"אם הרב זצ"ל היה חי הוא היה מתבייש בדור הזה"

כחמש שנים לאחר פטירת מרן הגרי"ש אלישיב, האנשים שהיו בקרבתו, מספרים על החלל העצום שנפער במגזר החרדי על כל פלגיו

 

השבוע מלאו חמש שנים להסתלקות של מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל. כל יהודי חרדי שליווה את מרן פסוק הדור בדרכו האחרונה חש בליבו את החלל העצום שנפער במגזר החרדי על כל פלגיו, עת עלה לגנזי מרומים והותיר את כל אחד ואחד מאיתנו יתומים, כאובים, וחסרי אונים לנוכח ירידת הדורות שהתאפיינה בשנים שלאחר פטירתו.

בחמש שנים שחלפו כיעף מאז פטירתו ההנהגה החרדית השתנתה לבלתי היכר, לישיבה של מעלה נקראו בזה אחר זה מרן הרב עובדיה ומרן פוסק הדור הגר"ש ואזנר, ובכך נחתם פרק בתולדות העולם החרדי שיכנס לספרי דברי הימים של ה-120.

העיתונאי שלמה קוק, שמשמש כיום כעורך הראשי של עיתון 'בקהילה', הסתופף בצל קורתו של המנהיג הליטאי הישיש. הוא שימש כדובר החצר ועדכן על הנעשה בחצר הבית בחנן 10 עד יומו האחרון, הוא חש יתום גם חמש שנים אחרי. "הוא המיס את הלבבות של כולנו, מאחרון הנערים עד ראשי ממשלות ושרים שבאו ושיחרו לפתח הבית הצר במאה שערים. "הם חשו כלפיו יראת כבוד כי היה לו את האומץ לקבוע", נזכר קוק. "בתקופת מרן היה סוג של טאבו סביב הנושאים המהותיים. אף אחד לא העז לגעת בשבת, בכותל. אפילו לא ראשי ממשלה או שופטי עליון קשוחים. כולם רעדו מהתגובה של הרב אלישיב. כיום כולם נהיו אדישים, שופטים או ראשי ממשלה לא מתחשבים בצרכי הציבור החרדי ובעקרונות ובתמרורים האדומים שהציב מרן. הגרי"ש היא סולד מכל הכבוד והיקר שהעריפו עליו הוא היה בורח מההנהגה וכל אימת שיכול הוא חוזר לדף הגמרא האהוב עליו – אלא שהכבוד והשאלות כבדות המשקל שהונחו לפתחו רדפו אחריו.

שלמה קוק עם מרן זצ"ל

 

איך השפיע פטירתו על הרחוב החרדי?

כל בר דעת רואה ומבין שהעולם החרדי התהפך והשתנה. יש היום הרבה פחות יראה לשנות גם נושאים מהותיים
פטירתו השפיעה על מעגלים רחבים בציבור, המחלוקת שברה מחיצות והתפשטה כנגף לכל ציבור או חצר. הסתלקותו השפיעה על היראת שמיים של הציבור החרדי. גם על שופטים צפונבונים שבעבר חשו במורא – הכל נפרץ. היה לו תקיפות ששידר עם התנועה המפורסמת עם היד. אנשים רק ראו את "היד המתנופנפת" רעדו. הוא היה אדם מזן נדיר ששהה בעולמות עליונים ונשגבים שרחוקים לנו כרחוק מזרח מן מערב.

כשאני שואל את קוק על תחושת היתמות הוא נזכר בסיפור נוסטלגי ששמע בילדתו מפי אביו על רב גדול שסיפר לו כי 'החפץ חיים בסוף ימיו היה במצב לא טוב וכבר לא תיפקד. הוא אמר שאבא נמצא מסביב לשולחן הילדים מתנהגים אחרת'.

הוא היה נודע כמחמיר?

"זה תדמית שנוצרה. לפעמים נהג להקל". הוא התבטא בפשטות האופיינית לו כל כך: "התורה לא בכיס שלי, אני יכול להגיד מה יש בה. כל התורה היה מול עינו".

הפגנות?

מרן היה סולד מהפגנות. כשהורה לצאת להפגין זה הפתיע את כל באי הבית. פעם אחת נכנס אליו אברך כולל ושאל אותו האם הוא הורה לצאת להפגין. הוא השיב: "כל אחד כפי כוחו. ומי שיכול להפגין בכולל – מה טוב".

קוק שב ומדגיש כי הגרי"ש אלישיב לא קידש את המנהיגות. הוא הרבה לערב את גדולי ישראל, בעיקר את מרן הרב שטיינמן בנושאי חינוך ולעיתים היה שולח אנשים להיוועץ עם ר' מיכל יהודה. כך למשל הגיע אליו מקרה טעון; אלמנה שביקשה לשרבב בספר לזכרו של בעלה המנוח תמונות של נשים. הספר יצא בהוצאת פלדהיים, אך האלמנה לא ויתרה. הוא השיב בפשטות ובצלילות: "תלכו לר' מיכל יהודה".

