סוף מר: מאות ליוו את הבחור אהרון סופר ז"ל (וידאו) (הקלטה)

בשעה זו בשכונת עזרת תורה בירושלים החלה מסע הלוויתו של הבחור אהרן סופר שגופתו נמצאה אמש (ה') ביער ירושלים, לאחר מכן יטמן בבית העלמין בבית שמש

בשעה זו בשכונת עזרת תורה בירושלים החלה מסע הלוויתו של הבחור אהרן סופר שגופתו נמצאה אמש (ה') ביער ירושלים, לאחר מכן יטמן בבית העלמין בבית שמש. בשעה תשע וחצי בבוקר החלו המונים להתגודד ברחוב אבן האזל בירושלים שם מתקיימת מסע הלוויתו של הבחור.

עוד בנושא:

סוף מר: מאות ליוו את הבחור אהרון סופר ז"ל

גופתו של הנעדר אהרון סופר נמצאה

תעלומת אהרן סופר • המשטרה: "בודקים את כל הכיוונים

פרשת הנעדר: הנכד נעצר – הגאב"ד הגיע לשחררו

הסרטון האחרון: הנעדר החרדי יורד מהרכבת הקלה

תעלומת הבחור הנעדר: אלי ישי הגיע לחפ"ק בהר הרצל

מרגש: אימו של נפתלי פרנקל חיזקה את הורי הנער הנעדר

עיתונאי חילוני מאשים: "התקשורת לא מדווחת על הנעדר – כי הוא חרדי"

בחור ישיבה נעדר: נראה לאחרונה בהר נוף

האב אומר קדיש על בנו

[alooma ref="3b6957466df14ddd1aaac763b5c37fdb.avi" src="1" autoplay="0" pid="0"]

ההספדים בירושלים בקול בוכים – צפו

[alooma ref="579f18dbfec85fa7b907c7618bfddf76.mp4" src="1" autoplay="0" pid="0"]

unnamed (1)

מתנדבי איחוד הצלה מסניף ירושלים איבטחו את מסע ההלוויה של אהרן סופר ז"ל שאותר ללא רוח חיים ביער ירושלים לאחר כשבוע חיפושים, ההלוויה יצאה מישיבת הבחור ברחוב אבן האזל בירושלים, ולאחר מכן המשיכה לבית העלמין בבית שמש שם ייטמן בסמוך לקבר סביו.

 

צילום: אורי דיוויס – סוכנות הידיעות "חדשות 24"

unnamed (2) unnamed (3) unnamed (4) unnamed (5) unnamed (6) unnamed (7) unnamed (8) unnamed (9) unnamed (10) unnamed (11) unnamed (12) unnamed (13) unnamed (14) unnamed (15) unnamed

מתנדב הצלה שרגא הופמן שמצא את הגופה עם חבריו מהאיחוד מספר – האזינו:

[alooma ref="d8a14d2995c609fb40fc342c7a0960da.mp4" src="1" autoplay="0" pid="0"]

 

מוקדם יותר פרסמה דוברות משטרת ירושלים את ההודעה כי: "בתום בדיקות רפואיות, זוהתה הגופה שנמצאה הערב ביער הסמוך לעין כרם , כגופתו של הנעדר אהרון סופר ז״ל. מבדיקה שנערכה לא עולה חשד לפלילים. הגופה תועבר בשעות הקרובות לידי משפחתו".

צפו: הסרטון האחרון שבו נראה הבחור עולה על הרכבת.
[alooma ref="8f623c0f692f186a7e2fde7079a2a081.mp4" src="1" autoplay="0" pid="0"]

 מאיחוד הצלה נמסר כי מתנדבי איחוד הצלה סניף ירושלים שפעלו בחיפושים אחר אהרן סופר מצאו גופה, כוחות משטרה גדולים בדרכם למקום בכדי לבדוק את זהותה. 

ישראל ארליך מתנדב איחוד הצלה מסר: "יצאנו מהחפ"ק של איחוד הצלה אני וחברים נוספים שהגיעו לסייע בחיפושים ולאחר כשעה של הליכה רגלית איתרנו גופה בין השיחים שככה"נ מדובר בגופת הנעדר, דרך רשת הקשר של איחוד הצלה עדכנתי את המוקדנים שהזעיקו למקום את רכבי השטח של איחוד הצלה וכוחות גדולים של משטרה וזיהוי פלילי שייבדקו את זהותה, מצער שהאירוע הסתיים בטרגדיה כה קשה".

