ביאורים על 'שירת הים' מאת הרב פינטו

בני ישראל אמרו שירה על שם הוי"ה שקיים לעולם – הנה לכם לקט של דברי תורה לפרשת "בשלח" מפי כבוד הרבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א. "אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים" (שמות טו, א)

 

 

לאחי ורעי האהובים והחביבים, הנה נמצאים אנו בראשית שבוע שכוחות גדולים טמונים בו, שבוע אשר יונק משבת קודש הבאה עלינו לטובה ולברכה "שבת שירה", אשר סגולות הפרנסה, סגולות הישועה והסיעתא דשמיא טמונים בו, ומי חכם וישמור אלה ויראה גדולת הבורא.

גאוותו של הקב"ה היא שסוס ורוכבו רמה בים

מובא בפרשתנו פרשת בשלח בשירת הים (שמות טו, א) "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים" ‏ומובא בתרגום אונקלוס "נשבח ונודה קדם ה' ארי אתגאי על גותניא, וגאותא דיליה היא סוסיא ורכבי רמה בימא" פירוש נשבח ונודה לפני ה' שהוא מתגאה על כל גאים, וגאותו שלו היא סוס ורוכבו רמה בים.

 

והנה דברים אלו צריכים ביאור, איך יעלה על הדעת שכל השירה והתשבחות להקב"ה הם בזה "שסוס ורוכבו רמה בים", הרי ברור לכולם שמעשה זה שסוס ורוכבו רמה בים הוא קטן לעומת הניסים והנפלאות שהיו לבני ישראל בים סוף.

 

ומובא בשמות רבה (כא, ה) "ומהו והנה מצרים נוסע אחריהן, שרן של מצרים היה שמו מצרים, שאין הקב"ה מפיל אומה עד הוא מפיל שרן תחילה.. ואף שרו של פרעה מצרים שמו, והיה פורח לרדוף אחריהם, כיון שהשקיע הקב"ה את מצרים בים, לא שקע תחילה אלא שרן, שנאמר (שמות יד, כז) וינער ה' את מצרים בתוך הים זה שרן של מצרים. ואחר כך וניער פרעה וחילו, וכן סוסיהם ורוכביהם רמה בים אינו אומר, אלא סוס ורוכבו זה השר שלהן".

אך בכל אופן דברי התרגום אונקלוס קשים, הרי גם שרו של מצרים הוא כקליפת השום בפני הקב"ה יתברך שמו.

 

כל אומה תחת השר שלה בשמים ועם ישראל תחת הקב"ה

והנה אפשר לבאר ולומר יסוד גדול על פי דברי רבותינו הקדושים זצוק"ל, דהנה מצאנו בדור ההפלגה הקב"ה חילק את אומות העולם תחת שבעים שרי מעלה, אך עם ישראל אינם תחת שום שר אלא תחת מלכותו של הקב"ה בכבודו ובעצמו. וכדברי הרמב"ן בפרשת אחרי (ויקרא יח, כה) וזל"ק, כי השם הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגניונות וזהו שנאמר (דברים ד, יט) אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים, כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיות שרים עליהם..

והנה ה' הנכבד הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו זרע אוהביו. וזהו שאמר (שמות יט, ה) והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. וכתב (ירמיה יא, ד) והייתם לי לעם ואנוכי אהיה לכם לאלוקים.. והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום, להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת המשרתים, ואחרי כן יפקוד על מלכי האדמה באדמה עכ"ל. על פי דברי רבנו הרמב"ן וכן בארו רבותינו במקומות אחרים, שכך דרכו של עולם שלכל עם וארץ ומדינה יש שר בשמים ממונה על העם ההוא, והקב"ה אינו מפיל אומה עד שמפיל את שרה בשמים ועם ישראל הקב"ה הוא הממונה עליהם. ועל זה מובא בתורתנו הקדושה (דברים לב, ט) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אם כן כשם שהקב"ה מלך מלכי המלכים קיים לנצח נצחים, כך עם ישראל עם קודשו יתקיים לנצח.

 

וכך אומר שמואל הנביא לעם ישראל (שמואל א' יב, כב) "כי לא יטוש ה' עמו בעבור שמו הגדול" כלומר אפילו אם חס ושלום חטאו, לא יטוש ה' את עמו לכלותם "כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם".

 

וכך גם מובא ברבנו הבני יששכר (אדר מאמר ב, דרוש ד) וזה לשון קודשו, אבל תשכיל ותדע כל האומות יש להם שרים, לכל אחד שר מיוחד אשר חלק ה' אותם בדור ההפלגה. והנה כל שר לאומתו נקרא ראש אותה האומה, כעין הגוף המתנהג אחר הנהגת הראש, וכשניטל הראש מן הגוף הנה יופסק החיות, כמו כן כשנפסק ונתבטל כח השר של האומה למעלה, נפסקה חיות של האומה למטה. וכמו שאמר הנביא ישעיה (כד, כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום, ואחר כן על מלאכי האדמה על האדמה. ועל כן לכל האומות אפשר להם הביטול כיון שהם נתונים תחת השרים, הנה אפשריות הביטול לשרים וממילא יתבטלו הם. אבל ישראל חלק ה' עמו נבחרו לחלקו יתברך שמו העמוסים מני בטן, אין להם שר רק שכינת עוזו יתברך שמו, הוא הנקרא ראש בני ישראל. והנה ישראל אתוון ל"י רא"ש אותו הראש המיוחד מלכותו בכל משלה, הנה כיון שהשר שלהם וראשם הוא השכינה הקדושה, הנה כמו שאי אפשר הביטול וכו' כן ישראל ישכנו לעד לעולם וירשו ארץ ומלואה עכל"ק.

