אילנה דיין חושפת את הצביעות של הקולגות

בעקבות הביקורת שהוטחה בה, מפרסמת העיתונאית הותיקה טור נוקב נגד עמיתיה: "כשפורסם תיעוד 'חתונת השנאה' – שתקתם" {

תחקיר 'עובדה' ממשיך לעורר הדים ציבוריים ותקשורתיים: הכתבה של עמרי אסנהיים ומתן גז ששודרה בתכנית התקירים הפופולרית, סיפרה על פעילי ימין שהחדירו אנשים סמויים מטעמם לתוך ארגון שמאל קיצוני, ואלה חשפו כיצד פעיל ותיק וידוע בארגון, עזרא נאווי, תכנן למסור לרשות הפלסטינית מתווך קרקעות שביקש לסחור עם יהודים – מהלך שעלול היה להביא למותו של הפלסטיני.

גורמים בשמאל זעמו על התחקיר וטענו כלפיו שהוא מייצג מקרה פרטי בלבד, וכי דיין פעלה, כביכול, בשליחות הימין.

בעקבות הדברים, פרסמה דיין טור תגובה נוקב נגד המבקרים. "חברים יקרים, בשמאל, בימין ובמרכז, יש לנו חדשות בשבילכם: אנחנו לא עובדים אצלכם. לא אצל אנשי 'להבה' ולא אצל 'תעאיוש'. לא אצל 'נוער הגבעות' ולא אצל 'בצלם', לא אצל בנט ולא אצל גלאון, ולא אצל ביבי או כחלון, או יאיר לפיד…יש לנו מלאכה ברורה: להביא את הסיפור, לוודא שהוא אמיתי וחדש וחשוב. ויש לנו מחויבות לעשות את זה בלי מורא ובלי משוא-פנים".

בהמשך הטור, שהתפרסם באתר MAKO כותבת דיין: "הבאנו סיפור על אחד מוותיקי הפעילים למען זכויות אדם (דווקא איש די מוכר ורב-פעלים), שפועל יחד עם פעילים אחרים – גם איש 'בצלם', גם איש 'תעאיוש' – כולם מנהלים מהלך מתמשך, צעד אחרי צעד, מתוך כוונה ברורה ומפורשת למסור אדם לידי הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית, שם מחכה לו – כך לפי נאווי עצמו – גורל מר של עינויים ומוות.

אולי מישהו מאבירי זכויות האדם מוכן להסביר לי: זה עניין של מה בכך? אפשר להשאיר את זה לפני ה'אבל' ואחר-כך לשכוח את חומרת העניין?… אולי אצלי משהו לא בסדר, אבל אני לא מצליחה להקל ראש בגילוי העובדה שפעילי זכויות אדם לא חוששים לסכן חיי אדם (שרק בנס ניצלו במקרה הזה). אני לא מעלה בדעתי שהייתי מתעלמת מסיפור דומה אילו הגיע מהצד השני של המתרס הפוליטי".

דיין מוסיפה: "דיברנו על ארגוני שמאל קיצוני ועל ארגוני זכויות אדם, בדיוק בהקשר שבו נחשפו ממצאים עובדתיים בכתבה. כן, 'תעאיוש' ו'בצלם' הם ארגונים כאלה, וחשפנו מעורבותם של פעילים בשני הארגונים האלה. מניין הטענה שכעת הצופה מייחס התנהגות כזאת לכל הפעילים בכל הארגונים? למה לא שמעתי את המבקרים הללו אחוזים חרדה דומה כשנחשפה 'חתונת הדמים' (האם לא נחשפה כדי לתאר בעיה חמורה יותר מן החתונה עצמה? האם משום כך יואשם המפרסם שהכתים את כל נערי ההתנחלויות, שהם רוקדים כך בכל חתונה)?

למה לא דאגו ככה כשאנחנו, בכתבה שהכין בזמנו עמרי אסנהיים עצמו, גילינו שלוחמים בחטיבת כפיר מתעמרים בפלסטינים בשטחים (האם כל החיילים בכפיר עושים ככה)? למה אותם מבקרים לא כתבו דברים דומים כששידרנו כתבה (שוב, של עמרי) על מחדל מותו של עציר בטחוני תרגיל של יחידת 'מצדה' בכלא קציעות, ונלחמנו יותר משנה כדי לשדרה, וחשפנו את המחדל והמחיר הנורא (האם כל לוחמי 'מצדה' אחראים? האם כל היחידות בשב"ס בכל בתי הכלא פועלות ככה)?".

"ההחלטה לפרסם סיפור עיתונאי בשום אופן איננה נגזרת מן השאלה מי ייהנה ממנו ומי יסבול. 'כלי שרת'? זאת טענה מוכרת, אפילו ממוחזרת", מסיימת העיתונאית את הטור.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.