סופר

צילומים: אורי דיוויס ושמואל בן ישי – סוכנות הידיעות "חדשות 24

____ _____ _____ ______ ____ __ _____ ________ ________ ____ _____ _____ unnamed (2) unnamed (3) unnamed (5) unnamed (7) unnamed (8) unnamed (9) unnamed (10) unnamed (11) unnamed (12) unnamed (13) unnamed (14) unnamed

אמש נפגשו ההורים עם  סנ״צ גלעד בהט קצין אגף חקירות ומודיעין במרחב ציון.בתום הפגישה אמרו במשטרה. "ביום שישי בערב קיבלנו הודעה על העדרותו של אהרון סופר תלמיד ישיבה בן 23 הלומד בישיבה בירושלים החל בקבלת ההודעה יצאנו לחיפושים נרחבים,  בחיפושים משתתפים אלפי מתנדבים ושוטרים המנסים לאתר את הנער וכן מסוקים פרשים כלבים ונעזרים בכל יחידות החילוץ המשטרתיות בצבא ובשרות הביטחון" .   "אני נמצא בקשר מתמיד עם המשפחה, אנחנו מקבלים מהם מידע ואנחנו משתתפים אותם בפעולות כדי לנסות להשיג את מירב האינפורמציה שתעזור בחיפושים . קצין החקירות נשאל, האם נבדקים כל כיווני החקירה, כולל רקע לאומני? "אנחנו בודקים את כל כיווני החקירה ואת כל האפשרויות", הוא השיב והוסיף: "המשפחה הסבירה לנו שמדובר בבחור מאוד אחראי ומאוד מסודר וזה גם המידע שקיבלנו.אנחנו בודקים את כל הכיוונים" . "החיפושים נמשכים ואזור החיפוש הולך ומתרחב ככל שנוקפות השעות והימים כדי לוודא שגם האזור שבו נעלם וגם אזורים יותר נרחבים מחוץ ובתוך ירושלים נבדקים".

צילום תמונה ראשית: שלומי כהן

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. מחשבת חיזוק
    לע"נ הבחור החשוב אהרון בן חולדה * סופר ז"ל *

    "היופי והצלחה ש-בשמירת עיניים"

    באהבת הבורא יתברך אותנו, ואע"פ שיודע שאנחנו דור חלש ויש לנו נסיונות, אעפ"כ נבחרנו לעשות התיקונים על עבירות ופגמים של הדורות הקודמים. תפקידינו בעוה"ז לתקן מה שקלקלו בדורות ובגלגולים הקודמים, היום נראה לכל בער דעת כזמן האחרון לפני הגאולה, עם כל סימניה, כדי שנוכל לתקן פגמי העבירות לשעבר, הזמן הזה ידוע כאחרית הימים-סוף הגלות, זמן קצר מאוד לפני ביאת משיח צדקינו.

    על הדור החלש שלנו דור עקבתא דמשיחא (התקופה שלפני ביאת המשיח) חז"ל אומרים שתהיה תקופה קשה ברוחניות ובגשמיות, הרבה צער ומכאובים, כמבואר במשנה סוף מסכת סוטה:
    בעקבות משיחא: חוצפא יסגא (תִתרבה), ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, (אפיקורסות) ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יישום ("הגולן" יהי' ריק) ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען (רק) על אבינו שבשמים.

    בזמנינו אפ' בין הציבור החשוב יש אלו שלא מרצונם ולא מידיעתם מעכבים הגאולה, וכגון אלו שלפעמים נכשלים בראיות אסורות, וידוע שכל הבטה אסורה (שבמזיד) אפילו לרגע גורמת עריכות הגלות, ויסורים רוחניים ה"י, וביניהם יש קבוצה שבאמת רוצים הזכות לשמור עיניהם (שכל העתיד שלהם תלוי בזה) אבל לא מצליחים כל פעם להגן עליהם, ויש מאלו שמתאמצים ויוצאים רק להתפלל וללמוד ולא סתם מסתובבים ברחוב שג"כ נכשלים לפעמים, אבל ברוך השם שיש חלק מהם, שיודעים שחייבים להמשיך ללחום בענין זה, ברציפות בלי הפסק, נגד היצר, ומצליחים, אבל לפעמים אחרי הצלחות רבות שוב נכשלים ח"ו, ולצערנו רואים, שהניסיונות נהיתה קשה מיום ליום, ושואלים איך להתחזק ולהצליח במצב הקשה הזה?

