יו"ר הכנסת לשעבר, אברהם בורג: "לאחד את יום השואה עם תשעה באב"

חומר למחשבה; חבר הכנסת לשעבר, אברהם בורג, קורא לאחד את יום השואה עם תשעה באב: "אם יום השואה יישאר במתכונתו הנוכחית סופו שלא להישאר כלל"

בטור מיוחד שפורסם באתר "וואלה" קורא יו"ר הכנסת לשעבר, אברהם בורג, לאחד את יום השואה עם תשעה באב. בורג פותח את דבריו בסיפור על דודתו: "לפני כעשור שנים סיפרתי לדודתי – ניצולת שואה ערירית, אז בת 95 ועד סוף ימיה חדה כתער וחכמה להפליא – על ספר שבכוונתי לכתוב, על הנוכחות המוחלטת של השואה בחיינו. "אברהם", היא שאלה אותי עם המבטא הייקי הכבד שלה, "אתה חושב שבעוד מאה שנה מישהו יידע שהייתה שואה?".

בורג מתאר מה יקרה בעוד מאה שנים "מי יודע מה יקרה מהיום ועד עוד מאה שנים? שלום גדול או מלחמה איומה, גל הגירה גורף או מלחמת אזרחים רוויה בדם. תחייה חברתית או משבר קיומי. הכול, חלק, כלום, משהו אחר? איש לא יידע. דבר אחד ברור: משעמם לא יהיה.

"מלמטה האדמה רועדת"

"השחיקה במעמדו של יום השואה במתכונתו הנוכחית כבר החלה, ולא רק בגלל "משיכות היתר" שמושכים פוליטיקאים יהודים וישראלים מהחשבון ההיסטורי. אולי עוד לא רואים את זה על פני השטח, אבל מלמטה האדמה רועדת. התאריך הנוכחי של יום השואה נקבע בשל שיקולים פוליטיים-היסטוריים, ביום מרד גטו ורשה. כמו כדי לומר לאומה הישראלית הצעירה: זהו יום המורדים והגיבורים, מורדי תנועות הנוער והתנועות הציוניות. זה לא יום "היהודונים" הנרפים, שנגררו כצאן לטבח.

"כמה עשורים אחרי פטירתו העצובה של אחרון הניצולים, ביום שבו נקום בבוקר והשואה כבר לא תהיה חוויה אישית נוראה של עדים החיים בקרבנו, היא תהפוך להיות חלק מגנזך הזכרונות היהודי. ולאלה, לזכרונות היהודים הרעים, יש אגן ניקוז אחד – "תשעה באב". חכמי הדורות שעיצבו את מעגל החיים והזמנים היהודי הבינו משהו מאוד בסיסי. אומה שמתכוונת לחיות לנצח לא יכולה להקדיש יותר מדי ימים מיוחדים לכל אירוע משמח או מעציב. כי אם כך תעשה – כל ימינו יהיו ימי זיכרון ואבל. "לכן קבעו את תשעה באב כמועד המכיל ומייצג את כל זכרונות הטראומה של קורות ישראל".

לסיום כותב בורג, "אם יום השואה יישאר במתכונתו הנוכחית ובתאריכו הנוכחי, "סופו לא להישאר כלל". קובע בורג, אין מספיק עומק היסטורי כדי להוסיף עוד מועד ללוח השנה היהודי העמוס ממילא. עם הזמן העובר, הוא יישאר נחלתם של מעטים וזוכרים וזהו. כמו יום ירושלים, שהפך להיות יום חסר חשיבות כמעט עם לידתו הפוליטית. ואם יימשך גם השימוש הציני בזכרון השואה לכל נושא מיקרו-טקטי בחיינו – גם השואה עצמה תישכח, חלילה, מדברי ימי עמנו. לעומת זאת, אם השואה תצטרף לאחר כבוד ליום הזיכרון היהודי הקלאסי, תשעה באב, יחד עם האזכורים, הפיוטים והלחנים המיוחדים לה – מקומה בזכרונו הנצחי של עם הנצח לא ייפקד לעולם".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.