בין ' ונתנה תוקף' ו'לך א-לי תשוקתי' / יעקב גבריאלי

פיוטים אשר מקורם במקום עליון, נשמעים ביום הכיפורים, בבתי הכנסת, אז מהי הסיבה לפיוט ולחזנות? ומהו מקורם? יעקב גבריאלי, מסביר ומרגש:

יום הכיפורים. ממש כאן בפתח, היום הקדוש ביותר בשנה. יום שבו נמחלים עוונות. יום שבו יש קירבה בין אדם לרעהו, יום שבו 'סליחה' היא המילה הגדולה ו'האני' היא המילה הזניחה. ההפך מהיום, יום. כל אחד רוצה לעבור את היום הזה במקום שאליו הוא מתחבר מכל, במקום שהוא מעביר את רוב זמנו של יום קדוש זה, בית הכנסת.

לכל בית כנסת הייחודיות שלו, קצב התפילה, ההווי ואיכות האנשים. יש אנשים שבוחרים את בתי הכנסת הענקיים עם מתפללים רבים, שבהם כל 'אמן' עושה רטט בלב ויש אנשים אשר בוחרים דווקא את המקום הקטן והמשפחתי אשר גורם לתחושה אישית של 'ביני לבוראי'. יש אחד הרוצה, דווקא, נוסח שמכיר וגדל איתו מילדות, ואחר רוצה את סגנון התפילה שהישיבה השאירה בחותמה. אומנם לכל בית כנסת יש את סגנונו הוא, אך, לכולם יש מכנה משותף- הפיוטים.

לא ניתן לדמיין את יום הדין, ללא אותם פיוטים וקטעי חזנות, אשר מרימים את נפש האדם לגבהים ומחברים בין גשמיות האדם לרוחניות הנפש. מה שקשה להתחבר דרך כוונה הלב העיקש, נכנס בקלות דרך נעימת פיוט או זעקת החזן.

הפיוט הוא בעצם תפילה/שיר קצר, אשר מאגד בתוכו רצון, קינה, שבח וכו'. ישנם פיוטים אשר מתבססים על חריזה ויש פיוטים אשר אינם מתחרזים. בכל תקופה ואזור במהלך ההיסטוריה היהודית, ישנה השפעה שונה על קטעי הפיוטים אשר נכתבו והושרו. בשונה מתמלול שיר כיום, לפיוט יש תבנית מאוד נוקשה של כללים, יתדים ומשקלים. כאשר אין בריחה מאותה תבנית אשר נקבעה באותה תקופה בה הפיוט הוצא לאוויר העולם.

לרוב, עטוף הפיוט בקטעי מטאפורה, משלים וקישוטי מילים. כל אלה באים לחבר את האדם לתפילה ולקדושתה, על ידי מילים אשר נוגעות יותר ומחברות יותר. ישנן קהילות שסוגי הפיוטים הם בעיקר פיוטי הפרט, כגון: קינה אישית, בקשת מחילה וסליחה פרטית. מנגד בקהילות אחרות, נהגו לומר פיוטים בעלי ערך לאומי יותר וכללי יותר, כמו תפילות וקינות על החורבן והגלות. הצד השווה בכולן הוא שרצו להכניס אל התפילה קטעים אישיים ואחרים מנוסח אנשי כנסת הגדולה, אשר יחברו את האדם באופן ייחודי, מרגש ושורשי על ידי הדבר שכולם אוהבים- השירה.

אומנם יום הכיפורים, מלא בעשרות ומאות סוגי פיוטים, פיוטים כבדים, קלילים אישיים או ציבוריים, אך תמיד יהיה את הפיוט ההוא אשר ייגע בכולם ויעביר את אותה תחושה עילאית. בחרתי שני פיוטים האחד שנהוג בפי עדות המזרח והשני נהוג בידי עדות אשכנז, אשר מסמלים כל אחד בסוגו הוא את היום הנורא הזה.

לך אלי תשוקתי (עדות המזרח)

" לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי
לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי
לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלַי וּמִמָּךְ הִיא תְּכוּנָתִי"

במילים אלו, מתחיל הפיוט אשר פותח את תפילות יום הכיפורים אצל בני עדות המזרח. הספרדים נהגו לומר פיוט זה כווידוי אחרי אכילת הסעודה המפסקת(האשכנזים לא נוהגים כך ואינם אומרים ווידוי).

פיוט זה, בשונה משאר פיוטי עדות המזרח, אשר פורטים על רבעי הטון והסלסול, נאמר באטיות זורמת וחפה ממנעדים כבדים. לחן הפיוט נוגה ומעביר תחושה של התעלות וחרטה כאשר הטקסט מדבר על שפלות האדם, אפסיותו והתוודות על כל המעשים.

מורי ורבי הרה"ג ר' משה שפירא שליט"א, היה נוהג ללכת לשמוע את פיוט "לך אלי" בבית כנסת ספרדי למרות שהאשכנזים אינם נוהגים לומר ווידוי אחר סעודה מפסקת. והוא היה אומר תמיד שנעימת פיוט זה מעבירה בו תחושה עילאית מאין כמוהה. אני כתלמיד נאמן, לא יכול שלא לאשר זאת, אכן פיוט שמימי מאין כמותו.

ונתנה תוקף (יהדות אשכנז)

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם
כִּי הוּא נורָא וְאָיֹם
וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ
וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ

תפילת מוסף לפי רוב הקהילות היא התפילה הנעלה והנשגבה ביותר ביום כיפור. וכדי לבוא אל אותה תפילה חשובה נהגו שהחזן יאמר את הפיוט הנורא הזה.

הסיפור כידוע, על רבי אמנון ממגנצא, אשר נצטווה ע"י מושל האזור, להמיר את דתו. כדי לדחותו אמר שיחשוב שלושה ימים. אך כאשר שב לביתו, התחרט על הדחייה שכביכול הראתה על צד של נכונות להמרת דתו, ולא שב אל ארמון המושל בתום שלושת הימים. משלא בא, באו לביתו שליחי המושל ולקחוהו אל ארמונו. כאשר ניצב אל מול המושל, ביקש כי יקצצו את לשונו, כעונש על שאמרה דבר הנשמע, כצד של המרת הדת. אך המושל ציווה להשאיר את לשונו אשר דיברה טוב. אך ציווה לקצץ את רגליו שלא באו, ולייסר את שאר גופו. וכך קיצצו את פרקי אצבעותיו, כשהוא נשאל האם הוא מתחרט ורוצה להמיר את דתו לפני כל קיצוץ, ולא ניאות להסכים. היה זה לקראת ראש השנה, כאשר הביאוהו על גבי מיטה כשאיבריו לידו במיטה. כשהגיע זמן 'קדושה' פתח ואמר את פיוט "ונתנה תוקף" ונסתלק מהעין, באורח נס.

לאחר שלושה ימים, בא בחלום אל רבי קלונימוס, ולימד אותו את מילות הפיוט וציווה עליו להפיץ בכל קהילות ישראל, וכך היה.

הטקסט של פיוט זה, מביא את השומע והקורא למקום אמיתי, ולאימה מפני הדין. כאשר הוא מזכיר לנו שביום זה כולנו נידונים לחיים או למוות, מי בקיצו ומי שאינו בקיצו, בחרב או בחיה וכו'. חרדת קדושת היום ומילות הפיוט לוקחים פיוט זה למקומות גבוהים וכל אחד חש ברגעים נשגבים, כששומע אותו.

שתחתמו לחיים טובים, בספרם של צדיקים, אמן!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.