    לכן ראשית כל, הסגולה הראשונה להצלחה ברוחניות היא, לזכור תמיד, שאין יאוש בעולם, ולחיות בתמימות כי התמימות היא השלימות, ובפרט לא לְהתיאש מנסיונות כושלות, ולכולנו יש באמת האפשרות בס"ד להגיע למדריגה של שליטה "שלמה" על העיניים, עד שאין שום שליטה מהיצר עלינו בנושא הזה, רק צריכים לזכור ולהרגיש ולהאמין שזה דבר אפשרי להגיעו בס"ד, (כמו בגדר במתנה) אחרי יגיעה רבה, ומלחמות תמידיות נגד היצר, ובכדי לזכות לנצחון, ע"י גודל חסד ד' ית', עלינו לעלות מעלה מעלה באופן תמידי להמשיך המלחמה ברציפות בלי הפסק במסילה העולה בית א-ל.

    עוד סגולה להתחזקות, שחייבים לזכור כל ימי חיינו, שברגע אחד של התגברות כשֶׁעוצם אֶת עֵינָיו לא להסתכל… הוא זוכה לקבל כח חזק מהקב"ה מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה מברכת ד', להתגבר על תאוותו בנסיון הבאה, ומְשַׁמֵּחַ אֶת ד' (פסחים קיג) ומרויח "עולם מלא טוּב" על כל פעם שהוא מצליח להתגבר ולסגור את עיניו מול רצון ליבו, כמ"ש מצוה גוררת מצוה, ואילולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, ומהתחזקות ההיא מרויח להיות קרוב אל ד' ית', במחשבת "רצוננו לעשות רצונך" ואח"כ יזכה לדרגות גדולות של צדיקים אמיתים, בגדר מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.

    אבל מובן מאליו, שרק זוכים לנ"ל אלו הלוחמים נגד יצרם באמונה פשוטה, באפן תמידי ש"לא לרדוף אחר מראה עיניהם" בלי הפסק, וכמו שהתינוק לעולם לא ילמד ללכת אם יסתפק בפסיעתו הראשונית ויפול, אלא יש לו להמשיך ולצעוד הלאה והלאה מבלי להתייאש. ואף אם התינוק נופל פעם אחר פעם, הוא מרגיש שצריך לקום ולנסות שוב, ורק כך יוכל לרכוש את דרך ההליכה, ולהבדיל, אף ההליכה בדרך התורה כך, בנפילות ובמעידות, אך החכמה היא לא להתייאש מאותן נפילות, אלא לקום מיד, (נפלתה קמתה!) לקום להתנער ולהמשיך לצעוד הלאה כאותו תינוק עקשן שאינו מתייאש מן הנפילות, וממשיך לנסות במטרתו עד אשר מצליח ללכת כברת דרך ארוכה בבטחון וביציבות כל ימיו. אבל רק פסיעה בודדת, לא מקדמת אותנו אל עבר המטרה האמיתית, וכשמוסיף על אותה פסיעה, עוד פסיעות נצחיות, אז נזכה להצליח בשלמות בס"ד, כמ"ש חז"ל (מגילה ו:) יגעתי ומצאתי תאמין, ויתעוררו עליו רחמנות ממעל.

    כל הצלחתינו ברוחניות ובגשמיות תלויה בהצלחת שמירת העניים. אֵין רְצֹון ד' ית' לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה וכו' ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו להתנהג עַל פִי מִצְוֹות הַתֹורָּה הקדושה בתמימות, כי התמימות היא השלימות הגדולה ביותר.

    לכן בגדר תן לחכם וחכם עוד, בס"ד נשתדל (בקצרה) לחזק הענין בדברים שכבר ידועים, על חומר הענין, בדרך פשטות, בכמה דרכים ודוגמאות איך ששייך לנו בדור חלש הזה, להינצל ממצודה של היצר הרע בענין המר הזה, ובסוף כשירגיש האור יאמר החלש חזק אני.

    כתוב בספרים הק' שרק במלחמה תמידית, ובתפלה בכוונה, ועסק התורה, בכל גופו, בכל לבבו, ובכל נפשו, מפנימות הלב, שייך להתמודד ולהינצל מניסיונות אלו, ואח"כ זוכים להמשכת טהרה ומחילת עוונות מלמעלה. יה"ר מלפני אבינו שבשמים שנזכה לשמירת עיניים באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל.

    הנה כולנו אוֹמֵרים בִּקְרִיאַת שְׁמָע "וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וְכָתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (שערי תשובה השער השלישי -אות סד) וְגַם רַבִּים נוֹקְשִׁים וְנִלְכָּדִים בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, (במדבר טו, לט) הֻזְהַרְנוּ בָזֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ (ופנויות אסור מדרבנן) וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּהֵן.

    כָּתוּב בְּאוֹרְחוֹת חַיִּים, שאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְגם אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַכְשִׁיל וּמַכְחִישׁ כֹּח יִצְרוֹ הַטּוֹב וְהוֹדוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית ח"ו, וְיֵשׁ אִסּוּר נוֹסַף מִן הַתּוֹרָהּ וְהוּא לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה כְּלוֹמַר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מַחְשָׁבָה שֶׁל תַּאֲוָה וַאֲפִלּוּ היא פְּנוּיָה, וְחָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה אפילו מִמַגַעָה, שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ"ל (ע"ז כ:) שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ"ל (הובא בבית יוסף אבן העזר אות א)

    על חומר ענין הסתכלות בדברים אסורים, כתוב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" בְּשֵׁם הָאֲרִ"י ז"ל שיֵשׁ עוֹף הַנִּקְרָא בְּתוֹרָה "רָאָה", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל הַפּוֹגֵם בְעֵינָיו וּמִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים עוֹנְשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל בְּעוֹף זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְסוֹבֵל שָׁם צַעַר גָּדוֹל ר"ל. בָּכל רֶגַע שֶׁאָדָם נִכְשָׁל בהֲנָאָה מִמַּרְאָה אִשָּׁה, הוּא עוֹבֵר עַל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁבְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל.

    כתוב בספר החנוך אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ רק בִשְׂעָרָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ, וַאֲפִלּוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ לְכַוָּנָה שֶׁיֵּהָנֶה בָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, כּשֶׁמַּכִּיר הָאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָן אסור, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיַּת הַמַּלְבּוּשׁ יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. וְהִרְחִיקוּ שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם אֵשֶׁת אִישׁ כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ, (קידושין עב. ובתוס' ד"ה אין) לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד וְיֵצֶר הָרַע חָזָק בּוֹ, ע"כ צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה יתירה, בִּפְרָט בִימינו שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע חזק מאוד וְהַפְּרִיצוֹת פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת לֹא נִתָּן לָּנוּ אֶלָּא לִבְרֹחַ מּכלִ חֲשָׁשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן כֵּיוָן שֶׁהַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת, וְאֵין אפילו אֶחָד שֶׁיָּכֹל לוֹמַר זֶה לֹא יִקְרֵה לִּי, כִּי בְּרִגְעֵי הַנִּסָּיוֹן היצר בוער כאש וכָּל אחד יָכֹל לִפֹּל ברגע אחד ח"ו, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות.

    טָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁשְּׁמִירַת עֵינַיִים זֶה רַק חוּמְרָא לַחֲסִידִים ואנשי מעשה, אֵלָא יֶשׁ לנו אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה הכל אסור. יֵשׁ לָדַעַת שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ, וזֶהוּ מעִקָּר הַדִּין שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים. יש חוֹשְׁבִים שֶׁמצות שמירת עינים רַק לְקִיצוֹנִים, אֲבָל הָאֱמֶת שהִיא אחד מתרי"ג מצות, וכּל אָדָם מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל בדברים אסורים,

    קיום מצות שְׁמִירַת עֵינַיִם אינה דרגות רַק לצדיקים לרבנים לגדולי הדור לחכמים וְאַדְמוֹ"רִים וכו', וכְּשם שֶׁנִזְהַר שֶׁלֹּא לאכול מַאַכְלֵי אִסּוּר, וּמַקְפִּיד לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, ומֵנִיחַ תְּפִלִּין, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת, ובפרט בנשים שֶׁאֵינָן צְנועות, ומצוה זו נוהגת בכל עת מקום וזמן, כגון בַּבַּיִת, בָרְחוֹב, בשמחות, בבית הכנסת, בית אבל ר"ל וכו'

    אסור לאדם לוֹמַר עַל אִיסּוּר זֶה אֲנִי מַקְפִּיד, וְעַל אִסּוּר זֶה אֲנִי מְקיל, הֲרֵי כָּל הָאִיסּוּרִים נִתְּנוּ לנו בהר סיני וְאֵין לָּנוּ רְשׁוּת להקל בהן, כּל המצות חייבים לקיים בשלימות. כמ"ש רבינו יונה (בשער ראשון אות ו) כֹּל שׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא מְסֻיָּם בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמְוַתֵּר עַל הָאִסּוּר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַעַ"פִּ שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְדָבָר אֶחָד, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂא.

