"איש לא הופתע מהצביעות. 'ההשקפה הצרופה' עוברת דרך רמיסת ההלכה"

מתקפה חריפה הבוקר ב'יתד נאמן' כנגד נציגי 'בני תורה' על רקע תוצאות הבחירות לרבנות ירושלים: "הצביעות הפכה לדרך חיים. דגל רוחני אדום מרחף על ירושלים ועל היהדות הנאמנה"

הבחירות לרבנות ירושלים אמנם הסתיימו, אולם הסכינים הארוכות רק מתחילות להישלף: ביטאון דגל התורה 'יתד נאמן' יוצא הבוקר במתקפה חריפה כנגד נציגי 'בני תורה' שתמכו, ע"פ הפרסומים, בדיל הרב עמאר – הרב שטרן בתמורה למשרות והקצאות שונות.

במאמר שהתפרסם בעיתון מאשים הכותב נציגי 'הפלג הירושלמי' בצביעות ובמכירת העקרונות בעבור נזיד עדשים: "איש לא הופתע מהצביעות כי כבר הפכה לדרך חיים. דרכם להשלטת "ההשקפה הצרופה" עוברת דרך רמיסת ההלכה וההשקפה הצרופה. רוממות ההשקפה שמהדהדת בפיהם ובפי כתבם נותרת כתפאורה כאשר ניתן להשיג משרה במשורה או לגיטימציה בכפית".

"דגל רוחני אדום מרחף על ירושלים ועל היהדות הנאמנה. בור עמוק נותר ברשות הרבים, שחופריו עדיין לא הניחו את את החפירה מידם".

בסיום המאמר קורה הכותב ללמוד את לקחי מערכת הבחירות ולהילחם בתוצאות הנפסדות שהתגלו, לדבריו, במהלכה.

גם ח"כ יעקב אשר פירסם הבוקר מאמר בעיתון והתייחס לטענות בדבר כישלון של דגל התורה במערכה על רבנות הבירה. אשר מתעקש שלא מדובר בכישלון כי אם בעמידה על עקרונות היהדות החרדית.

"הטעות, חברים, אינה אצלנו. ה'כישלון' שלנו, כביכול, איננו כישלון כלל ועיקר, אלא תעודת כבוד לנציגות ראויה ואחראית שלא איבדה את נכסי צאן הברזל של הנציגות החרדית לדורותיה", כותב אשר.

בהמשך מרחיב אשר את הדיבור על החלטת 'דגל התורה' לתמוך במועמדים חסרי סיכוי, תוקף את אנשי 'בני תורה' ועוקץ את התקשורת החרדית:

"לנו יש קווים אדומים. לנו יש חוט שדרה, שאינו גמיש ואינו מתאים את עצמו לכל מטרה. אצלנו המטרה, חשובה ככל שתהיה, לא מקדשת את האמצעים. יכולנו – תסמכו עלינו – לפעול באלף צורות ולרקוח שורה ארוכה של תרגילים ומהלכים שהיו מנחילים לנו נצחונות פוליטיים 'מפוארים'. היינו זוכים במקרה כזה לתשבחות ההלל של הפרשנים הפוליטיים, אבל בלב פנימה היינו יודעים שנכשלנו. כי שלוחי דרבנן אנו, וככאלו יש לנו אחריות ציבורית. לעולם לא נמיר אותה במטבעות שחוקים של 'ניצחון פוליטי'. שואפים אנו בכל ליבנו ומאודנו לקצור הצלחות עבור הציבור שאותו זכינו לייצג – אבל לעולם לא נתפרק לשם השגתו מן הערכים הבסיסיים ביותר של איש ציבור חרדי, ובכלל, של יהודי שאמון על קידוש שם שמים, ולא ההיפך חלילה.

בעיצומם של ימי חול המועד סוכות, זכינו, חברי הכנסת של 'דגל התורה' להיכנס לקודש פנימה, לסוכתו של מרן ראש הישיבה שליט"א. המונים צבאו על דלתו והצטופפו בביתו, ולמרות חולשתו הרבה הקדיש לנו 45 דקות, בהן הצגנו בפניו את כל פרטי המערכה, הסיכויים והסיכונים, פירטנו בפניו כל מה שידענו על המועמדים והבטחותיהם, ההשלכות מתוצאה כזו או אחרת. באותה שלושת-רבעי שעה זכינו שוב לראות כיצד גדול הדור מנווט מערכה ציבורית, באיזו נקיות, באיזו אמת תורנית צרופה לה זוכים רק מי שההשגחה העליונה הועידה להאיר את עיני הדור.