"על כתפיו הצנומות היה נושא העול של כל הדור", אומר קוק "אל פתח הבית היו באים לקבל עיצה וברכה. אך הוא לא היה איש של ברכות. המבט הטהור והמזוכך שלו כבש את הלבבות". מסכם קוק.

 

שלמה קוק עם מרן שבוע לפני פטירתו

 

חודשים לפני פטירתו החל הפיצול בציבור הליטאי לצבור תאוצה, בעת אשפוזו בבית החולים הדסה עין כרם רוב הציבור החל נוהה אחרי מרן הרב שטיינמן שהורה להוציא את נתי גרוסמן מ'יתד נאמן'. בהוראת הרב אוירבך, הפלג הירושלמי ולבלרי העיתון מקימים את 'הפלס'. חמש שנים אחרי, אחד מעסקני הפלג הירושלמי משרטט לנו קווים ברורים על השינוי העצום שחל בציבור החרדי אחר לכתו של מרן הרב אלישיב. "הרב אלישיב כתב שצריך להתבדל, ולהגביה את החומות, בפועל, האקדמיות והמכללות פורחות. נשים חרדיות נוהרות בהמוניהן לאקדמיות, הציבור החרדי הולך משתלב בחברה החילונית. גפני לוחם למען שילוב חרדים למשרות ציבוריות. אם הרב אלישיב היה שומע אותו כיום, הוא היה גוער בו. "הציבור החרדי במובן מסוים בתהליכי התפרקות". מדגיש אותו עסקן.

איך הרב אלישיב היה רוצה את ההנהגה כיום?

"הוא לא היה רוצה את המצב העכשווי, עסקנים עושים מה שהם רוצים. אין הנהגה. זה שלטון העסקנים. הם באים להצטלם על חוק ירושלים והולכים הביתה".

הרב הלברטל הוא יהודי צנוע, נעים הליכות שמרתק את כל שומעיו. סגנון דיבורו רציף וקולח כזה שלא מאפשר לך לקטוע אותו.

עורך הדין דב הלברטל הינו אחד ממקורבי הגרי"ש אלישיב אשר הסתובב בבית במשך שנים רבות בחצר ברחוב חנן 10 ינק מדמותו האגדית של הגרי"ש אלישיב, עקב אחר כל פעימת לב שהחסיר, ועל הדרך הוא מנפץ מיתוסים שנקשרו בשמו של עמוד ההלכה.

דב הלברטל עם מרן זצ"ל

 

שאלנו את הלברטל, מה היה קורה לו היה מרן הגרי"ש אלישיב חי היום. כיצד היה נהוג בשאלת הגיוס, הגיור, ומתווה הכותל."הרב בלתי צפוי", הוא קובע וסבור כי לא ניתן להשיב על השאלה הזאת. פעם אחת הוא ביטל הפגנה בכותל, ופעם אחרת הוא הורה להצטרף להפגנה כנגד מצעד התועבה יחד עם העדה החרדית. על השבת הוא לא ויתר. בכל עניין ציבורי אליו נדרש היו הכרעות שונות. היו לו דברים בלתי צפויים.

מרן הרב אלישיב היה שמרן בדעותיו והרבה להחמיר בפסיקתו שיצרו הד נרחב בעולם התורני. מצד אחד הוא התנגד ללימוד במכללות אקדמאיות ושילוב לימודים אקדמאים בסמינרים, אך מאידך גיסא עודד אברכים שהיו שקועים בחובות לצאת לשוק התעסוקה. " אברך שנמצא בחובות לא יוכל ללמוד", נהג לומר, אך בד בבד סבר "שמי שיוצא לעולם העבודה לא יכול לחזור לחיי התורה".

 

(צילום: יעקב נחומי \ פלאש 90)

 

הלברטל מרבה להתרפק על דמותו הנשגבת של מנהיג הדור ולהשתמש במשפטים כמו "החלל הגדול שהותיר", ולתאר בהתפעלות אין סופית על הגאונות והידע העצום שלו. הוא מדבר על הרב אלישיב במונחים של הגאון מוילנא. "גדול הדור בשיעור קומה שאין אותו כיום", הלברטל מאמין "שעם פטירתו נחתמה תקופת האחרונים". לדבריו: "הוא היה שייך לדור הקודם בש"ס. בפסקיו הרבים הוא היה תל תלפיות של כלל ישראל שהיו נעזרים בו. הוא היה שיך לדור של החזון איש, הרב פיינשטין, דור שהיה ואיננו.

