אסון בבני ברק ביום כיפור: ילדה טבעה למוות במקווה • חשד כי אלמוני פרץ את דלתות המקווה • וגם: טור כואב של המתנדב שטיפל בה

במהלך היום, יום כיפור, אירעה טרגדיה קשה בבני ברק: ילדה כבת 4, משכונת קרית הרצוג בעיר, טבעה במקווה ברחוב נויפלד בשכונה, ונפטרה זמן קצר לאחר מכן. המקווה היה פתוח והיא נכנסה לתוכו עם אחיה, וטבעה במים לאחר שנכנסה אליהם.

זמן קצר לאחר שטבעה, הגיעו למקום מתנדבי 'איחוד הצלה' והחלו בפעולות החייאה, אך לשווא. ניידח טיפול נמרץ פינתה את הילדה לבית החולים, שם קבעו רופאים את מותה.

ניסים הסט' חובש מתנדב באיחוד הצלה 'סיפר: "הילדה נכנסה למקווה שככה"נ נשאר פתוח מערב יום הכיפורים יחד עם אחיה והחליקה לבור. אחיה רץ החוצה והזעיק עובר אורח שחילץ אותה מהמים והזעיק את כוחות ההצלה. במשך שעה ארוכה ביצענו בה פעולות החייאה והיא פונתה לביה"ח במצב אנוש שם למרבה הצער נקבע מותה".

האם יש חשש לרשלנות? מנהל המקווה טוען שלא. לדבריו, המקווה שייך לעירייה, היה אמור להינעל אוטומטית – ויש חשש כי מישהו ניסה לפרוץ אותו.

מתנדב 'איחוד הצלה' יוני מרטין, בטור אישי על המקרה המזעזע:

התכסתי כולי עמוק בתוך הטלית, מאזין ברטט לחזן השואג בקולו הנעים ״ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום….
בראש השנה יכתבון…. וביום צום כיפור…. הוא ממשיך…. ברגע שהגיע למילים, מי יחיה, ומי ימות, (אירוני משהו) מכשיר המירס של איחוד הצלה, שהיה תלוי על חגורת הקיטל שלי, החל לדבר:

״צוות בני ברק, צהרים טובים, רחוב נויפלד ילדה בת 4 מחוסרת הכרה לאחר טביעה״.

אני חובש מתנדב בארגון איחוד הצלה, ביום כיפור זה, הייתי הכונן האחראי על העיר, הורדתי את הטלית, סגרתי את המחזור, ודהרתי כל עוד נפשי בי למקום האסון. ירדתי מהרכב.

מולי ילדה קטנה ומתוקה, שוכבת כמלאך על המדרכה, כשהיא מחוסרת הכרה, ומסביבה המולה.

״היא טבעה״ צועק מישהו. אחד החברים מתחיל לבצע בה החייאה, וכשמגיע האמבולנס, אנו מכניסים אותה לבפנים, וממשיכים בהחייאה. עיסויים ועוד עיסויים, הנשמה ועוד הנשמה, היא לא מתעוררת.

אני ממלמל פרקי תהילים, וממשיך בעיסויים, הרבה זמן עובר, מישהו דופק על כתפי, ״ניידת הטיפול נמרץ הגיעה״, אנו מעבירים את המלאך הקטן לתוכה, שם, שני פרמדיקים, נהג האמבולנס, ואנוכי, ממשיכים במאמצים הכבירים כשהדלתות סגורות. מזרקי אדרנלין, הכנת וריד, טובוס, הכל מתקתק באופן מקצועי ואיכותי, אבל שום דבר לא עוזר. בחצי עין, אני קולט מבעד לחלון הנט״ן, קבוצת נשים עומדת וממררת בבכי אל תוך ספרי תהילים שבידהן. הדלת נפתחת, שוטר מודיע שהאבא הגיע, מישהו כנראה קרא לו מבית הכנסת, הפרמדיק מסתכל עלי ונאנח.

שעה עברה, ועדין כלום לא קורה. מסביב המולה מטורפת, האב מתיישב בכסא שליד הנהג, שבר כלי ממרר בבכי, ליבי נשבר, רציתי לקום ולחבק אותו לומר משהו אך המילים לא יוצאות, הילדה שלו, והילדה שלי, באותו גיל, באותו גובה.

הפראמדיק מודה לכלום, ומודיע שמתחיל בפינוי לשניידר. הוא לוחץ את ידי, אומר תודה, אני יורד מהנט״ן אל תוך הסרטים בצבעי האדום לבן של מחלקת הזיהוי הפלילי של המשטרה, והוא מבצע פרסה ונוסע. שוק, הלם, לא נתפס, ילדה קטנה ששיחקה עם חברותיה בכניסה למקווה השכונתי, סיימה את חייה בצורה טראגית כל כך, בתוך בריכת המיים של המקווה, כשאיש לא מסביבה.                       

אני עולה לרכב, ונוסע חזרה לבית הכנסת, מתקשה לראות, מתקשה להבין, מתקשה לתפקד. נכנסתי לבית הכנסת, מתעטף בטלית, מניח את ראשי על הסטנדר, עוצם עיניים, וממלמל עם כולם בשקט ובאווירה אחרת, ״בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום״.
מי יתן ותהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
יוני מרטין
חובש מתנדב איחוד הצלה

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.