בין פורים לחוק הגיוס / מאת נחום קפלן

בשכונה תל אביבית מתגוררים בשכנות טובה גן ילדים ואני. בכל בוקר אני זוכה לחזור לכמה רגעים של שירי ארץ ישראל היפה ויובל המבולבל, מה שתמיד משאיר לי מקום לתהות האם יש גיל לשירים האלו.

השבוע הגענו בשעה טובה ומוצלחת לסיפור מגילת אסתר. הגננת חילקה את ילדי הגן לתפקידים והחלה מספרת על הארמון המלוכה והמלך, על המסיבות שהיה עורך כשהיה ליבו טוב ביין ועל אשתו הסוררת. כשהגיעה הגננת למרכז הסיפור על ויכוח המן ומרדכי היהודי עצרתי את עיסוקי בכדי להקשיב איך מסבירים לרכים החילונים את מהות הסכסוך בין השניים. "המן אמר למרדכי" תשתחווה לי! ומרדכי אמר: אני לא!" תיארה הגננת. "אתה כן תשתחווה לי" נהמה שוב הגננת בקול מאיים, "אני לא" צעקו ילדי הגן בשם מרדכי. וכך הלאה עד ההפי-אנד שבו מוביל המן את מרדכי בחוצות העיר.

בשלב הזה איבדתי את הגננת לטובת מחשבה מטרידה. מרדכי, יהודי יחיד בממלכת אחשורוש, מכניס את כל העם היהודי לסכנת השמדה ממשית בגלל שלא היה מוכן להתכופף (דאבל מינינג) בפני סגן המלך. לא ברור מה בכלל חשב לעצמו מרדכי. האם בגלל עיקרון ערכי שרוב יהודי שושן לא היו חלק ממנו היה נכון לסכן את עתיד האומה? האם לא היה צריך להשלים עם המצב ולפתור את הבעיה? מה בסך הכל ביקשו ממנו, להשתחוות?

בעודי מהרהר בסיפור המגילה האלטרנטיבי-תל אביבי חלחלה בי הבנה.

חוק הגיוס שעבר השבוע בכנסת גרם לגלים רבים בפוליטיקה, בתקשורת וגם ברחוב הירושלמי והוולסטריטי. אנשי לפיד ובנט עמדו אחד ואחד בתורו מעל דוכן הכנסת בכדי לחזור על אותם הסברים מדוע החוק מצוין ואיך זה שהחרדים רואים בו גזרת שמד ולא חושבים להכיר טובה ליוזמיו. כששמעתי את הנאומים נזכרתי בשכנתי הגננת ובצורה הכל כך פשוטה וכל כך תמימה שבה הסבירה את כל התורה על רגל אחת "אתה כן" – "אני לא".

על החוק אפשר להסתכל מבעד לשתי אידאולוגיות, אלו המאמינים בערך לימוד התורה ואילו שאינם מאמינים בו, ולדעתי ההצלחה הגדולה ביותר של חוק הגיוס הוא עצם הרעיון לנתק בין הגוף לנפש, ולמעשה לנתק בין הערכים למעשים. על אנשי יש עתיד שלא מבינים מהו ערך לימוד התורה קשה לי למה הם מטרחנים את עצמם להסביר כי הם כן מאמינים בו, ולמה למרות אמונתם הם חושבים שאפשר אחרת. ועל אנשי הבית היהודי קשה לי מכיוון שהם מאמינים שערך לימוד התורה הוא בראש המעלה וכמו סוגיות רבות ביהדות הנושא נתון במחלוקת הלכתית האם ישנה קדימות לצבא על פני לימוד תורה או לא.

אם מדובר בעניין הלכתי הרי שאמורים להכריע בסוגיה הם אנשי ההלכה ולא המחוקקים. וגם אם החליטו אנשי הבית היהודי לפסוק לשיטת רבני הציונות הדתית הרי ששוב אין כאן צורך להסביר לחרדים למה החוק טוב אליבא דבג"ץ אלא מדוע הלכתית הוא נכון. וצריך לזכור שרוב מוחלט מרבני הציונות הדתית התנגדו לסנקציות הפליליות.

כל כך כואב לראות את חברי הכנסת משני צידי המתרס מסבירים כמו הגננת בשיטת ה"אתם כן" – "אנחנו לא", עצוב לראות שחוק שעתיד לשנות היסטוריה נידון ברבים כל כך שטחיים במקום ברובד ערכי-הלכתי-תורני. ומה שפורים צריך ללמד את כולנו הוא שההפי-אנד הגיע בזכות עמידה על ערכים, ולא ויתר עליהם.

פורים שמח!

כותב הטור: נחום קפלן

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.