בכל נושא אנחנו חייבים להסכים אחד עם השני ?

בכל מערכת תקשורתית ובפרט במערכת זוגית ברגע שאנחנו נופלים לאיזה כשל תקשורתי או לכשל ביצועי – תמיד יש לנו את מי להאשים כאותה בדיחה הגורסת שאנשים מתחתנים כדי שיהיה להם את מי להאשים. נתקלנו בתופעה הזו כשהיינו ילדים קטנים במהלך המריבות והאשמות בין האחים בתוך הבית.

אימא : " אבי, למה החדר מבולגן ? אימא את יודעת למה ? בגלל שיוסי לא סידר אותו !" בעבודה, אנחנו גם נתקלים בתופעה הזו. הבוס: " דיויד, מה קורה עם, המשימה שהייתה אמורה להיות מוכנה עד סוף השבוע שעבר !? דיויד: "זה בגלל שערן לא גמר את החלק שלו במשימה!" .הבוס: " והיכן האחריות שלך על המשימה המשותפת ? תמיד אנחנו מרגישים שיש לנו את הלגיטימציה להרגש או לומר או לחשוב " אני בסדר, הוא לא בסדר", אנו נתקלים בתופעה הזו גם במערכות הפוליטיות ועוד. כמעט בכל מערכת שנמצאים בה 2 אנשים ויותר – תמיד יהיה את מי להאשים , רק לא את עצמנו .

תופעה זו של האשמת האחר, וחוסר לקיחת אחריות – ב"זוגיות" תופעה זו מקבלת תנופה על אחת כמה וכמה , כל צד מאשים את הצד השני,דוגמאות : אם מצב חשבון הבנק לא מזהיר הרי שנשמע :"את מבזבזת לי את כל הכסף.." בעיות בחינוך הילדים: "תראה איך הילדים שלך מתחצפים אלי?! (הילדים שלך לא שלי ..) אם יש בלאגן בבית :" את מפוזרת ולא מאורגנת בדיוק כמו אימא שלך! ועוד כהנה וכהנה.. מה הסיבה לתופעה זו של האשמת האחר ואי רצון ללקיחת אחריות?! תופעה זו של האשמת הזולת "כולם אשמים – חוץ ממני " תופעה זו מתרחשת כי עדיין לא הפנמנו שאנחנו כבר לא בבית ההורים ששם הכל היה מובן מאליו, היינו רגילים שאוכל היה תמיד מוכן וחם, בגדים תמיד היו נקיים מכובסים , מגוהצים , כסף לא היה חסר, תמיד היה אבא שנותן. פתאום נקלעים למציאות חדשה ושונה המחייבת התייחסות אחרת ובוגרת , אנחנו כבר לא תחת הסינר של האימא או תחת חסותו של אבא,תופעת "לקיחת אחריות" זוגית, מחייבת "שותפות"! למה כ"כ קשה להתחיל לקחת אחריות על הזוגיות/על השותפות/על הביחד ? הסיבה נעוצה , בהרגל ובחוסר מוטיבציה להבין שהנסיבות השתנו, ולא תמיד יש לנו את הכח ואת האומץ להשתנות, להתחיל לוותר, להתחיל להבין שתקופת אבא ואימא ובית ההורים מאחורינו.

"זוגיות" זה בית הספר של החיים, זה בית הספר של אחריות, בית ספר שמלמד אותנו כבר אי אפשר לטאטא מתחת לשטיח , בית הספר הזה מלמד אותנו שבבית מכירים אותך בדיוק עם המעלות ובלעדיהן. כאן בבית הכל שקוף הכל נראה הכל ניצפה . כאן בבית רואים אותנו "בסתר כבגלוי . הצבעים של החוסר לקיחת אחריות בתוך הזוגיות מופיעים בצבעים בוהקים. הכל צף לנו מול העיניים, אין וויתורים אין עיגול פינות, אין אחר כך , אין עוד מעט, לא יעשו את הכלים, הם יישארו כך מס' ימים, אין את האימא שתבוא ותעשה במקומך. לא ייעשו כביסה היא כך תשאר ..וכך הלאה , אין את אימא או אבא שיפנקו ויבואו ויעשו במקומנו. "זוגיות" היא "בית ספר" לאחריות משותפת וללקיחת אחריות ועצמאות, אין את מי להאשים – ואם כבר כן רוצים להאשים מישהו , אזי..היחיד שאת/ה יכול יכולים ללמד איך ומה לעשות זה רק את עצמך!

הכותב: ראש מכון ארנברג – המכון ללימודי תעודה והכשרה מקצועית לייעוץ נישואין ומשפחה
machoneren@gmail.com

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.