אמנות לנשמה, התחום הויזואלי ככלי ביטוי

האומנית אורית מרטין מציגה בימים אלה תערוכה בבינייני האומה בירושלים ״זורמים באור״, פרוייקט וידאו -ארט שאותו יצרה יחד עם אחותה תמי מאור, ציירת שמביאה רגש בציור כי אמנות יהודית זה לבטא ולהאיר את העולם הפנימי של הדור הזה, שהוא דור מאוד רגשי // נבחרת השבוע של המדור "נעים להכיר"

אורית מרטין ציירת בנשמה, מביאה רעיונות חזקים שמאפשרים להביע  את המקום של היהדות הפנימית, התחילה כמאיירת ספרים, היום הכלי הדיגיטלי אפשר לה לשכלל את כלי הציור ולערוך גם תערוכות. האיכות הצבעונית הבוהקת של הציורים הדיגיטליים המודפסים דומה מאוד לציור שמן או אקריליק. השיטה הזו נוחה וגמישה ליצירת הדפסים בגדלים שונים ובמחירים הגיוניים כך שהם יכולים להגיע גם לבתים של אנשים שהם לא רק אספני אמנות.

ניכר מהציורים שלך שיש מחשבה עמוקה שמובילה לכל ציור. מהיכן הרעיונות? ואיך הם עוברים לביצוע?
כל ציור מתחיל מהשראה שהיא מעין חיזיון פנימי מול העיניים. אלו רגעים של חוויה ואפילו תחושת התעלות, שאני מנציחה בציור .
הרעיונות מגיעים דרך לימוד בספרים, אבל לפעמים הם מגיעים גם מסיטואציות בחיי היום יום.
למשל, אחד הציורים האוהבים עלי נוצר בחתונה של קרוב משפחה. עמדתי בחופה, וברגע של התרגשות התחדדה לי משמעותו של הרגע, הבנתי שהחתן והכלה הצעירים שעומדים מתחת ליריעת הקטיפה הם כגזע עץ ענק, שמתוכו יצמחו בס"ד בתים רבים. עץ שימשיך להצמיח משפחות בלי גבול.
מהמעמד הזה נולד ציור בשם  'בנין עדי עד' בו גזע העץ הוא חתן וכלה, ומהם כלפי מעלה מצוירים המוני בתים על הענפים.

ניצוצות

את מציירת דברים שהם קודש-קודשים – אמונה, ביטחון, וכו'. האם אין לך חשש לגעת בכאלו דברים?
האמנות היהודית מאז ומתמיד תיארה את מציאות החיים היהודיים. כיצד הם נראים, איך מתבטא במציאות מעשה המצוות, יהודי מתפלל בבית כנסת, יהודי מניח תפילין, אבא לומד עם ילד, וכו׳
אבל הציור המקסים ביותר של הכותל או של קבר רחל עד כמה שהוא יהיה מרגש, הוא לא יבטא את ההתחבטויות של הנפש בתוך הרצוא ושוב של עבודת השם.
האמנות היום כבר לא צריכה לתאר את המציאות הנראית לעין, בשביל זה יש מצלמה.
אני מנסה בציורים שלי לבטא את הרגש עצמו, את עצם הכמיהה להתקרבות אל הבורא, את התרוממות הרוח שמביאה איתה התפילה, את געגועי הנשמה לעולם העליון.
ולבטא רגש מסוג כזה זה אתגר לא פשוט.  אפשר לבטא כעס או רגש עז באמצעות כתמים אדומים וכתומים, שלווה באמצעות כתמים כחולים, אבל איך מבטאים  באמצעים של צבע וצורה געגועים של הנשמה אל בוראה?
האמנות היהודית מאז ומתמיד זהירה  מאוד בכל מה שקשור לסמלים ותמונות, ובכך אני רואה דווקא  אתגר יצירתי. ליצור משהו חדש, בתוך התחומים הברורים של ההלכה שייתן ביטוי לשירת הרוח של התקופה שלנו.
יש כיום תפקיד חדש לאמנות היהודית והוא לבטא ולהאיר את העולם הפנימי של הדור הזה, שהוא דור מאוד רגשי.