חבריי לסיעה, הרב גפני והרב מקלב, שניסיונם רב במערכות סביב מינויי רבנים עוד בזמן מרן הגרי"ש אלישיב זצוקלה"ה, נשאלו על יד מרן שליט"א מה היתה דעתו של הגרי"ש על פלוני ועל אלמוני, איך ישפיע מינוי כזה או כזה על האידישקייט. במהלך השיחה נאנח בכאב כמה וכמה פעמים לנוכח המצב. אולם כשיצאנו – היתה בידינו הכרעה ברורה: לעשות הכל כדי לחזק את אותם מועמדים שהיו בעלי סיכוי לבלום את הסכנה לעיר הקודש. ידענו היטב כי הדבר יהיה קשה לביצוע, אך זו דעת התורה הקדושה, ולעולם – וקל וחומר כאשר על הפרק ענין כה רגיש לעתיד הרוחני של עיר הקודש – לא יעלה על הדעת להכריע בשאלה כזו לפי השתלמות ה'דיל' המוצע, או כל אינטרס פוליטי אחר שאינו ממין הענין. כאן אין מקום לפשרות וטריקים. עם האמת הזו הלכנו, ועל כך תפארתנו.

לא הלכנו לשאול 'איך מנצחים', לא טקטיקות ותרגילים ביקשנו לרקוח, ידענו היטב ואף פירטנו בפני מרן שליט"א איך הורכב הגוף הבוחר, מי מונה על ידי ברקת ובנט להחליט איך תראה ירושלים של מעלה, וכל יתר הפרטים. אך ביושבנו סביב לשולחנו, ראינו רק התייחסות אחת: כאב עצום לנוכח העובדה שעיר הקודש נמצאת כיום בשליטה של אנשים המנסים לשנות את דמותה וצביונה ולהושיב על אותו כסא רבנות שבו ישבו גדולי עולם, פוסקי הלכה וצדיקי עליון, רבנים מטעמם, מתוך תקוה שהם 'יישרו קו' עם האידאולוגיה השולטת כיום במסדרונות העירייה ו'המשרד לענייני דת'.

למרות הקשיים שנערמו בזה אחר זה, ועל אף המהמורות שטמנו בדרכנו, נרתמנו למען קדושת ירושלים, ותוך תיאום עם הנציגים החרדים האחראיים ממפלגות אחרות, הצלחנו להעביר מספר נכבד של תומכים לצדו של המועמד שקיבל את תמיכת היהדות הנאמנה. לצערנו נודע לנו לאחר מכן, כי היו מי שהעדיפו שיקולים אחרים וחברו ל'דיל' שתוצאותיו ידועות, והשלכותיו העגומות עדיין לפנינו.

קל מאוד להגיע להישגים – כשאתה מוכן למכור למענם כל עקרון, אפשר להשיג כל דבר – כשכל מטרתך היא להוכיח את עצם קיומך ו'להכות' באלו שעדיין אינם מכירים ב'כוחך הרב', תוך המחשה מגוחכת של אותו גבאי שלאחר שסולק ממשרתו, נהג לעלות אל הבימה מיד לאחר הגבאי הנבחר, ובתגובה להכרזתו 'יעלה ויבוא' – דפק בכוח על הבימה והצהיר חגיגית: 'לא יעלה ולא יבוא'…

אילו עמדנו גם אנו למכירה באותו 'בזאר טורקי' לא מכובד – היו סמוכים ובטוחים – היינו משיגים פי כמה וכמה. אבל מה לעשות, אצלנו המטרה לא מקדשת את האמצעים, בעולם המושגים שלנו קווים אדומים אינם נמחקים – רק משום שבסוף הדרך ממתין ג'וב מפתה או כל תופין פוליטי אחר".

"כאאלו אנו, בשל כך נבחרנו, זו דרכה של נציגות חרדית מאז ומעולם, על כך גאוותנו – וזהו נצחוננו", מסייפ ח"כ אשר את המאמר.

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. כמה נכון. כמה צודק.
    פני הדור כפני הכלב.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב