גלגל המחזורי של האנוכיות-מיומנה של גברת B

לרגל ראש השנה הגעתי גם ל-ש׳ שכנתי וחברתי משכבר הימים. פניה היו מהורהרות וזה לקח לה לא יותר משלושים שניות עד שתינתה באוזניי את בעייתה

בסבב השכנות בו אני נכנסת ומאחלת לכל אחת בנפרד שנה טובה. הגעתי גם ל-ש׳ שכנתי וחברתי משכבר הימים. פניה היו מהורהרות וזה לקח לה לא יותר משלושים שניות עד שתינתה באוזניי את בעייתה:

בתי בת ה-11 כבר לא ילדה – אך עוד לא נערה. מתנהגת באנוכיות באופן מטריד. היא מנהלת עולם מקביל שבו היא שליטה יחידה. מקבלת החלטות ומבצעת אותן תוך הפלת חללים בדרך.

המטרה אצלה מקדשת את כל האמצעים. והפכה את ״אם אין אני לי מי לי״ לפסקול חייה. תני לי דוגמא, אני מפצירה בה ללא צורך כי הדוגמאות לא מאחרות לבא:

– אני באה להכין סלט פטריות עם צנוברים לחג מספרת ש׳ בלהט, וזוכרת בוודאות שהבאתי חבילת צנוברים מהסופר-כי זה היה עם ברינקס (30 ש״ח החבילה). זאת בשביל לגלות שהצנוברים מצאו את יעודם כמאכל לתוכי מחמד אותו שאלה בתי אמש מהשכנים.

– ערב חג. מחדרי האמבטיות נשמעות קריאות לסירוגין: ״מי לקח את החגורה מחלוק האמבטיה שלי?״. לפתע אני מגלה חבל משתלשל לקומה מטה, עשוי כולו חגורות חגורות ובסופו כרית נוי גדולה שתפקידה להיות שק אגרוף. אם זה לא פרשנות ל: ״מכה מתחת לחגורה״ אז פרשנות מהי?
– לאחרונה היא גילתה את נעלי העקב שלי. והיא מדדה עליהן שוב ושוב למרות הפצרותיי. הזוג האחרון שבהם קרס ועקבו נשבר.
אם בשבילה נעלי עקב הינם בבחינת ״עקב אכילס״ לא אעמיד אותנו בניסיון ואשקיע בהם הכי-Less…. שכנעתי את עצמי בעודי נכנסת לחנות נעלי בזאר.

ועם זאת, אפשר לומר שכל מה שניסיתי עד היום כשל. לדבר איתה בנעימות. להמשיל משלים. זעקות שוד ושבר. וכלום!.

לא החמצתי שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות!.

אני מקשיבה לה בקשב רב, וזה מרגיש לי כמו דה-ז׳ה-וו של גידול ילדיי.

את שומעת? אני אומרת לה, אני מבינה בהחלט על מה את מדברת. חוויתי, אני חווה ועוד אחווה בדיוק את אותו הדבר עם ילדיי שלי.
תקראי לזה ״הגלגל המחזורי של האנוכיות״ הוא מכיל בתוכו שלושה שלבים. ועלינו ההורים מוטל רק לוודא שהילד מתקדם בהם ולא נעצר חלילה באיזשהו שלב באמצע:

1. כשתינוק נולד, אנו רואים לפנינו יצור חמוד שאינו אלא יצור אנוכי במלוא מאת האחוזים.

אין לו דחיית סיפוקים כלל. ובשניה שבטנו מקרקרת הוא פוצח בבכי במטרה לקבל את הבקבוק שלו כאן ועכשיו. לא משנה אם את ישנה, עייפה, זה ממש לא רלוונטי. חלוקת התפקידים ברורה: תפקידך: למלא את צרכיו. תפקידו: לעשות את צרכיו….

2. בהמשך חייו, עקומת הלמידה שלו תוביל אותו לאט לאט להתאפק ולשלוט על מאווייו. למרות שהוריו עדיין יכרכרו סביבו ובמידה רבה ישרתו אותו ויעשו בשבילו. אבל הוא יאלץ ללמוד בדרך הקשה שהורים זה הורים, וחברים זה כבר משהו אחר.

על מנת לרכוש חברים הוא יאלץ לוותר משלו, לבטל עצמו, לשאת בנטל ולחלוק. כיוון שהאנוכיות מרחיקה ובצילה הוא עלול למצוא עצמו לבד ותהא זו אשמתו הוא בלבד. כאמור בעשרת הדיברות לרכישת חברים: ״אנוכי, אשם…״

3. וכך, שנים של תרגול יובילו אותו לרגע המכונן. ברית הנישואין. ברית בה ימצא את עצמו דר בכפיפה אחת עם נשמה תאומה. והסוד להצלחת נישואיהם טמון בנתינה אינסופית. בביטול ה״אני״ לצורך תחזוק ה״ביחד״.

זה הרגע שבו נשב אנו ההורים ונהנה מפרי עמלנו. ונראה איך הילד שגידלנו הפך להיות יצור חברתי מאין כמוהו.

ובדיוק בשלב בו ידמה לנו כי האנוכיות חלפה עברה מן העולם….

יוולד אנוכי חדש קטן….

להערות והארות אשמח לשמוע מכם:
Giveret.B@gmail.com

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.