אין מקום לחמלה מזוייפת והרסנית / חיים גרילק

סרטוני זוועה של מחבלים מעורטלים, פצועים ומייבבים, של ילד מחבל מתבוסס בדמו, משחיתים את הנפש. ולא, לא רק מן ההיבט של גסות הלב ופורנוגרפיית אלימות ומוות המביאה לזילותם, אלא גם ואולי דווקא מן הפן האחר, הפן האמפתי והחומל המתעורר אצלי ואצל רבים, כשאנו נחשפים למראות שכאלו.

בימים כאלה אני אסיר תודה עוד יותר מתמיד שאין לי ווטסאפ.

סרטוני זוועה של מחבלים מעורטלים, פצועים ומייבבים, של ילד מחבל מתבוסס בדמו, משחיתים את הנפש.
ולא, לא רק מן ההיבט של גסות הלב ופורנוגרפיית אלימות ומוות המביאה לזילותם, אלא גם ואולי דווקא מן הפן האחר, הפן האמפתי והחומל המתעורר אצלי ואצל רבים, כשאנו נחשפים למראות שכאלו.

אני חושש מחמלה מוטית ע"י מצג ויזואלי מטלטל ולא צפוי המשבשת פתאום את ההכרה.

כי מה אתה כבן אנוש אמור לעזאזל להרגיש כשאתה צופה בבן אנוש בצלמך ודמותך מתבוסס בדמו וזועק בכאביו? ומה אתה לעזאזל אמור להרגיש מול סרטון של ילד, רק ילד ריבונו של עולם, נשנק בגסיסתו כברקע מוטחים בו נאצות וגידופים ואיחולי מוות?

ואסור שזה יקרה, שהחמלה המוטית הזו תצוץ ותציף. כי אין סימטריה בין רוצח לנרצח, בין רודף לקרבן, בין רשע לצדיק.
והילד הזה הוא הרוצח, הוא הרודף, הוא הרשע. רשע מוחלט בלי סייגים.

לכן גם איני מוצא כל גנאי באלו שניאצו את הילד וייחלו למותו. כי הוא אכן בן מוות. הוא הרוצח בסיפור, אסור לרגע לשכוח זאת. ואין ולא אמורה להיות בליבנו כל חמלה כלפיו. ודאי לא כעת, כאשר קורבנו, ילד כמותו ממש, נאבק גם הוא על חייו.

ולא, לא יכולה להיות אמפתיה גם לזה וגם לזה. אמפתיה לזה, בהכרח שבאה על חשבונו של זה. מקלה באשמתו של זה, וחותרת תחת חפותו המלאה והמוחלטת של זה.

לכן גם אני בז בוז עמוק לאלו מבין הגולשים שזעמו, רובם ככולם ערביים כצפוי, על הקללות שהוטחו בילד הרוצח הפצוע, וטענו שהנה "ילד מדמם והם מקללים אותו, הוסרה מסכת האנושיות מעל פני הישראלים".

סביר להניח שאני לא הייתי עושה זאת, אך לקלל רוצח ולאחל לו מוות, בין אם בלבנו פנימה ובין אם במפורש ובזעם, הוא הדבר הנכון. כי רוצח, כל רוצח שקם על רעהו להורגו, במהותו הוא בן מוות. בלי סייגים.

ולכן אני מסתפק בתמונות המפוקסלות של אתרי החדשות. אין לי ואסור שתהיה לי מקום לחמלה מזויפת והרסנית.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.