 

והנה יובנו הדברים שעם ישראל הם תחת שלטון הבורא יתברך, וארץ ישראל היא תחתיו והיא תחת הבורא, "ארץ אשר ה' אלוקיך דרש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב) אך אומות העולם לא כן אלא תחת מלאכים, אשר בדור ההפלגה חילק הקב"ה את העולם לשבעים עמים תחת שבעים מלאכים.

 

וזה מה שמוכיח הקב"ה את עם ישראל בפרשת התוכחה (ויקרא כו, מד) "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני ה' אלוקיהם", פירוש הדברים כי למרות שבני ישראל חטאו וקלקלו דרכם, הקב"ה לא מואס בהם ולא מכחיד אותם מהעולם, מדוע, כי אני ה' אלוקיהם.

 

עם ישראל אמרו שירה כי הבינו שהם תחת הקב"ה ואין מציאות שיפול

ועל פי זה יובן, מדוע בני ישראל אמרו שירה "אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים", כי הבינו באותו זמן שאין הקב"ה מפיל אומה עד שמפיל את שרה, ומי שר של עם ישראל הקב"ה בכבודו ובעצמו, ופה אין מציאות שיפול שרה, כי שר של עם ישראל הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו. וכן השירה הייתה מכוונת על "סוס ורוכבו רמה בים" סוס מלשון יחיד ולא סוסים מלשון רבים, אלא סוסו שהוא יחיד שרו של מצרים, ואחרי שנפל שרו של מצרים המצרים נפלו אחריו, ועל זה עמדו בני ישראל על הים ואמרו את השירה.

 

ויובן מדוע שירת הים היא שירה נצחית ובכל בוקר אומרים אותה בתפילה, משום שבכל בוקר צריך יהודי לכוון בתפילה שבשעת השירה שעל הים, התבאר לעם ישראל היסוד הנשגב שישנם שבעים שרי אומות העולם, ואין הקב"ה מפיל אומה עד שמפיל את שרה, ופה הכניע והפיל הקב"ה את שרם של מצרים. וכך בכל דור ודור יפיל הקב"ה את שר האומה העומדת לנגדנו, לנו אין מה לחשוש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, והוא אלוקינו הוא אבינו, והוא מושיענו ומלכנו, לא ניתן בכל עת ובכל זמן ובכל מציאות ובכל אפשרות להפילו, כי הוא ריבון העולמים ומלכותו בכל משלה. ולכן תפילת "אז ישיר" היא תפילה לאומרה בכל יום, וכן כל יהודי בכל עת צרה וצוקה יעורר ומעורר על ידי קריאה מעוררת את הזמן, את ההבנה של מלך מלכי המלכים הוא ימלוך עלינו לעולם ועד.

 

שם אהי"ה נפגם במכירת יוסף עשרה פעמים

והנה על פי יסוד זה ועל פי דברי רבותינו הקדושים, נמשיך ונבאר להבין את דברי קדוש ה' המקובל האלוקי רבי שמשון מאוסטרופולי הי"ד בפרושו דן ידין (אות יז), שכותב ואומר ששמו של שרו של מצרים נקרא "סורב" והוא מלשון סירוב שסירב להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, וזה לשון קודשו הי"ד "ונראה לי סוד גדול ‏ס'וס ו'רוכבו ר'מה ב'ים ר"ת סור"ב, שבתחילה הפיל הקב"ה שר של מצרים, ועל זה דרשו חז"ל (שמות רבה כג, טו) סוס ורוכבו למה בלשון יחיד, אלא שהפיל הקב"ה בתחילה שר של מצרים והטיבו את אשר דברו חכמנו ז"ל. וממשיך רבנו הקדוש הי"ד מדוע נקרא סורב "שפגם בחכמה עליונה בסוד עשר הויות שמספרם ר"ס, ולכן נקרא סור"ב אותיות ב"ו ר"ס שפגם בהם, בסוד וירא ה' כי ס"ר לראות ויש בזה רזין דרזין".

