי שמיים.

כשהגענו לאחד החיילים הפצועים, סיפר אותו חייל שבעיקרון הוא כלל לא היה אמור להיות בגזרה הספציפית שבה נפצע, והסיבה שנכנס לשם הוא הרצון שלו להיות חלק מהמערך הלוחם. הרב התפעם ואמר לו: "בזכות אנשים כמוך שמוסרים את נפשם עבור עם ישראל, אנחנו זוכים לכל כך הרבה ישועות. בזכות חיילים נחושים כמוך שמסכימים לחרף את נפשם עבור כולם, הצבא זוכה לכל-כך הרבה הצלחות מבצעיות".

יש משפט בלחימה צבאית שאומר: "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד". כאשר כל אחד ואחד מרגיש ופועל למען כולם, אזי ניצחוננו מובטח. ניצחון גשמי ורוחני. עם ישראל חזק כאשר הוא מאוחד. וברגעים הקשים הללו אנו מרגישים זאת בחוש וכל אחד מאיתנו מתמלא בגאווה גדולה.

עם ישראל חי

כשמדברים על "גיבורי התקופה" אי אפשר שלא להיזכר באחת הגיבורות שליוותה אותנו בשנים האחרונות. אני מדבר על גב' מרים פרץ, שקיבלה את הכבוד ביום העצמאות האחרון להדליק משואה לתפארת מדינת ישראל. מרים איבדה את בעלה אליעזר, ואת שני ילדיה סגן אוריאל פרץ ורס"ן אלירז פרץ. סגן אוריאל פרץ נפל בנובמבר 98' ביום הולדתו ה-22, בעלותו על מטען בלבנון. האב אליעזר לא עמד בכאב ונפטר שש שנים לאחר נפילת בכורו. רב-סרן אלירז פרץ נפל במרץ 2010 בהיתקלות עם מחבלים ברצועת עזה. בן 32 במותו, בעל לשלומית ואב לארבעה ילדים שלבכור שבהם קרא על-שם אחיו אוריאל.
כשמתבוננים על האמא הזו, שהקריבה את טובי בניה, ולא כפרפראזה, עבור המדינה, אי אפשר שלא להתפעל. מי שמדבר עם מרים פרץ מרגיש שבא לחזק, אך בעצם יוצא מחוזק.

לפני כשלוש שנים, כששמשתי יו"ר ועדת השמות העירונית, חנכנו ביוזמתי ברחוב ז'בוטנסקי בעיר גן ציבורי "גן האחים" לזכר האחים אוריאל ואלירז פרץ. במהלך הטקס דיברה מרים פרץ, אמם של האחים, והרגשתי את התחושה שבמקום לחזק, יצאתי מחוזק. היא אמרה: "אנשים תוהים מה יכול להביא מעט נחמה להורים שכולים, טקסים כאלה הם התשובה. כאשר מקימים גן בשם "גן האחים" זה גורם לכולנו להרגיש שאנו יחד בשותפות בגורל. הטקס מרגש אותי מאוד ואני אסירת תודה לראש העירייה ולתושבי חדרה על הנצחת המורשת של אוריאל ואלירז".

"העובדה שארבעת ילדיו של אלירז משתעשעים במתקני המשחקים בגן החדש מהווה ניצחון גדול על אלה שחשבו שגדעו את חייו, אבל בפועל ממשיכה מורשתו באמצעות ילדיו ובאמצעות הנצחה כמו הגן שנחנך בחדרה".

הטקס כולו התקיים בצל עץ איקליפטוס עבות. "אני לא מתפלאת שבחדרה ממשיכים את המורשת של בניי", אמרה מרים. "אני רואה את העץ לידנו ומבינה שסוד קיומנו כאן הוא כמו העץ הזה ששורשיו נטועים עמוק בתוך האדמה הזו".

ואם זה לא מספיק, הנה ציטוט של מרים פרץ מתוך ראיון ברדיו: "אני לא שלחתי אותו למות. הבן שלי רצה לחיות. אבל הבנים שלי תמיד בחוד. הם קצינים. קצינים הולכים בחוד. הוא דוגמה אישית. הוא הראשון לקרב. ואם הוא נזעק להציל או להגיש עזרה או להילחם – ברור שאלירז הוא הראשון. הוא לא הלך למות, הוא הלך כדי שאני ואת ועם ישראל יחיו פה. הבנים שלי נהרגו בשביל כולנו. אל תספרו להם, אל תגידו בגת. שלא יעלזו שהם הרגו סמג"ד. אולי הם הרגו את אלירז בגוף, אבל הם לא הרגו אותנו. את הנפש הזאת הם לא הרגו. אל תספרו להם, שהם לא יתגאו ברחובות עזה, כי משפחת פרץ – הם צריכים לדעת – היא נצר של דוד המלך, וחיילי דוד המלך לא נכנעים. הם מרימים ראש. תגידו להם שעם ישראל חי".

אכן. עם ישראל חי. עם גיבורים כאלו אנו חיים. ובימים קשים של לחימה בעזה, כאשר אויבנו נשאו ראש, חובה עלינו להיזכר בדברים הללו שגורמים לכולנו להרים ראש ולהבין מדוע אנו נלחמים ועבור מה אנו מחרפים את נפשנו.
יהי זכרם וזכר כל הנופלים במערכות ברוך.

חוסר הודאות

פרשת השבוע היא פרשת מסעי. בראשית הפרשה התורה מסכמת את מסעות עם ישראל במדבר. מי שמתבונן בפסוקים מגלה שבמשך קרוב לשלושים פסוקים התורה מספרת את כל המסעות שעם ישראל עבר במדבר. במשך 40 שנה הסתובב עם ישראל במדבר בחוסר וודאות גמורה, בלא לדעת היכן הם הולכים להיות ביום המחרת.

הנביא ירמיה מציין לשבח את עם ישראל, כאשר התהלך במדבר וסמך על הקב"ה בכל עת. "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". עם ישראל בטח בבורא עולם שיוביל אותו אל חוף מבטחים. בלי לשאול שאלות, בלי לערער אחר דבריו. בעיניים עצומות הילכו עם ישראל עשרות שנים במדבר.

תחשבו על זה. הולכים בני ישראל במדבר. מאות אלפי אנשים. גברים, נשים, ילדים ופעוטות. בלי לדעת מה ילד יום. איך בכלל הם אמורים להתארגן ליום המחרת. כמה זמן צריך להיות בכל מקום. שבוע. שבועיים. חודש או חודשיים. פעמים רבות הם חנו במקום מסוים, ובאותו היום כבר קיבלו הוראה להמשיך בדרכם. איך הם עשו את זה? עד כדי כך שהנביא מציין אותם לשבח.

התשובה היא, שלמעשה כולנו חיים כל העת בחוסר ודאות. התהוות עם ישראל הייתה במדבר. כל היסודות של עם ישראל התהוו במדבר. הקב"ה רצה ללמד את עם ישראל שהחיים הם חוסר ודאות ולחשל אותו לקראת זה.

קחו למשל את הימים הללו, כשמבצע "צוק איתן" נערך ברצועת עזה. חוסר הודאות של תושבי הדרום ושל מיליונים תושבים כמעט בכל רחבי הארץ. מתי תישמע האזעקה הבאה? והיכן ייפול הטיל הבא?

השבוע אירחנו משפחה מהדרום. השאלה הראשונה שהם שאלו: "לכמה זמן להתארגן?". חוסר ודאות. אי אפשר לדעת כמה זמן זה יימשך והיכן תהיה הפגיעה הבאה. זה יכול לתפוס אותך בכל רגע נתון.

ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. אנו כל העת סומכים ובוטחים בבורא העולם ויודעים שאנו נתונים לחסדיו. "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". כל העת אנו שמים מבטחנו בקב"ה שינווט אותנו לחוף מבטחים ונזכה שהשקט והשלום ישרור בארצנו.

ליבנו כל העת עם תושבי הדרום החיים בחוסר ודאות. כמה שאנו שמחים לארח אותם בחדרה, כולנו תקווה כי בקרוב הם יארזו את חפציהם ויחזרו לביתם ויחיו בשקט ובשלווה.

שבת- שלום, שלכם באהבה ואחדות.

**************

הרב בן ציון (בנצי) נורדמן, משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן", יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר הנהלת העיר חדרה.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.