תוך כדי שיחת הטלפון שנמשכת אל תוך חצות הלילה, אני מביט אל פנסי הרחוב הדולקים, בחוץ חשוך אין נפש חיה, הלברטל ממשיך בשטף דיבורו. עירני מתמיד. אני מנסה לדובב את הברטל שידבר על הפילוג הליטאי שחל עם פטירתו של מנהיג הדור. הלברטל הולך בין הטיפות ונזהר: "זה עידן חדש, הדור הזה ירד עשרות מונים בכל המובנים. ברמה הפוליטית, במובן התורני, אם יש שאלה קשה, לא רוצה להגיד (מגמגם) "אין מי לשאול" (נאנח), אבל כך מתבטאים דיינים שמחפשים הכרעה ולא מוצאים מזור לשאלתם.

הוא מגדיר את המעבר בין מרן הרב אלישיב השמרן והמחמיר למנהיג הדור הנוכחי – כמו המעבר בימי משה ליהושע. "פני יהושע כפני משה. הוא רומם את כלל ישראל. מה שנדון בקראוון ברחוב חנן זה היה הדבר המדובר בעולם התורני .סדר גודל אחר לחלוטין שלא קיים היום".

הלברטל טוען שעם פטירתו הלכה לעולמה "הליטאיות" שהולכת ונכחדת. "הוא היה הליטאי האחרון", הוא קובע. היו שואלים אותו האם לנסוע לל"ג בעומר מירון? הוא היה דוחה את השואלים ב "שב ותלמד". הציבור הליטאי השתנה היום ללא היכר. מלבד פגעי הרחוב, המיסטיקה ברמותיה השונות הביאה להתפרקות – רבים עולים לקברי צדיקים, אחרים טסים לאומן ומחפשים כל מיני ריגושים ורעיונות חדשים. בעיניהם ערך לימוד התורה ירד. הליטאים נהיו כמו החסידים. הוא היה הליטאי האולטמיטיבי. מבחינתו כל דקה שלא מוקדשת – היא ביטול תורה.

 

מסע הלוויה של מרן זצ"ל (צילום: יעקב נחומי\ פלאש 90)

 

למרות שדגל בדרך העיון, שוטנשטיין לא היה קם בלעדיו. לולא הרב אלישיב – הרב שך לא היה נותן לזה יד מכיוון רצה שהציבור יעמול בתורה. הוא עצמו חפץ שבחורי הישיבות ילמדו בעיון, הוא הבין את הרדידות של הדור. הוא היה חד כתער, מבין, מעמיק, מחשבה צלולה ובהירה. נקיות זכות וישרות. גמרא כל העת מול עינו. היה לו את השכל הישר והמחשבה החדה.

הלברטל ממשיך ומתאר את עמל התורה שכה אפיין אותו. הוא אהב ללמוד בעיון וסלד מבקיאות. הגיע אליו בחור שגמר את הש"ס, הוא כמובן בירך אותו. אך שאלו: "הבנת מה למדת?"- הוא פשוט ריחם עליו.

עמל התורה היה בדם ליבו. לילה אחר לילה, יום אחר יום היה שוקד על "דיבור המתחיל" שחוזר עליו שוב ושוב. הוא לא אהב דף היומי, הוא התנגד בתוקף שבחורי ישיבה ילמדו 'דף היומי' למרות שניסו להציע לו. פני המלאך שלו שידרו יראה כלפי הסובבים אותו, אך הוא היה רך כקנה, כל ילד היה יכול לגשת אליו לבקש ולקבל ממנו ברכה מהולה בחיוך שבו טמון סודו.

גאונתו ובקיאתו בתורה ובמכמניה היתה ידועה ברבים, הוא חי בעולם של רגש. הלברטל סבור שהיו גם כאלה שלא התחברו להשקפתו ודרכו המחמירה. רבים לא הבינו את גדלותו כמו למשל הציבור בבני ברק שלא "התחבר" לדרך ולמורשת שהנחיל, כמו הרמב"ם שרוב הציבור נהה אחריו אך היו שחלקו על דעתו וקיבלו אותו רק אחרי פטירתו. הוא חי באטמוספרה אחרת.

איך היה הקשר שלו עם האדמורי"ם?

הרב אלישיב כיבד את האדמורי"ם ברמה הפרקטית, אך הוא היה רחוק מהם כמרחק ת"ק על ת"ק פרסה. העולם החסידי היה לדידו ללא ערך תורני. הוא לא התחבר לטישים .הוא כן התחבר ל'שפת אמת' חידושי הרי"ם אגלי טל – את ספריהם גמע בשקיקה. הוא סבר שכל רגע צריך לנצל ללימוד ולא הבין את עולמם של האדמורי"ם שהיו שרויים בדבקות.

