"בני תורה אנחנו": יום במחנה בני תורה

למעלה מיובל שנים, שנה אחר שנה, מתקיים מחנה הנופש המפורסם ביותר "מחנה בני תורה". יונתן פולק התארח ליום אחד במחנה המאכלס כ-700 משתתפים וחזר נפעם. בשטח הוא פגש את הבחורים המחזקים והמתחזקים, הסרוגים והחרדים, והשתתף במשחקי הספורט הסוערים

בית-המדרש המאולתר בגבעת וושינגטון. מאות תלמידים יושבים כעת ולומדים גמרא, בעיצומו של בין-הזמנים. חלקם חובשים כיפה סרוגה, חלקם האחר חובש כיפה שחורה, ואלה כמו אלה לומדים בחברותות משותפות, סרוגים עם חרדים. אחדות אמיתית. זוהי התמונה הראשונה בה נתקל אורח כי ייכנס למחנה הנופש הוותיק, "בני-תורה".

גדולה השפעתו של סדר הלימוד בבוקר, לדברי התלמידים, על שאר היום. כשביקרנו שם השבוע, גם כשחזרנו לבית המדרש חצי שעה לאחר הביקור הראשון, דבר לא השתנה: עשרות תלמידים מילאו את בית המדרש בקולות ויכוח על הסוגיא הנבחרת שנלמדת השנה במחנה, חלקם לא ידעו עד לפני כמה ימים להבדיל בין הצד של רש"י לצד של תוספות בדף הגמרא.

 

אחד התלמידים, תלמיד מוסדות "קריית נוער" בירושלים, אומר לי: "אני מאוד אוהב את ה'רבי-שיח', הטיולים ובעיקר את החברה שיש במחנה, שאני משתלב איתה טוב, וכמובן – את הלימוד עם החברותא שלי. זה מכניס לי טעם עצום".

למעלה מיובל שנים למחנה המפורסם

מחנה "בני תורה" ציין לפני שנתיים יובל שנים להיווסדו, כשעיקר הרעיון שטמון בו הוא הנחלת מושגי הישיבה והתורה לתלמידים שרחוקים מכך כל ימות השנה, בתוך שבוע מרוכז של ימי המחנה. אבל לא רק בזמן לימוד-התורה מנחילים תלמידי הישיבות לעמיתיהם את ההליכות. במשך שבוע שלם נמצאים כל יושבי המחנה ביחד, במקום אחד, במין כור היתוך ייחודי, והאווירה שממלאה את המקום – היא עצמה חלק גדול מפעילות בני-הישיבות. הנהלת המחנה לא חוסכת כמעט בשום משאב, והמחנה נודע כאחד המחנות האטרקטיביים לבחורים – גם במושגים כלליים. במשך שבוע המחנה, מביאים לכאן המארגנים את מיטב התכניות, הזמרים הכי גדולים והטיולים המהנים ביותר. שלשום בערב (שלישי), למשל, הופיעו במופע השנתי שמחה ליינר, בני פרידמן וביני לנדאו, זאת לאחר שבשנה שעברה הופיע במקום לא פחות מגדול הזמר החסידי מרדכי בן דוד, לאחר שבשנה שלפני כן הופיע במקום אברהם פריד.

בכנס פתיחת המחנה נושאים כבר שנים דברים דמויות רבניות מוכרות כמו הגרי"מ לאו, רבה לשעבר של תל-אביב, הרב הראשי לירושלים רבי שלמה עמאר, הגר"ש רבינוביץ, רב הכותל ורבנים נוספים. כשבאחד מימי המחנה, עד לפני שנים בודדות, לפני שנחלש, מידי שנה היה מגיע למקום גם מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל, שנפטר השנה, שליווה את המחנה אישית שנים רבות.

מרן הגראי"ל שטיינמן במחנה לפני מספר שנים

 

כשהגענו למקום השבוע, האווירה הייתה ללא ספק אוירה של חופשת בין-הזמנים. מוזיקה חסידית נשמעת בכל העת במערכת הכריזה בקמפוס, ובאזור – מגרשי ספורט, כדורגל וכדורסל, בהם נערכים משחקים וטורנירים בשעות הצהריים, בין הקבוצות השונות. הקמפוס רחב ידיים, וכולל בתוכו לבד מבית המדרש, שהוא מרכז המחנה, ובתי הפנימיות – גם מבנה נפרד לחדר אוכל, מבנה נוסף בו שוכנים חדרי הצוות. לאחר קליטה ב"בקו"ם", נקבעים הקבוצות ו'רבי-השיח' לכל קבוצה וקבוצה.

שוחחנו עם מספר תלמידי תיכון, על מנת להבין מה בעצם עושה להם השבוע הזה. "הוא גורם לי הרבה לחשוב ולדעת שיש עוד דברים ודרכים. ב'רבי-שיח' (מושג במחנה בו ניגע בהמשך – י.פ.), המנחה מעלה נקודות מעניינות ורגישות בחיים שאנשים בדרך כלל לא חושבים עליהן, על תכלית האדם", מסביר לנו אהרן, בן 17, תלמיד ישיבת בני-עקיבא ביבנה. מי שיושב לידו ומצטרף לשיחה, ידידיה, מספר שחבריו נמצאים במחנה כבר 3 שנים, וגם הוא הולך להיות ב'בני-תורה' 3 שנים. "חתמתי פה קבע", הוא אומר.

על הסטנדרים מונחת חוברת דפי גמרא מיוחדת שהכינו במיוחד למחנה, המביאה את סוגיית הגמרא שנקבעה מראש. חלק מהתלמידים המתחזקים, יזכו גם לשמוע מראש ישיבת עטרת ישראל הגרב"מ אזרחי שעומד בראש המחנה שנים רבות, הדרכה כיצד ללמוד או כיצד מכינים 'חבורה'. "הרעיון של אבי, מרן ראש הישיבה", מסביר הרה"ג רבי בן-ציון אזרחי, ר"מ ומנהל ישיבת 'עטרת ישראל' ובנו של הגרב"מ, "הוא לתת לאותם נערי תיכון לצלול ישר אל תוך סברותיו של רבי חיים מבריסק".

 

שמוליק, תלמיד ישיבה 'עטרת ישראל', מספר שאחרי כל סדר של לימוד, פורצת קבוצה גדולה של בחורים בריקודים ספונטניים, לאחר היגיעה בדפי הגמרא.

סדר היום במחנה הוא כזה: בשעה 8 מתקיימת תפילת שחרית, לאחריה ארוחת בוקר עשירה וסדר לימוד עד שעות הצהריים המוקדמות, אז הולכים חלק מהבחורים והנערים לשחק בכדורסל או כדורגל וחלק לחדרם, לנוח. אחרי ארוחת הצהריים שב-1 וחצי, יש בכל יום תכנית מיוחדת, כמו גרפולוג, קרקס, קורס בעזרה ראשונה או מופע טלפתיה, ובשעת שקיעה – מתחיל לו ה'רב-שיח'. רב-שיח הוא שם הקוד רב השנים, למפגש האישי של ראש קבוצה במחנה, עם הנערים בקבוצתו. הוא מתחיל לומר לפניהם דברים שהכין קודם לכן, בנושאים עמוקים, רעיוניים ואמוניים, וביחד הם מפתחים את הנושאים, דנים בהם ומגיעים למסקנות משותפות. נדמה כי ה'רב-שיח' הוא אחד מדגלי המחנה בכל שנותיו. בפועל זה קורה כך: הקבוצה מתאספת על הדשא אט-אט, כשכולם יושבים במעגל. אחרי שכולם מתקבצים מגיע ראש הקבוצה ומתחיל בדבריו. זה הזמן בו הלבבות נפתחים, על רקע השקיעה המרהיבה הנראית מכאן, ובמסגרת הזו מתנהלים דיאלוגים שלא יכולים להתנהל באף מסגרת אחרת.

הרב שיח יכול להימשך לעיתים עד 2 לאחר חצות הלילה, כשבאחד מהימים במחנה, בכל שנה, עובר הגאון רבי ברוך-מרדכי אזרחי – ששוהה במחנה בדרך כלל בכל השבוע – בין רבי השיח, ולעיתים אף משתתף בהם בדברים. "כשהוא נושא דברים", מספר בנו, "כולם מרותקים לדברים".

 

בארוחת הצהריים אוכלים בני כל ישיבה וישיבה, עם בני ישיבתם המוכרים להם. הצוות ובני המשפחות אוכלים בנפרד מכולם. לאחר אכילת המנות, מידי יום, פותחים כולם בריקודים סוערים לקול צלילים רועמים ממערכות הגברה אגרסיביות. אז מוכרזים גם שמות הזוכים בתחרויות הספורט שהתקיימו לפני כן, ואלו מועלים על הכתפיים וזוכים לטלטולים וריקודים מצד כל הסובבים. השמחה בשעה הזו היא פורצת גבולות, וכשהיינו שם הצטרפו גם כמה מהרבנים, אנשי צוות ישיבת "עטרת ישראל", אל תוך המעגלים הסוערים.

הזמר ברוך לוין מופיע במחנה לפני שנתיים

 

"חשתי כאן עלייה רוחנית"

באחד החדרים בפנימיות, מתכנסים להם אחרי ארוחת הצהריים כמה תלמידים מכיתות י'-י"ב מהישיבה התיכונית "נהרדעא". "הגענו לכאן דרך הנהלת הישיבה שלנו", מספר דוד, אחד מהם, "ומאוד כיף לנו כאן. כמעט כולנו כאן כבר פעם שנייה. ה'רב-שיח' שלנו הוא בחור מ'עטרת', והוא מדבר איתנו על רוחניות, ומספר סיפורים נוגעים על כך שכל מה שקורה בעולם קשור לעם היהודי. באמת שחשתי כאן במחנה עלייה רוחנית", הוא אומר. אחד אחר מספר שהיה להם משחק כדורסל מול בחורי ישיבת 'עטרת', והם – הצעירים מהם – ניצחו, לדבריו, "אחרי מאבק קשה". "כעת אפשר לפתוח את השנה עם כוחות מחודשים", מצטרף גם נתנאל לדברים.

אחד מהם מספר שכעת הוא רוצה ללכת לישיבה קדושה, ולא סתם ישיבה אלא ל"עטרת", לאחר שלפני כן תכנן ללכת לישיבה תיכונית. "יש כאן שילוב של תכניות וספורט, כשאת האווירה אפשר להגדיר כ'ישיבה ללא סדרים' של כל השנה, רק קצת", אומר חגי, "כיף לנו ללמוד כאן. אנחנו לומדים עם חברמני'ם שיודעים ללמוד, ויש 'שטייגען' אדיר. הקבוצה שלנו היא מהבולטות בבית-המדרש", הוא מתגאה. נער נוסף אומר לנו ש"כיף לנו ללמוד פה יותר מהזמן בישיבה שלנו, למרות שזה חופש ובין-הזמנים". בהחלט ניתן לומר שכל הנערים, גם הדתיים-לאומיים שבהם, מתחברים היטב לבחורים החרדיים שבאו מהישיבות הטובות ביותר בארץ.

בימי המחנה מתקיימת תחרות הלכה שכל קבוצה שולחת אליה שני נציגים, שלומדים את החומר טוב-טוב במשך שבוע המחנה, כשביומו האחרון של המחנה מתקיים גמר התחרות.

איציק, אחד מחשובי הבחורים מישיבת "בית מתתיהו" בבני-ברק שמשמש כ'רב שיח', מספר לנו איך זה עובד בקבוצתו. "אני מדבר על דברים שמשותפים לכולם. משתדל שלא להיכנס לוויכוחים, אלא לדבר על ייעוד ומטרות, לאן כולנו שואפים להגיע". את הדברים הוא מכין מראש, והדברים מתפתחים אט-אט בליבון הנושא עם הקבוצה. אריאל, רב-שיח אחר מישיבת "עטרת", אומר לנו כי הוא דיבר על נושא אותו מחזק תדיר הגרב"מ אזרחי. "דיברתי על עניין מיצוי הכוחות ועל כך שיש להכיר אותם (ואנחנו נזכרים בדברי הגרב"מ: 'המקסימום האפשרי הוא המינימום הנדרש' – י.פ.), הוספתי לומר שהמיצוי האישי הוא רוחני, ומושתת על התורה". כ-40 משתתפים יש בכל רב שיח כזה, שגם הם מעלים נושאים נוספים ומדברים, והנושאים ממשיכים וזורמים לפי העניין. "המטרה העיקרית שלנו היא לחבר את הנערים למושגי תורה. אני מדגיש את הנקודה שהתורה היא לא רק ייעוד בכדי להגיע לעולם הבא, אלא גם עושה אותנו מאושרים, אם אנחנו עושים את מה שצריך לעשות", מוסיף איציק, הרב-שיח.

רב שיח במחנה

 

אריאל אומר שכמובן שבסופו של דבר ישנה מטרה להביא את בני-הנוער להיכלי הישיבות הקדושות בהן לומדים תורה, אך המטרה היא לא מקומית אלא כללית, להקנות עוד ועוד מושגים, ולהגיע עם החניכים להבנה שהתורה היא לא עוד 'מקצוע', אלא משהו מרכזי בחיים. "כל אחד מתקדם כאן, במחנה, ואם הוא מבין את המושגים אף מתחולל בו שינוי פנימי", אומר איציק. כשאנחנו תמהים אם דבר כזה ייתכן תוך שבוע בלבד, הוא אומר שזה הפלא של המחנה. "מה שקורה כאן תוך שבוע – לא קורה בתוך שנים, ותמיד זה עובד. כשמדברים אחד עם השני, וכבר אחרי יומיים מרגישים שעבר שבוע – נוצר קשר חזק, שאף נמשך גם אחרי המחנה. כרגע למשל יש לי קשר עם חניך מלפני שנתיים שהיה לו קשיים בשינוי דרך חייו, אולם לפני כחצי שנה הוא נכנס לישיבה חרדית בטלז-סטון". מה אתה מרגיש אחרי כזו הצלחה? אנחנו שואלים. "תחושת סיפוק, שהצלחתי למצות את הייעוד איתו".

אריאל מוסיף: "המחנה לא מיועד למגזר מסוים. התורה שייכת לכולם ומגשרים כאן על כל המגזרים. אני יכול להעיד שהמחנה עוזר עוד יותר מלנערי התיכון, לבני-הישיבות עצמם", הוא מאבחן, במה שיותר מאוחר יאשר באזננו גם הגרב"צ אזרחי. "כשאתה צריך להעביר הלאה – זה משפיע גם עליך. זה מחזק בך את מה שאתה מאמין בו. אתה משוכנע ומאמין בצדקתך, וכשאתה רואה שגם אחרים משתכנעים ממך – זה מחזק גם אותך עצמך".

שמואל, חניך מישיבת 'נהורא' לחרדים-מודרניים שיושב איתנו, אומר: "קודם כל לומדים מהבחורים גם סדר לימוד, וגם מדברים איתם אישית על כיוונים בהמשך הדרך, ועל ענייני אמונה וכו'. כשאתה מדבר על כך שבוע – זה מחזק אותך". אלי, מישיבת "היישוב החדש", אומר לנו ש"אפשר כאן ללמוד בלי לחץ, ואתה לוקח את הכל רגוע. בסופו של דבר כולם קמים לתפילות וכולם לומדים". יהודה ויוסי, שני נערים שלומדים בישיבת "מערבא", גם היא של חרדיים מודרניים, מצטרפים לדבריו, ואומרים שהם אישית מרגישים שהם קנו כאן מושגים חדשים.

 

כך הוקם המחנה

הרה"ג רבי בן-ציון אזרחי, מספר על ימי ההקמה: "את הרעיון של מחנה בני תורה שהוקם לפני 50 שנים, יזם אבי מרן ראש הישיבה כאשר הוא ראה את מצב הנוער היהודי בארץ ובתפוצות, וחש שיש רבים שמאבדים את הנושא של לימוד תורה בישיבה כערך והמוטיב המרכזי בחיים, ולא זוכים להגיע לישיבה – מתוך חוסר מודעות, והוא החליט ביחד עם קבוצה מבחירי תלמידיו אז, כמו הרה"ג רבי יצחק פרץ, רבה של רעננה, להקים את פרויקט תנועת בני-תורה, שמטרתה היא להחדיר את מושגי התורה והישיבה כערך עליון בעם ישראל, גם בשכבות החלשות יותר רוחנית. הרעיון בוסס על כך שברגע שנושיב את בוגרי התיכונים (ישיבות תיכוניות ותיכונים כלליים) יחד עם בחורי הישיבות, הם ילמדו לראות את יופי ונועם התורה ושמחת החיים של בני הישיבות, ובמסגרת המחנה יראו שבני הישיבות הם האנשים הכי מאושרים בעולם, ושהם לא נופלים מאחרים, אלא אף להיפך, הם הרבה יותר שמחים ומאושרים בחייהם".