מה החידוש האחרון שלך?
בחדשיים האחרונים עבדתי על פרוייקט מיוחד במינו שיוצג בשבוע החסידות ״צמאה״ בבנייני האומה בשבוע הבא, במקביל לתערוכה שלי שם.
״זורמים באור״ הוא פרוייקט וידאו -ארט שיצרתי יחד עם אחותי תמי מאור שהיא אלופה בתחום הזה. יצרנו מהציורים שלי יצירת וידאו מקורית ומרגשת: הציורים מוקרנים בו זמנית על 4 קירות גבוהים בתוך אולם ענק
ומקבלים חיים ותנועה עם אפקטים מדהימים בלווי מוסיקה מיוחדת.
ומשום שהתכנים של הציורים הם רוחניים, נוצרה חוויה וירטואלית שמכניסה את הצופה למעין מציאות רוחנית ״שמיימית״. זו חוויה אדירה, משהו שעוד לא נעשה כמוהו בארץ.אורך המיצג – כ-10 דקות, והוא יחזור על עצמו  בלופ לאורך כל השבוע, במשך כל היום.

אותיות בראשית

איזה סיפור מיוחד את יכולה לספר לנו מעבודתך?
ספור מעניין הוא על קבוצה של תיירים סיניים נוצרים שביקרה בתערוכה שהיתה לי  באתר המבקרים של מצדה. הם  כל כך התלהבו מהציורים, עד שהשומר סיפר לי שנאלץ לגרש אותם בכוח מהמקום לאחר שעת הסגירה.
הם  הזמינו ארבעים ושמונה ציורים בנושאים מאוד יהודיים, שאותם שלחתי להם  בתור קנבסים מגולגלים והם מתחו אותם על מסגרת עץ בסין. בתערוכה הזו היו לי הרבה הזמנות של אנשים שאינם יהודים.
אני חושבת שהיחוד של הציורים שלי הינו שהם מעבירים את העולם הרוחני מבלי להשתמש במילים או בתמונות מגבילות. ולכן כל אדם באשר הוא אדם יכול להתחבר אליהם, כשאני מציירת דמויות, אני משתמשת בצללית. אני לא מציירת פנים ולא מציירת את האדם מקרוב, אלא רק דמות סימבולית ואנונימית, שמאפשרת לכל צופה להזדהות עם הציור ולהפיק ממנו מסר לחיים האישיים שלו.

מה הזכרון ילדות שלך?
בתור ילדה תמיד הייתי מסתכלת באיורים של כל ספר, לפני שהייתי מתחילה לקרוא אותו.ואם הציורים לא היו מוצאים חן בעיני הייתי מנסה לצייר לעצמי איורים חדשים… ואני זוכרת שכבר בתור ילדה חשבתי לעצמי שכשאהיה גדולה אצייר ציורים יפים לספרי ילדים כדי שהילדים יוכלו ממש להכנס לתוך הסיפורים.

מי או מה מצחיק אותך?
מצחיק ומענג אותי היחס של הנכדים שלי לציורים שלי, כמו למשל שיום אחד הנכדה שלי בת 6 מתקשרת אלי ואומרת לי: סבתא, אני כבר יושבת הרבה זמן ולא מצליחה לצייר נשמה, את יכולה להסביר לי איך לעשות את זה?

רגעים ביום יום שאת לא יכולה לוותר עליהם? 
קפה בבוקר עם בעלי, שמטעין לי את המצבר לכל היום.

מה המשפט שהכי הרים אותך בחיים?
״כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל״ – המשפט הזה של רבי נחמן נהיה מאוד בנאלי, ולכן אנשים כבר לא תופסים את העומק שלו. אם באמת מבינים שכל העולם הוא רק גשר צר, רק נסיון, חגר כושר לאימון השרירים הרוחניים שלנו, ומעבר למקום הרבה יותר חשוב שם נמדדים מעשינו לנצח – אז החיים היו נראים אחרת, ואז גם היינו יותר מסוגלים לקיים את: והעיקר לא לפחד כלל…

 

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. הייתי בתערוכה שלך היום והיא פשוט מדהימה

    תמונותייך מרגשות ומקסימות!
    תבורכי!

    הייתי בתערוכה שלך היום והיא פשוט מדהימה |
    הגב