אחות החייל ירון חן הי"ד כותבת בדמע ונזכרת: 21 שנה אחורה (וידאו)

בימים קשים אלו. הרגשתי צורך לשתף…חטיפתם ורציחתם של הנערים הטהורים הללו. מחזיר אותנו 21 שנה אחורה…הרבה פרטים דומים – החטיפה ביום חמישי, עליה לטרמפ בדרך הביתה לשבת,הרצח המיידי,הרכב השרוף, היריות ברכב, המשקפיים שנמצאו בשטח.אצלנו 12 שעות של חרדה וחוסר ודאות עד למציאת הגופה, וכאן 18 ימים מורטי עצבים…..

אחי הבכור החייל ירון חן הי"ד – נחטף בח"י מנחם אב – ע"י החמאס על- מנת להחליפו בשיח יאסין.מיד כשעלה לרכב הבין שנחטף והצליח לירות באחד המחבלים.אישה שנסעה אחרי רכב המחבלים הבינה שיש כאן חטיפה ומיד דיווחה לצה"ל.כשראו את כוחו והבינו שרודפים אחריהם ירו בו ושרפו את הרכב עם גופתו, בביתוניא.תוך שעות מזמן הדיווח ,נמצא הרכב. בסביבת הרכב נמצאו משקפיו…בתוך הרכב גופתו…כשהודיעו שנחטפו נערים,קיוויתי שלא יצטרפו לישיבה המפוארת שם למעלה…שלא יצטרפו עוד משפחות למשפחת השכול… ושהחלום הרע הזה שאליו נכנסו פתאום שלוש משפחות אצילות ומעוררות השראה, יסתיים ויחזרו הם לשיגרת חייהם כבתחילה.אך "לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי"(ישעיהו נה ח). מאז שירון נרצח איבדנו רבים וטובים. ותמיד אני מדמיינת כיצד ירוני מקבל אותם בשמחה האופיינת לו שם- בישיבה של מעלה.ויש פער בין השמחה למעלה, לזעקת השבר כאן למטה. וקשה לישון…והכל מבולבל…ובמהלך הלילה לאחר הבשורה המרה שנמצאו גופותיהם, ישבתי וכתבתי…וברשותיכם… :

דע מה למעלה ממך – עדי (מוקדש לעילוי נשמת הנערים הטהורים קדושי עליון הי"ד)

ובישיבה של מעלה,
בין מלאכי עליון,
יבואו הנערים
ובצל כנפיך יחסיון

ובישיבה של מטה,
עדת צאן קדושים,
בשבר זועקים
נופלים על פניהם,מבקשים:

א-ל רחום וחנון,
ראה בזעקת בניך,
עד מתי שועל מהלך בביתך,
ואמהות קוברות בניהן באדמת קדשך?

ובישיבה של מעלה,
סביב כיסא הכבוד
קול מצהלות חתנים,
באים לפניו הנערים,
קדושי עליון,זכים וטהורים.

ובישיבה של מטה,
בין עפר ותכלת,
נושקים לרגבי האדמה,
מעל קבר בנם הפתוח,
מצדיקים את הדין בדממה.

ועומדים זה כנגד זה.
שם בישיבה של מעלה,
וכאן בישיבה של מטה,
זועקים ומייחלים ומייחדים:
ה' הוא האלוקים!
ה' הוא האלוקים!

קול דממה דקה – עדי (מוקדש באהבת אין קץ להורים ולאחים בתפילה לה' שימלאם בכח וחוסן ושלא תאובד השמחה מנפשם)

עכשיו שתיקה.
השכל מבין שמתחילה מציאות חיים חדשה,
והלב ממאן לקבל את הבשורה.
הרגעים האלה, הם רגעי מלחמה-
הלב רוצה לשכנע שזה לא נכון, לא יכול להיות!
השכל מנסה להסביר…
המילים מתבלבלות ומציאות החיים מתערפלת.
ועכשיו שתיקה.
שקט. דממה.
הדמעות לא מפסיקות לרדת,
הלב מתגעגע, השכל מסביר-זה נגמר וזה מתחיל…
וחיסרון. וגעגוע. וזיכרון ואמונה,
ורוצים לצעוק-
ודממה דקה.
ברוך דיין האמת. והתמודדות חדשה.
ואת יודעת שמעכשיו,
הנוכחות שלו תהיה שונה-
לא עוד חיבוק ונשיקה,
לא עוד שיחת טלפון ודבר תורה.
ובשולחן השבת הכיסא מיותם,
וקולו המתוק לא ישמע
והכל כבר נחתם…
ונוכחותו הופכת אחרת,
נוכחות נשמתית-
את מרגישה אותו – אך לא רואה אותו,
הוא מלווה אותך, אך לא אוחז בידך.
הוא מדבר אליך – דרך הנשמה.
ואת חיה אותו. את דרכו, אישיותו.
את טוהר מידותיו, חיוכו ושמחת חייו.
את מסירות הנפש והחסד,
אהבת העם והארץ.
ואת שותקת
כי אין מילים ברגעים האלה,
הדיבור מצמצם כל תחושה.
והתמודדות עם חיסרון
וצועדים בדרך האמונה.
ועכשיו שתיקה.
ומעכשיו – בחירה.

בתפילה לגאולה…
עדי סוקולובר
אחותו של החייל ירון חן הי"ד שנחטף, נורה ונשרף בח"י מנחם אב תשנ"ג

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.