געגועי לסטנדר

אביגדור רבינוביץ אולי מזוהה עם פרוייקט "עבודות לחרדים" שהקים, אבל בחג השבועות הוא פשוט מתגעגע להיכל הישיבה שבה למד, לדף הגמרא ולסטנדר. טור שגם מרגש וגם נוטע תקווה.

ליל שבועות מתקרב, ובראשי עולים הזכרונות מהתקופות היפות בישיבת "אור אלחנן" שבה למדתי.

אני מתגעגע לסטנדר, למשגיח שדוחק לאחר הסעודה להיכנס לבית המדרש, לחברותא, לשטייגען כשבחוץ חשוך ושקט.

בתור בוגר ישיבת "אור אלחנן" ליל שבועות היה רגע השיא של בחורי הישיבה בתקופת זמן הקיץ.

את שאון לימוד התורה של הבחורים אפשר לשמוע מאות מטרים מחוץ לכותלי בית המדרש. בפנים, דאגות היום יום מתאדות להם בין ויכוחי אביי ורבא.

זאת הייתה אחת התקופות היפות בחיי. בחור ישיבה שחוץ מלימוד התורה הקדושה, אין עליו שום מעמסות נוספות, מלבד להשיג סיגריה וכוס קולה.

אבל תמה לה התקופה ההיא. חלף ועבר זמן ואיתו הגיעה תקופה אחרת, חדשה.

ההנחה של רבים מחבריי לספסלי היכל הישבה, היא שברגע שיצאת לעבודה, את דף הגמרא תזניח אי שם בין תלושי המשכורת. תשקע בהבלי העולם הזה ואת דף הגמרא תשכח.

למה? אתם שואלים. כי ככה אמרו לך. חינכו אותנו שיש או שחור או לבן.

כשעזבתי את הישיבה הבטחתי לעצמי דבר אחד- לא לעזוב את דף הגמרא!

משהו בליבי תמיד אמר- "אני אוכיח להם שאפשר גם ללמוד וגם לעבוד", זה שיצאתי לעבוד לא אומר ששכחתי את דף הגמרא מאחור. בין השלמת בגרויות לשיעור אנגלית, רגלי מוליכות אותי לבית המדרש לחטוף עוד דף גמרא.

מחר בליל החג לאחר סעודה דשנה ב"דירת הרווקים"  אצעד חזרה לישיבה בגאון, אשב לי במקום הקבוע בצד ימין של בית המדרש ואמשיך ללמוד את דף היומי שאני לומד בכל יום.

בבית המדרש לא אראה רק את בחורי הישיבה ואברכי הכולל, אלא גם חרדים שביום יום תראה אותם עם ה"חולצות הכחולות" עובדים.

רבים מהחרדים ש"יוצאים" לעבוד, חשים שכביכול הם סוג ג' של המגזר החרדי. מוצפים רגשי נחיתות מבחורי הישבה והאברכים ששוקדים על תלמודם יומם וליל. ישנן הרבה סיבות לתחושות אלה. החל בכך שאין לאותו ציבור קול ברמה הפוליטית (ראה ערך תנועת "טוב") ועד תחושת תיסכול שאינם שייכים יותר למגזר.

לא, אנחנו לא סוג ב'. אנחנו סוג א'. אנשים שעמלים לפרנסתם ולומדים תורה בזמן הפנוי אחרי עוד יום עבודה עמוס, קמים בבוקר להספיק את השחרית בשטיבלעך בכדי לא לאחר לעבודה שמתחילה לה כבר ב 8.00 בבוקר.

ובליל שבועות אותם אנשים חוזרים לסטנדר לגמוע עוד דף גמרא.

חג שמח, שיהיה שטייגען רצח.

 

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אביגדור זה פשוט נפלא ואמיתי גם אני איתך וכמוך

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  2. יכולת להפגיז יותר אביגדור

    אבל מאמר יפה.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  3. אין דבר כזה! מי שלומד תורה הוא הסוג א א. אלו שעובדים יותר פחותים נקודה!

    דוד |
    הגב