 

והנה פחד ואימה וחרדה ליגוע בדברים נשגבים וקדושים של רבנו הקדוש הי"ד, אך נאמר את שהרשו ואמרו לנו כבר רבותינו, הנה בני ישראל היו בארץ מצרים בשיעבוד רד"ו שנים שהם מאתים ועשר שנים, כדי לכפר על חטא של מכירת יוסף שהשתתפו בו ט' שבטים (חוץ מראובן, בנימין ויוסף), וצירפו את השכינה למספר עשרה כדי להטיל חרם שלא לגלות המכירה ליעקב, ועל ידי זה פגמו בעשרה פעמים שם אהי"ה שעולה בגמטריא רד"ו, ולכן סבלו בגלות מצרים רד"ו שנים לכפר על חטא מכירת יוסף.

 

אך משה רבנו ע"ה חשב שפגמו בעשרה פעמים בשם הוי"ה שזה בגמטריא ר"ס, ואם כן הם צריכים להיות במצרים עוד חמישים שנה כדי להשלים מספר ר"ס, וזהו פרוש הכתוב "וירא ה' כי סר לראות" ס"ר דייקא שחשב משה שצריכים להיות במצרים ס"ר שנה, על כך אמר לו הקב"ה "אל תקרב הלום" לחשוב שפגמו בשם הוי-ה, כי לא פגמו רק בשם אהי"ה, ואם כן החשבון הוא י' פעמים אהי"ה בגמטריא רד"ו, וכבר הגיע הזמן להוציאם ממצרים עד כאן דברי קודשו.

 

וכך מביא רבנו האריז"ל הקדוש בשער הכונות (פסח דרוש א) וזל"ק, וזה מה שאמר וירא ה' כי סר לראות, רצונו לומר שכפי ראות שכלו של משה היה העוון תלוי בי' הוויות שחשבונם ס"ר, ולכן כפי מספרם יהיו בגלות, וכפי זה לא הגיע עדיין זמן הגאולה, אז אמר לו השי"ת כי אין קץ גלותם תלוי בהוויות הדעת שנסתלקו, אלא באחוריים דשמות אהיה שנשארו בדעת דז"א אשר מהם יונקים החיצוניים בגלות הזה, וכפי מספר מקום יניקתם כך המשך מספר שני ממשלתם, והם רד"ו שנים כנזכר עכל"ק.

 

ודרשו רבותינו ואמרו, כאשר משה רצה אות וסימן מהקב"ה לומר לבני ישראל שהגיע עת פקידה לפקוד אותם, אמר הקב"ה למשה "אהיה שלחני". ופירוש הדברים אהיה, שהתיקון הוא כנגד עשרה פעמים אהי"ה שזה רד"ו שנים‏ במספר, ולא עשרה פעמים הוי"ה שזה ר"ס שנים.

 

בשם הוי"ה לא ניתן לפגום

והנה ידע האדם, שפגיעה בשמו יתברך של הוי"ה אין לה תקנה, ולכן אי אפשר להגיע לפגם במספר שם הוי"ה, ‏אך במספר אדנות שזה אהי"ה אם פגע על ידי זיכוך ותיקון, אפשר בדוחק לתקן. והנה השבטים הקדושים תשעה עם צירוף הקב"ה במכירת יוסף נפגם שם אהי"ה עשרה פעמים שהוא כמנין רד"ו שנים, ושרו של מצרים "סר בו" טען שהפגם הוא בשם הוי"ה, והתיקון הוא עוד חמישים שנה גלות בארץ מצרים, ואם היה נמשך עוד חמישים שנה היו יורדים בני ישראל לנ' שערי טומאה שמזה לא היתה תקנה לעולם.

 

ועל זה אומר דוד המלך בתהילים (צג, א) "ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט". וביארו רבותינו "ה' מלך גאות לבש" הקב"ה בשמו הוי"ה נתלבש בגאות, שלא יוכלו בני אדם קרוצי חומר לפגום בו, כמו שיכולים ח"ו לפגום בשאר שמות. ופירשו רבותינו "לבש ה' עוז התאזר" שלבש והתאזר בעוז שלא יוכלו לפגום בו. "אף תיכון תבל בל תמוט" כדי שלא תמוט העולם, ואם היו יכולים לפגום בשם הוי"ה היה נחרב העולם.

 

והנה כשנתבונן, נמצא בפרשת השירה מובא עשרה פעמים שם הוי"ה לתקן ולחזק ולהתגאות בשם הוי"ה. אם כך יובן, השירה שבני ישראל שרו על הים "סוס ורוכבו רמה בים" הייתה שירה נצחית ושמחת עולם, שלא נפגם שם הוי"ה ולא צריכים להשתעבד ר"ס שנים וליפול לנ' שערי טומאה שאין תקנה ואין קיום לעולם אם נפגם שם הוי"ה.

 

ולכן נשתדל אחי ורעי לחזק עצמנו בשבוע זה, ולחשוב דברים קדושים אלו בכל יום ויום בתפילת "אז ישיר משה" ולהבין שהנס שקרה לאבותינו היה סלילת דרך לדורי דורות, שנצח ישראל לא יכזב ומלכותו בכל משלה. וכשנרחיב היריעה ונחזק את ההבנה הזו בכלל עם ישראל, ממתקים את הדינים ומרבים את הגאולה, וכך נזכה ובא לציון גואל במהרה בימינו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.