נוף לים עם שלושה כיווני אוויר / אתי קצבורג מנסחת דרישות לעיצוב הממ"ד שלה

"נוף לים, שלושה כווני אוויר, דוד שמש. זה כל מה שאני מבקשת בחדר המוגן שלי…" אתי קצבורג, מבקשת שלום ועכשיו.

הוא שולט על חלק ניכר מאד של הקולקצייה שלי, נוכח בנגיעות עדינות ואלמנטים שונים בסלון הבית שלי, הוא חזק, מבסס טעם, הוא ממש חלק מהיסוד ובמלחמה הוא מצליח לעורר זעם ( שוורים). והוא: הצבע האדום. מאהובה מושבעת של הצבע הזה הצלחתי בימים האחרונים לפתח אליו שנאה עזה, לא יכולה יותר לשמוע את צמד המילים הללו. אז אולי מספיק איתן???

ימים של מלחמה. שהגיעו ופרצו בבת אחת,ללא שנהיה ערוכים או מוכנים ,השקט המדומה ששרר בדרום היה מין הפסקת אש אחת ארוכה של החמאס, שנתנה להם זמן להתחמש מחדש, להתאושש ולבא הלומי קרב לתקיפה הבאה. לא היה צריך הרבה שתהיה הסלמה , הנערים שלנו הי"ד, היוו לצערי פתיח עצוב מאד ומשם כמו במקרים אחרים שקרו בעבר ,ההידרדרות במצב הביטחוני התגלגלה כמו כדור שלג ענק ממדים.

אבל גם מתוך חדר מוגן, מקלט או סתם חדר מדרגות, יש לי כמה משאלות לב פשוטות, לשעה הקשה הזאת, שאנו עוברים כעם, כמשפחה, ביחד וכל אחד לחוד:

1. אמפתיה – אנחנו נורא אוהבים לגלות אמפתיה כלפי האחר, זה משתנה כשאנו גם זקוקים לאמפתיה על אותו דבר, פעם זה היה לחזק את תושבי הדרום, היום דרום מרכז וצפון הפכו חזית, מתפללת שנמשיך להיות טובים אחד עם השני, לגלות אמפתיה כולנו לכולם.

זה יפה לראות איך אנשים מוותרים לך על חניות מעולות, בסופר נותנים לך להיות הראשונה, כי את עם ילדים בחופשה מלימודים וקייטנות מתבטלות מטעמים ביטחוניים, מרגשים אותי אלה, שחתכת אותם מימין והם מתים לקלל לפי האלף בית עד שנשמעת אזעקה והם הופכים לנחמדים, כי אנו כולנו בסירה אחת עם סכנת טביעה, ואחת הדרכים לשרוד על הסיפון זה סובלנות וסבלנות כלפי כולם. נשמע כמו ימות המשיח?? כנראה שכן.

2. עזרה – כל התקופה האחרונה שורש ע.ז.ר שיחק תפקיד חשוב, אנשים מכל גווני הקשת הישראלי הציעו עזרה, בתחילה זה היה תפילה וקבלות טובות להשבת החטופים. לאחר מכן הצעת עזרה למשפחות הנרצחים, בעידוד, בפעילות לעילוי נשמת, כי זה נגע ללב כולם. וכעת במלחמה המבולבלת הזו, כולם מזמינים את כולם, וכשהתקשרנו להזמין משפחה אשקלונית אלינו לשבת, נלוו לבקשתנו, צלילי אזעקה והדי פיצוצים ויירוטים , כך שלא ממש ברור כבר מי אמור לעזור למי.

סביר להניח שתושבי הדרום שכבר מיומנים ומתורגלים, ועוזרים לתושבי גוש דן, שעד כה הכירו פיצוצים מזקוקי דינור . עולם הפוך. מייחלת אני כי זה יסתיים כלעומת שבה, המלחמה המיותרת הזו, אך שהעזרה הזו שמחזיקה את כולנו בשעות הקשות, תישאר לנצח.

3. נשק לא קונבציונאלי – אותו נשק שמצוי אצל כל אחד מאיתנו בכיס, וכשאנחנו נכנסים למקום והמאבטח שואל יש עליכם נשק אנחנו מסתכלים עליו בעיני עגל ושואלים אותו אם הוא חושב שקוראים לנו שלום דומראני. אז שתדעו כל אחד מאיתנו מחזיק נשק היום . הוא מרובע הוא תמים הוא דור שלישי, הוא חינמי ואפשר להוריד באפ סטור.

קבלו את הנשק שלנו ,היחיד שלא צורך רשיון או ידע מוקדם. וואטסאפ ופייסבוק.

ברור לי שאם הייתי חברת כנסת הייתי מעלה הצעת חוק להעניש בחומרה את אילו שהוציאו הודעות כוזבות או שיקריות, או כאלה ששיבשו את הצנזורה של מדינת ישראל, ולאילו שחושבים שזהו משחק משעשע או מעשה קונדס. הם לא מבינים שהם משחקים בחיי אדם, כאשת פרסום יש לי הערכה גדולה לכל מה שוויראלי ברשת, אך יש גבול לכל תעלול, וכל אחד שמשחק בהודעות כאלה ואחרות חייב דעת כי ייתן על כך את הדין.
מה עם הצעה ירוקה ולבבית יום בלי ווטסאפ ופייסבוק? משאלת לב סמויה(כי כולם היו מוכנים לנסות ואף אחד לא מסוגל להגיד בקול).

4. אמהות וילדים – כל אותן אמהות נאצלות שהפכו למדריכות, רכזות, מדציו"ת, מפעילות, בתוך שטח אחד קטן ודחוס הקרוי מרחב מוגן, כל אותם הורים שמעבר להיותם מודאגים בעצמם צריכים לטפל בהתקפות חרדה ובשאלות ילדים צודקות ונוקבות, ולשדר לכולם כי עסקים כרגיל, למרות שכבר כמה ימים העסקים ממש לא כרגיל, ובמקום לבלות בחופשה אמיתית, הם תקועים , ללא יכולות תמרון, עם צמיחת קרניים מהירה שהופכת לממדים מדאיגים עד אובדן שפיות מינימאלי, כל הורה והורה על פני הגלובוס מצדיע לכם ומבין מאד.

משאלת הלב היא שיחזרו לנו ימי שגרה, בהם השוקו נשפך דקה לפני שיוצאים מהבית, והילדים מעצבנים כרגיל, אבל בקטנה. פשוט שנשוב לימי שלווה , ולא דקה אחרי שהילדים יוצאים מהבית הלב כבר מפרפר מדאגה. ואולי שנשמע סופסופ משפט כנה אחד "אמא משעמם לי", מדהים לגלות שלפעמים אנחנו מתגעגעים גם לזה.

אז נו כבר, שיבוא שלום!!!

אתי קצבורג היא מנכ"ל ג'י מדיה- פרסום דיגיטלי ופתרונות יצירתיים באונליין.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.