בעל יקר: חסד, קודם בבית! • חיי הנישואין לאור הפרשה

כמה אנחנו טורחים לעזור "בחוץ"? ומה עם אלו ש"בפנים"?!… הרב ליאור סיבי במאמר יסודי לבעל. חסד? קודם בבית!

פ' ואתחנן – בעל חסד? קודם בבית!

בפרשתנו מתארת התורה את מעמד ישראל בעת שמיעת עשרת הדיברות; את הפחד שהיה להם לשמוע קול אלוקים חיים מדבר מתוך האש, ואת בקשתם שמשה עצמו ימסור להם מה ששמע מהשכינה הקדושה.

ואכן, לאחר ששומע הקב"ה בקשתם ומסכים לכך, אומר הוא למשה; 'הלוואי ויהיה לבבם של ישראל ירא וחרד ליראה אותי ולשמור מצוותי גם לעתיד', והוסיף ה' ואמר: "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם". שכן אין להם עוד להמתין לשמוע מפי הגבורה – כבקשתם, אלא ישובו לבתיהם ואת יתר המצוות ישמעו ממשה רבינו.

אמר הרב'ה מקוצק זי"ע: "שובו לכם לאהליכם" – כאן, ליד הר סיני, ראיתי את יראתכם ודבקותכם, אולם הבה נראה מה יהיו פניכם לכשתשובו לאהליכם. ומדוע? מפני שהמבחן האמיתי של האדם נערך במקומו הטבעי, במקום בו הוא מסוגל לגלות גם את צדדיו השליליים. אם אז יתגבר ויתעלה – אות וסימן הוא זה כי אכן זכה הוא באמת לקנות מדה טובה בנפשו.

גם על הבית היהודי ניתן להמליץ את דברי הרבי מקוצק הנ"ל; כמה אנשים מפורסמים כ"בעלי חסד" המפעילים מערכות אדירות של נתינה וחסד עבור נזקקים, וגדול שכרם! אך עלינו לדעת, כי החשיבות והשכר האמיתי ניתן לאדם על החסד שהוא עושה בתוך ביתו פנימה, ולא על מפעליו בחוץ. וידוע מה שאמר ר' חיים ויטאל זצ"ל שבשמים בודקים איך התנהג האדם עם אשתו, ואם בביתו לא גמל חסד ולא נשא בעול, לא יזכרו לו מאומה מכל חסדיו שעשה עם אחרים!

ומדוע, באמת, כה נחוץ לו לאדם לגמול חסד בתוך ביתו קודם?
נאמר בפסוק (שמות כב, כד): "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך". וביארו חז"ל (ב"מ עא.) שבסדר הקדימה בנתינת ההלוואה יש לו לאדם להקדים את הקרובים לו ממשפחתו לפני עניים אחרים. כך גם בענין החסד; יש לו לאדם לגמול חסד עם הקרובים אליו קודם,ולאחר מכן עם הרחוקים. ומי קרוב לו לאדם יותר מאשתו ובני ביתו? ולכן, בטרם יפנה האדם לחסדיו בחוץ, יברר שאכן סיים לגמול חסד עם אלו שבפנים!

ננסה להבין; מה מביא את האדם להתאמץ יותר עבור אלו שבחוץ – הרחוקים ממנו רגשית, על פני אנשי ביתו הקרובים והאהובים עליו יותר?! והביאור הוא כך:
ל"אנשים שבחוץ" אין אנו מחויבים דבר, מה שאין כן לאותם אלו "שבפנים" מחויבים אנו [כבן זוג וכאבא] דברים רבים. כשאנו מסייעים לאדם שאיננו מחויבים לו, הוא מעריך זאת מאד ומודה על כך בכל פה, כי הוא אכן מודע לכך שאיננו חייבים לו מאומה. אולם, כשאנו מסייעים למי שאנו מחויבים לו, אין אנו זוכים ממנו ל"מטר של תשבחות", כי מצידו אנו הרי אנו חייבים לעשות זאת, וכשאדם עושה עבורך מה שממילא הוא מחויב לך אין כל סיבה להודות לו עבור כך… ומכיון שכל אדם מעוניין בהערכה על מאמציו, לכן יפנה האדם להגיש עזרה בחוץ – במקום שאינו מחויב, היכן שיעריכו ויודו לו על כך יותר…

בכדי למנוע היווצרות מצבים שכאלו, "נחליט" שגם לנו לא חייבים דבר; כל עזרה וסיוע שאנו מקבלים מבן זוגנו זה חסד גמור ומתנת חינם ממש! כך יקל עלינו להודות ולהכיר טובה, ולבן הזוג שלנו להמשיך ולסייע.

בבדיחותא מספרים על אשה שעמדה בהלווית בעלה ושמעה עם יתר המלווים את דברי ההספד המופלאים שהורעפו על ראש בעלה המנוח מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה; "חסיד, קדוש, צדיק, מידות טובות, גומל חסדים"… פתאום, החלה האלמנה פוסעת אל עבר מטתו, וכשהגיעה – הרימה את הטלית מעל פניו. המלווים שנכחו במקום הפטירו; "כנראה שעז רצונה להביט בפני בעלה טרם הילקחו ממנה"… שמעה האשה את דבריהם והסבירה: "לא, לא זו מטרתי ואין זה רצוני. רק רציתי לבדוק שאני בהלוויה הנכונה"…
– – – כן, ישנם אנשים המוכרים ברחוב כאדם "כליל המעלות" בעל ה"לב הטוב" שמעולם לא סירב או דחה אדם שביקש ממנו עזרה, עד כדי כך שאכן כולם מכירים אותו כאיש כזה, חוץ מאדם אחד… חוץ מבן הזוג שלו, שצריך לברר שהוא בהלוויה הנכונה…
בואו ונשתדל להיות גומלי חסדים בראש ובראשונה עם בן זוגנו וילדינו, ואם ישאר לנו זמן פנוי נפנה, בשמחה, בהגשת עזרה גם לאלו שבחוץ.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.