"בזכות ארבעה דברים נגאלו בני-ישראל" – טורו של הרב יעקב גלויברמן

 

בפתח פרשת 'שמות', מונה התורה  את כל בני ישראל שירדו למצרים בשמותיהם. נשאלת השאלה: מדוע התורה מציינת שוב את שמות שנים עשר השבטים? הלא רק בפרשיות האחרונות עסקנו בהם לא מעט. אלא, בכדי להראות שלו שנו את שמם בתקופת הגלות כל המאתיים ועשר השנים שהיו במצרים, ונשארו באותם השמות. אומרים חז"ל: "בזכות ארבעה דברים נגאלו בני-ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, לא שינו את לשונם, לא דיברו לשון הרע, ושמרו על ברית מילה". בכל שנות הסבל והגלות במצרים, תחת שבטו הקשה של פרעה מלך מצרים שהעביד אותם בפרך, שמר עם ישראל על מקורותיו ומנהגיו.  וזאת אנו רואים מהפרשה.

אותם יהודים שנקראו ראובן  ושמעון שירדו למצרים הם אותם ראובן ושמעון שעלו משם. השם של האדם מציין אמנם את הרובד החיצוני שלו, שכן השם נועד למען הזולת לכאורה בכדי שיכול להתקשר עמו, ולמראית העין אין הוא מתייחס למהותו הפנימית של האדם. אולם עלינו לדעת שהשם המקורי של האדם שניתן לו בברית המילה או לבת לאחר הולדתה, הוא הנותן להם חשיבות וכוח, פנימי וערכי, לא להיות מושפעים מן הגלות, קשה כככל שתהיה.

 חד וחלק: טוב שם טוב משמן טוב.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.