הגרב"מ אזרחי במחנה בני תורה

 

במחנה הראשון שהיה בכפר אברהם בפתח תקווה השתתפו מיטב בני-הישיבות של אז, ומאז – המחנה נהפך כבר לשם דבר בעולם הישיבות בכל השנים. רק שנה אחת המחנה לא קוים, לאחר שבאותה שנה הגרב"מ אזרחי הרגיש שאין בכוחותיו לשאת גם את עול הישיבה וגם את עול המחנה. זמן-מה לאחר מכן קרא לו מרן הגראמ"מ שך זצ"ל. בחדרו של הרב שך ישב גם הגאון הגדול רבי יששכר מאיר זצ"ל, והרב שך אמר שרבי יששכר סיפר לו שבאותה שנה שהמחנה לא קוים, הרישום לישיבתו, 'עזתה', פחת, והרב שך שאל למה המחנה לא התקיים באותה שנה. הגרב"מ הסביר לו על הבעיה התקציבית, ואז אמר הרב שך שאסור להפסיק את המחנה בשום פנים ואופן, כי זה עניין של כלל ישראל. הוא הוציא ממגירה בחדרו סכום כסף נכבד של אלפי דולרים, שהיה הבסיס להקמת המחנה באותה שנה, ובזה הראה את החשיבות שראה במחנה. מאז כבר לא הייתה ולו שנה נוספת בה המחנה לא התקיים.

"ראש הישיבה הגרב"מ אזרחי שליט"א עסוק כל השנה למעלה מראש בישיבה", אומר לנו אחד הרבנים שמרכז את המחנה, "ויש לו בשנה רק שלושה שבועות של בין הזמנים בהם הוא יכול להתעסק במחנה, ובמקום לצאת לחופשה כמו כולם – הוא בוחר להקדיש את הימים האלו לפרויקט הזה". נערי התיכון מרגישים שעל המחנה שורה רוחו של מישהו גדול, דמות מורמת מעם. חלק נוסף אותו ממלא הגרב"מ במחנה, הוא נשיאת הדרשות המפורסמות שלו. אחת מהן היא לאחר הטיול השנתי באחד מימי המחנה, ואחרת, והמפורסמת מכולן היא דרשת "יצחק אלחנן שמאלה", על גאון עולם, רבי יצחק מקובנא, דרשה הנישאת מידי שנה בזמן סעודה שלישית, רעווא דרעווין, בעלטה מוחלטת, כשרבים כובשים את פניהם בבכי. עיקרה של הדרשה הוא מיצוי הפוטנציאל האישי שיש בכל אחד.

המחנה מונה כיום כ-700 בחורי ישיבות ונערי תיכון, כשזה מצריך כמובן לוגיסטיקה שלמה, שאכן מתוכננת חודשים מראש. אחרי ימי המחנה, לא מסתיימת הפעילות, והיא נמשכת כל השנה. שבתות-אירוח בישיבות, חברותות שמתארחות בישיבות הקדושות והתיכוניות, משמרים בליל-שישי, טיול קצר בחופשת סוכות וכנס חנוכה גדול של כל משתתפי המחנה האחרון. "כל בני הישיבות מהישיבות השונות עובדים בהרמוניה מלאה ומתאחדים ביניהם, וכמעט אי אפשר לחוש בהבדלים שביניהם", אומר הגרב"צ אזרחי. צוות ראשי המחנה עובד במסירות נפש ימים ולילות למען הצלחת המחנה, וכן נמצא במחנה צוות ישיבת 'עטרת ישראל'. אלה משמשים כאן בתפקידים רוחניים של שיחות עם נערים וחניכים וכדו'.

 

אחד הרבנים כאן מספר לנו על שחקן בנבחרת הנוער של קבוצה גדולה, שחבריו שכנעו אותו לבוא לפני שנים מספר למחנה, אך הוא לא יכול היה לבוא, בשל משחק בחו"ל שחל באותו שבוע. חבריו שכנעו אותו שיבוא לפחות לשבת, וכך היה. "בדרשה של 'יצחק אלחנן' הוא בכה כמו תינוק", מספר הרב, "ויום לאחר המחנה הוא כבר רצה לחבוש כובע וללבוש חליפה וללכת לישיבה קדושה… כמובן שזה לא הולך כך, ולפעמים אנחנו אפילו אומרים לבחור שיחכה עוד שנה, או אפילו שמסגרת ישיבה לא מתאימה לו – כי לא לכל אחד זה יכול להתאים – אבל באמת באותו מקרה, אותו נער הגיע ללמוד בישיבה, וכיום הוא אחד ממרביצי התורה החשובים שבדור". מה שחשוב בעיני ראשי המחנה הוא תמיכת ההורים בכל צעד של בנם, והרבנים לא יאשרו ולו צעד אחד שלא ילווה בברכת ההורים.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.