"אנחנו מחכים לפגוש את הילדים לעתיד לבוא" • האזינו(הקלטה)

האב שאיבד את שבעת יליו בשריפה בברוקלין מספר בראיון מיוחד לקול ברמה על שחרורה של אשתו מבית החולים, מעדכן על מצבה של בתו, מדבר על הגעגועים והכאב הגדול, ומבקש: "המשיכו להתפלל"

גם במרחק של מספר חודשים – האסון של משפחת ששון הוא בלתי נתפס: שבעה ילדים נשרפו למוות, אחותם ואמם נפצעו קשה, והאבא נשאר כמעט לבד כדי לאסוף את השברים.

בראיון כואב ורווי אמונה לקול ברמה מספר האב על ההתמודדות הקשה, הכאב הבלתי פוסק והאמונה שמלווה אותו כל העת. האזינו לראיון המלא באדיבות רדיו קול ברמה

"ביום שישי אשתי חזרה הביתה, והיא שמחה להיות בבית. היא תקבל את הטיפולים בבית, היא עדיין צריכה לעבור שיקום שתלך יותר טוב ושתוכל להשתמש עם הידיים", עידכן האב וסיפר על הקושי הגדול שמלווה חזרה לבית ריק: "קשה מאוד. זה מאוד קשה. אבל אין בליבנו, יש לנו אפשרות לבכה עליהם באהבה ולהיות שמח, ואפשר לבכה עליהם ולהתגעגע ולהיות בדיכאון, אז אני ואישתי מנסים להפוך את הגעגוע לדבר טוב וחיובי, אהבה ושמחה שהיה לנו. וככה אפשר להציל את המצב, שזה דבר חיובי ולא שלילי".

"לא חזרנו לאותו בית, הבית נשרף, אנחנו בבית של אמא שלי כי גם צריך עזרה. לאישתי יש הרבה אמונה אני מתפלא איך היא מסתכלת קדימה איך היא רוצה לבנות את העתיד. היא מאוד חזקה.", הוסיף האב.

על החיים מאז האסון הוא מספר: "ממשיכים אין ברירה, כמה חגים עברנו, אני עברתי פסח, לג בעומר ושבועות, כמה שבתות, שבת פחות קשה, אבל לא יודע כל יום ויום אני מכריח את עצמי שוב ואני עובר את היום, קשה להסביר אבל מתי שאנחנו מגיעים לגשר עוברים אותו. אי אפשר לדעת מה יהיה אבל הקב"ה עוזר באותו רגע. ב"ה יש לנו הסתכלות נכונה כלפי העתיד, ולא מסתכלים אחורה, כל השמחה שעברנו עם הילדים זה מחזק אותנו. כל העולם זה זמני אז מחכים לעתיד לבוא שנהיה ביחד, זה רק געגוע בנתיים. זמני"

בנוסף ביקש האב להמשיך ולהתפלל לרפואת אשתו וביתו. שמותיהן לתפילה: גילה בת פרנסיס וציפורה בת גילה לרפואה שלימה.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.