מרן הרב אלישיב בשנת תשס"ב (צילום: פלאש 90)

 

חב"ד והמשיח?

בעוד הרב שך יצא חוצץ כנגד חב"ד, ולא היסס לתוקף את המשיחיות בכל עת, הרב אלישיב היה מתבטא בפורומים פרטיים כנגד המשיחיות. בפרקטיקה הוא היה נגד.

 

מה דעתו על המודרניזציה שפשתה בדור האחרון?

הוא הבין מאוד מהר לאן פני הדור, היה לו קשה לראות שהדור הולך ומתדרדר. ועל עניין הצניעות הוא התבטא בכאב: "כי יש ראשי ישיבות חשובים שלא אכפת להם איך הנשים שלהם מתלבשות". זה צרם לו.

 

הוא היה מעורב בעריכה של 'יתד'?

הוא היה מעורב ב'יתד' בעיקר בכתיבה של מאמרים פובליציסטים. היה חשוב לו להתוות את הדרך של יתד נאמן הוא העריך את נתי גרוסמן הוא עבר על הטורים שלו.

מה הוא לא אהב?

היו באים לבית שלו ילדים שזכו בתחרות על חידונים. הוא לא אחז מזה. למחרת בעיתון הופיעה ידיעה עם תמונה שהוא כביכול "הזיל דמעות", הוא לא סבל זיוף וסלד מכל התארים המופלגים שהוענקו לכל אברכון שהפך בן לילה ל"הגאון הגדול". הוא היה איש אמת. מה שנאמר בשמו במהלך השנים לא מדויק. דברים רבים סולפו בשמו.

הוא פעם תיאר לנו על מצב הדור. בגמרא בשבת כתוב: שלא שואלים רב במקום שהוא לא לומד – כדי שלא לביישו. שאלתי אותו 'איך היום שואלים?' הוא השיב בתנועת ביטול. "בושה לא לדעת? היום זה לא בושה" .

הלברטל גם מנפץ מיתוסים: עד שנותיו האחרונות הוא נהג לישון שלוש שעות ביממה, מ-11 ועד 2 בלילה. כך כתוב בויקפידה. "זה לא נכון", מניף הלברטל את ידיו בביטול. "הוא היה יושן לפחות 6 שעות וכל האגדות שהוא לא אכל כלום כלל לא נכונות. הוא לא פעם התבטא על כך "שכדי ללמוד טוב – צריך לאכול ולישון טוב". לכן לא נהג לקום לתפילת ותיקן כי הוא חשב שזה על חשבון הלימוד שזה מבחינתו היה העיקר.

הלברטל מתאר בהרחבה על הקשר שלו עם גדולי ישראל: "ר' שמואל היה נכנס אליו יותר. הוא יותר אנרגטי ותוסס הוא מאוד התחבר אליו ונהג בו בכבוד. על הרב שטיינמן הוא התבטא שהוא "נקי".

על הפילוג הליטאי חושב הלברטל. "לעניות דעתי היה רוצה שיהיה שילוב הנהגת הרב שטיינמן עם הדרך של 'ר שמואל יחד בהנהגת הדור".

הלברטל לא יכול שלא להתייחס לירידת הדורות שחלה לאחר פטירתו. מרן אלישיב היה מתאים לדור הקודם, כעת הנהגתו השקולה של מרן הרב שטיינמן מתאימה לדור הנוכחי שנפתח להבלי העולם הזה. הלברטל מסכם את השיחה הארוכה במשפט המחץ שלו. "אם הוא היה קם לתחייה, הוא לא היה רוצה להנהיג את הדור הזה".

8 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. איזה כיף

    איזה כיף לראות את הכת החרדית מתפוררת. החרדים המודרנים זה כמו הלייט של המזרוחניקים.

    שימי |
    הגב
  2. נועם

    עבודה יפה. ולכל המתלהמים, דב הלברטל אכן היה מקורב לרב זצל.
    רק מה, הצילום ששלומי קוק הצטלם עם הרב כשבוע לפני שנפטר נראה לי טעות כי הרב היה מאושפז לפחות חודש לפני פטירתו

    נועם |
    הגב
  3. כמה שטויות

    עד לפני 5 שנים הכל היה תקין, ורק מאז הדרדר המצב?
    על מי בדיוק אתם מנסים לעבוד???

    שפוי |
    הגב
  4. הרב אלישיב היה מתבייש

    בדעות העצנקיות שהאתר הדפוק הזה מנסה להפיץ בערמומיות

    בן בית דובר מרן |
    הגב
  5. מרן זי"ע היה מתבייש דבר ראשון בשלומה קוק

    דבר שני באתר הזה …!

    אחד העם |
    הגב