    כל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא "עוֹלָם שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת" וְהָרְחוֹב מָלֵא פִּיתּוּיִים וְקָשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, בכל זאת אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן, וְלֹא לְהִשָּׁבֵר מִנְּפִילוֹת. עוד צָרִיךְ לָדַעַת שהַקּוֹשִׁי הוּא אך ורק בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים, בִּרְגָעִים שמִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה פְּנִימִית לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַחְטוֹא אוֹ לְא, דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְפַתּוֹת רַק לְהָצִיץ, לַחֲטֹא מְעַט וְאַחַר כָּךְ מְפַתֶּה לַחֲטֹא הַרְבֵּה…

    וכשמַצְלִיחִים לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל, אָז הַהֶמְשֵׁךְ הרבה יוֹתֵר קַל, בסיוע מהשמים מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה. אֲבָל אם ח"ו לֹּא מִתְּאַפְּקִים וּמִסְתַּכְּלִים אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, הַיֵּצֶר תּוֹפֵס אוֹתו וּמוֹשֵׁךְ אותו לְהִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד מִבְּלִי רָצוֹן לְהַפְסִיק, וּכְשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַדרך שֶׁל הַיֵּצֶר ונלְחמים כְּנֶגְדּוֹ כְּבָר בָּרֶגַע הַרִאשׁוֹן, אז מנצחים אותו, וְכָךְ לא יהא לו הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לַחְטוֹא.

    אבל כַּאַשֶׁר אָדָם נִתְקַל בְּראִיה אֲסוּרָה וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת ממשיך להסְתַּכֵּל, הֲרֵי זוֹ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁהוּא נָגוּעַ בַּחוֹלִי שֶׁל "לִרְאוֹת". כשהוּא לֹא חוֹשֵׁב לְהוֹרִיד אֵת הַמַּבָּט (עיניו) מִיָּד, וזה סִימָן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין אֵת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל חומר הענין של רְאִיָּה אֲסוּרָה, אִם הוּא עוֹבֵר בִּרְחוֹב וְעוֹבֶרֶת לְפָנָיו אִשָּׁה וְאֲפִילּוּ הַצְנוּעָה בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל וממשיך… זֶה סִימָן שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם, וּכְשֶׁהַמַּצָּב כָּךְ, זֶה אוֹמֶר לו שֶׁהוא צָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִיָּדִ, ולְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דְּמוּת אפילו במרחק שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ-לרחוב, ולִהְיוֹת אָדָם הַשּׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם ולֹא מִסְתַּכֵּל עַל דברים אסורים כְּלָל כְּפִי שֶׁנִּפְסַק בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל.

    אדם הממשיך לִהסְתַּכֵּל עַל דברים האסורים, אֵין לוֹ שַׁלְוַת הנֶפֶשׁ, וְלֹא שִׂמְחת החיים, וְחָסֵר לוֹ הַשָּׁלוֹם בַּבָּיִת. כל אָדָם יָכֹל לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ ויראה שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא פָגַם בְּעֵינַיִם ח"ו, יַבְחִין שֶׁכְּבַר בְּשָׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת הוּא לא מרגיש שמחת החיים, וְיָרִיב עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ סְבִיבָתוֹ, אבל הֶחָכָם שכְּבָר בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל, מיד מרויח נחת וְשמחה וְעלי'ה.

    הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מַרְאֵה אָסוּרה גורם פגם בנפשינו, ואֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל סתם אִשָּׁה כגון שֶׁכינו או בחנות או בשמחות, או אפ' באלבום-תמונות שמופיעות שם נשים, וכדומה, מִלְּבַד שֶׁהוּא עוֹבֵר עָל אִסּוּר שֶׁל 'לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' (אֲפִילּוּ כשֶׁהִיא צְנוּעָה) הוּא גּוֹרֵם לְנַפְשׁוֹ נֵזֶק רוּחָנִי, יש השפעה רע מכָּל פְּגִיעָה בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת שמְקַלקלֶת הַנְּשָׁמָה, ויכול לגרום עצבות לעצמו ח"ו, אבל כשמתחברים לצד הטוב, ומתגברים ומנצחים זוכים לקדושה ו'לשמחה רבה' בכפל כפלים!

    אָדָם ההוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וּפִתְאוֹם מוֹפִיעָה מוּלוֹ מראה שֶׁאֵינָהּ כ"כ צְנוּעָה, ומיד מִתְנַהֶלֶת בְּתוֹכוֹ מִלְחֶמֶת יְצָרִים לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל, ומיד הוּא מַחְלִיט לְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא תַּעֲבוֹר, וּכְשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ, הוּא פתאום שוב רוֹאֶה נָשִׁים נוֹסָפוֹת מְהַלְּכוֹת מִמּוּל, וְרוֹצֶה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ, וְמיד מַחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאָרֶץ, אֲך גַּם שָׁם הוּא מוֹצֵא רגלי אשה-פרוצה וכדומה, אע"פ כן הוא נחשב בשמים לאדם כשר, משום שכָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה בכל כוחו להתחזק ולִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם יכול ליתְקַל בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, ו"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג' א) ובמד״ר (שמוח פ' ל״ד) אין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו, הקב"ה לא חושב שאנחנו מלאכים, מלאכים יש לו בשמיים, אנחנו בני האדם לא מלאכים, והוא לא מצפה שנחיה כמלאכים, אלא הוא מצפה שננסה להתקרב אליו בכל כוחינו. אפילו בְּיָמֵינוּ שֶיֵשׁ קֹשִׁי רַב לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם, אם כָל זֹּה חייבים להתְאַמּץ ולהילחם בכל כוחנו לִשְׁמֹר על העינים, דוקא בנו יש הכח החזק לקיים המצות מפני כח המס״נ שיש בנו!! ואחר המסירת נפש בוודאי יזכה למתנה מתוקה מהשמים, להיות אָדָם חזק נגד יצרו, שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּכָל הַמַּצָּבִים וְשׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִים עַל כָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁמּוּלוֹ, ונֶחְשָׁב לְצַדִּיק גָּדוֹל, וְיֵשׁ לוֹ מַעֲמָד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֵצֶל ד' ית'. ידוע מצדיקים שבִרְגָעִים אֵלּוּ שמתגבר הוּא יָכֹל לְהִתְפַּלֵּל וְלִזְכּוֹת לִישׁוּעָות גְּדוֹלָות!

    אֵין רְצֹון ד' ית' לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו לַעֲשֹות זֹאת עַל פִי חוקי מִצְוֹות הַתֹורָּה.

    כשעוֹבְרִים כָל מיני נִסְּיוֹנוֹת, ובפרט בשְׁמִירַת עֵינַיִם, ומְנַסִּים לִשְׁמֹר וח"ו נִכְשָׁלִים, וְשׁוּב מְנַסִּים וְנִכְשָׁלִים ח"ו, אֵין זוֹ סִבָּה כלל וכלל לְהִתְיָאֵשׁ. וכמובן שצריכים להתחרט ולהמשיך המלחמה עד שמנצחים, וּכפי שכְבָר אָמָר הֶחָכָם, הָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִנִּסְּיוֹנוֹת כְּושְׁלִות, אֲפִלּוּ שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ וּפָגַמְנוּ ח"ו, אִם יש תְּחוּשָׁה שֶׁל "אוֹי מָה עָשִׂיתִי" והִרְהוּרֵי חֲרָטָה, זֶהוּ סִימָן שֶׁהוּא בדֶּרֶךְ הנְכוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ חֲרָטָה לַחֵטְא אֶפְשָׁר לו לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שלמה, אֲפִילּוּ שֶׁהַכִּשְׁלוֹנוֹת רַבִּים עַל הַנִּצְּחוֹנוֹת ח"ו שׁוּב גם אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל ולהצליח.

    מְסֻפָּר עַל תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁאוֹל אֶת רבו: (אחד מצדיקי הדור) רַבִּי אנִי נִכְשָׁלתי הַרְבֵּה בשמירת עינים, שָׁאַל אוֹתוֹ הָרָב הַאִם יֶשׁ מִקְרִים שֶׁאַתָּה מְנַצֵּח, אָמָר לּוֹ הַתַּלְמִיד, רַבִּי, אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה וְנִצְחוֹנוֹתָּי מוּעָטִים, עֲנָה לּוֹ הָרָב בִּזְכוּת נִצְּחוֹנוֹת מֵעַטִים אֶפְשָׁר לְנָצֵחַ לְתָמִיד, רַק תַּמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְנַצֵחַ, אֵין אָנוּ מְצֻוִּים לְנָצֵחַ, אָנוּ מְצֻוִּים לְהִלָּחֶם עִם הַיֵּצֶר עָל מְנָת לְנָצֵחַ, אבל הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת שֶׁלּא כָּל אֶחָד זוֹכֶה בָהּ "מיד", וכְּדֵי לֹא לְהִכָּשֵׁל ולהצליח לקבל הס"ד הזאת צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר בלי הפסק, ולהתפלל מעומק הלב, להתעורר לעמוד ולהתחנן לפני שוכן מרומים שירחם ויחוס על נפשנו. וְלֹא לִחְיוֹת בַּתְּחוּשָׁה שֶׁל "אֲנִי כבר בְּסֵדֶר", אֵלָא לָדַעַת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וּנְפִילָה ח"ו. מש"ה אסור להכניס עצמו לשום מצב של ניסיון שֶׁשָּׂם יֵשׁ אפילו סִכּוּי קטן שׁיוכל להֶיכָּשׁל בנִסָּיוֹן, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות (חולין דף י"א) וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. (אבות ב משנה ד)

    הנה תפִלָּה קצרה: שכִדי לְהִתְפַּלֵּל בכוונה גדולה בכֹּל יוֹם לְהִתְחַנֵּן לָּד' (אפי' כמה פעמים ביום) מעומק הלב שיעזור לו הקב"ה להצליח, שלא להיכשל.
    אבינו שבשמים זָכֵּני לִשְׁמֹר עַל עֵינַי לְבַל אֶרְאֶה מַרְאוֹת זָרִים ואסורות שֶׁל דְּבָרִים שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ כִּי בְּלִי עֶזְרָתך מִן השָּׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לי לְהַצְלִיחַ. וְשלֹא אֶרְאֶה וְלֹא אֶשְׁמַע דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג וּבְלִי כַּוָּנָה, וְיִהְיוּ עֵינָי וְאָזְנַי מְקֻדָּשׁוֹת רוֹאוֹת וְשׁוֹמְעוֹת רַק דָּבָר מִצְוָה ולא שום דבר אחר, וּמָה שֶׁרָאִיתִי או שָׁמַעְתִּי שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ עֲשֵׂה נָא שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁכָּחִים מִמֶּנִי לגמרי במהרה.

    חז"ל אומרים: הָרוֹאֶה דָּבָר עֶרְוָה לְפָנָיו וְאֵינוֹ זַן אֶת עֵינָיו מִמֶּנוּ "זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה". (דרך אֶרֶץ זוּטָא)
    כל זה כתבנו בכדי לעורר עם ישראל הנמצאים בכל מקום שהם, להוסיף בתורה בתפילות בתחנונים ובמצות, ובדקדוק המצות, בהשתוקקות ובציפיה, להביא לרגע הגדול ולהתכונן כיאה וכראוי לקראת ביאת משיח צדקנו שיגאלנו גאולת עולם אמן ואמן! יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא תצא תקלה על ידינו כלל וכלל ושנזכה לשמירת עינים אמיתים כל ימי חיינו באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל.
    * * * * *

    לע"נ הבחור החשוב הנעדר אהרון בן חולדה סופר ז"ל

    ת.נ.צ.ב.ה

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
    • תודה! הלואי שנזכה לשמירת עיינים בדרך התורה, לזכותו……

      משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
      הגב
    • קדושת עם ישראל, היא יסוד היסודות של כל הבריאה כמ”ש (פ’ תרומה פ’ כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ורש”י מפרש ועשו לשמי בית קדושה. חז”ל דורשים על הפסוק הזה, ושכנתי בתוכה לא נאמר, אלא בתוכם, בלב של כל אחד ואחד. שכל לב יהודי יהיה מלא רק בקדושה וטהרה, דהיינו לפרוש מהתאוות, להתחזק: בשמירת המחשבה, בשמירת עיניים, בשמירת הברית, ללמוד ולהתפלל בכוונה, ולהדר בצניעות.

      כתוב במסילת ישרים (פ”א) כשהאדם מתעלה, (ברוחניות) העולם מתעלה עמו. וע”י מעשינו הטובים אנחנו גורמים שהקב”ה ישכון בייחד אתנו בעולם הזה השפל החומרי. וכך בונים “הבית של קדושה” ע”פ המעשים טובים שלנו, על ידי כבישת היצר, ע”י לימוד התורה, ע”י התבודדות, ע”י דקדוק המצות, ע”י חסדים וכו’.

      תכלית יצירת העולם היא שיהא לקב”ה דירה בתחתונים, כלשון חז”ל: הקב”ה ברוך הוא “נתאוה” שיהיה לו דירה דווקא בתחתונים. אצל אנשים פשוטים כמונו, שיש להם יצר הרע, ובפרט היצר הרע הידוע שמנסה להכשיל אותנו היפך הקדושה, ובכל זאת אנחנו מתגברים עליו, וחיים, חיים של קדושה וטהרה, זה יש רק בעולם המגושם הזה. וכשאנחנו מתגברים ומצליחים לנצח המלחמה הגדולה, ולחיות חיי צניעות, חיי קדושה וטהרה, זה השמחה הכי גדולה לקב”ה. מסופר על הגר”א מווילנא זצ”ל שכל פעם שהיה צריך לצאת לרחוב הוא למד 13 פעמים איזה פרק ממסילת ישרים, כדי שלא יכשל ברחוב במראה אסורה.
      ובספרו אבן שלמה (פ’ כא) כותב: הקדושה צריך “יגיעה רבה” להשיגה!

      מסופר על הרבי מלובלין זצ”ל שהיה תלמידו של ר’ אלימלך מלוזנסק זצ”ל, שפעם אחת נכנס הרבי מלובלין לרבו ר’ אלימלך וראה רבו יושב ומתאנח וגונח, והי’ מאוד בצער, ונתבהל מצער רבו, דבר שאף פעם לא ראה אצל רבו, ושאלו ילמדנו רבינו, מה זה ועל מה זה מצטער רבינו? השיב לו, איך לא אצטער ולא אדאג אחרי שבאה עבירה לידי? אחרי ששמע המילים האלו יוצא מפי הק’ של רבו, הוא השתוקק לדעת על איזה עבירה מדובר? והשיב לו ר’ אלימלך בשברון רוח, שנכשל והפסיק בדיבור באמצע התפלה “בשיחת חולין”, אחרי שכבר התחיל הודו (נוסח ספרד)

      מתי זה היה? כשבאתה אשה לפניו ובכתה במר נפשה כי בתה מקשה לילד, והפסיק באמצע הודו לשאול אותה מה שמה ושם בתה היולדת, כדי שיוכל להתפלל עליה, רק זה היה כל הפסק בדיבור בשעת התפלה (בשעת הודו) . ועל זה הצטער ר’ אלימלך מאוד. (הלואי אצלנו רק עבירות כאלו)

      אז רצה להרגיע את רבו, והרבי מלובלין שאל אותו: הלוא מדובר כאן בפיקוח נפש ממש, ואז הלא הכל נדחה? וחשב שירגיעו בכך, אבל ר’ אלימלך לא קבל דבריו ולא נתקררה דעתו. שוב אמר לו הרבי מלובלין: שבאמצע הודו הרי מותר ע”פ דין להפסיק, מפני שזה לפני ברוך שאמר, אמר לו ר’ אלימלך אע”פ כן הוא עבירה, יען כי ע”פ נוסח אשכנז בהודו אסור להפסיק, וסוף כל סוף ר’ אלימלך לא קיבל שום תנחומין מתלמדו, והצטער על זה מאוד, ואמר איך יתכן שיצא מתחת ידו מכשול גדול כזה באמצע התפלה. ואמר “הלואי שיקבלו תשובתו בשמים על חטא זה”

      הרבי מלובלין אמר: שצריכים ללמוד מזה, איך להיות ירא חטא ולדאוג ולהצטער אפ’ על נדנוד עבירה ח”ו, וצריך לשוב עליה בתשובה שלמה לפניו יתברך שמו. (אוהל אלימלך סי’ רצ”ד)

      משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
      הגב