דאע"ש מציגים: מלחמת חורמה בשפת הגמרא

הכפר הסורי מעלולה היה אחד המעוזים האחרונים של דוברי הארמית ■ ואז הגיעו ארגוני האסלאם הקיצוני, שמעבר לחיסול שיטתי של נוצרים, דואגים גם להשמיד את השפה המקומית העתיקה

במשך עשרות שנים, בדיוק באותה תקופה של השנה – כמה שבועות לפני חג המולד – היה שוטף את הכפר מעלולה בסוריה זרם של מבקרים. הסיבה לנהירתם אל הכפר היפה והעתיק (ישנן עדויות לקיומו החל מהמאה העשירית לפני הספירה), שבתיו נבנו על מדרון הר קלמון, הייתה תפקידו ההיסטורי כקפסולת זמן ייחודית: 5,000 תושבי מעלולה, מחציתם נוצרים, היו ידועים כקהילה הגדולה בעולם שעדיין מדברת בארמית – שפתו של ישו. המסורת השנתית – בעיקר מצדם של עיתונאים מרחבי העולם – הולידה אינספור כתבות, שבהן תושבי הכפר היו מספרים בארמית על ניסיונותיהם לשמר את השפה העתיקה ולהנחילה לדורות הבאים.

עם פרוץ מלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה, הפסיקו העיתונאים להגיע למעלולה. במקומם, הגיעו מבקרים אחרים: אנשי הסניף המקומי של אל קאעידה, מיליציית ג'בהת אל נוסרה. בדיוק לפני שנה, בספטמבר 2013, לאחר קרב קצר שבו הכריעו את חיילי הצבא הסורי, נכנסו הלוחמים לבושי השחורים ורעולי הפנים אל בין הבתים והחלו להפריד בין הנוצרים לשכניהם המוסלמים. לגברים הנוצרים שלא הספיקו להימלט מן הכפר הציעו הלוחמים בשחור להתאסלם לאלתר. מי שסירב – נורה במקום.

היום, שנה לאחר מכן, כשאיש מתושבי הכפר אינו מעז לדבר את השפה הארמית בקול רם, האנשים בשחור של אל קאעידה נראים כמעט מתונים לעומת האיום העולה בזירה: ארגון המדינה האסלאמית (לשעבר דאע"ש). אנשי הארגון, שמאז יוני משתלטים על שטחים רחבי ידיים ומשליטים בהם את חוקי השריעה בפרשנות הקיצונית ביותר שלהם, מקעקעים בדרכם כל סימן לתרבות הנוצרית העתיקה שמתקיימת באזור זה של העולם זה אלפיים שנה. לוחמי הארגון שורפים כנסיות או הופכים אותן למסגדים, מאסלמים בכפייה או מחסלים באופן פיזי קהילות נוצריות שלמות, ואוסרים על כל שימוש בשפה הארמית באזורים שתחת שליטתם. בעוד שהכובשים המוסלמים של המאות השביעית והשמינית היו מאיימים על הנוצרים דוברי הארמית בחיתוך לשונם אם ישתמשו בשפת אבותיהם, צאצאיהם בני המאה ה-21 אינם מהססים לכרות את ראשי דוברי הארמית בשלמותם.
שפה של אנשים זקנים

סיפור נפילתו של הכפר מעלולה היה יכול להיחשב לעוד טרגדיה אחת מני רבות שמתחוללות מדי יום מאז פרוץ הקרבות בסוריה ובעיראק, אולם הוא מייצג סיפור גדול יותר, שמתחילת הקיץ האחרון רק הולך ומחמיר: הכחדתה השיטתית של האוכלוסייה הנוצרית בסוריה ובעיראק, ועמה, השמדת תרבותה הייחודית. לאור המציאות העגומה החלו בשבועות האחרונים להתריע בלשנים, היסטוריונים ונוצרים מקהילות שונות, מפני חיסולה הקרוב של הארמית כשפה חיה. לדברי פרופ' סטיב פסברג, בלשן ומומחה לארמית מהחוג ללשון העברית מהאוניברסיטה העברית, אף שהשפה הארמית נמצאת זה שנים ארוכות בתהליך איטי של הכחדה, הטרור שמטיל ארגון המדינה האסלאמית על המקומות היחידים בעולם שבהם עדיין חיות קהילות שדוברות את השפה בצורה יומיומית, יזרז אותו בצורה ניכרת.
"השפה הארמית תיכחד בגלל הגלובליזציה ובגלל שדוברי השפה מתפזרים, אבל מה שקורה עכשיו מאיץ מאוד את התהליך", הוא אומר. "מה שאנחנו רואים בשלושת החודשים האחרונים בעיראק זה שהארמית, יחד עם הנצרות, פשוט נמחקת. זו טרגדיה איומה. יש לי חברים נוצרים שאני מדבר איתם והם ממש בוכים עכשיו על זה שהנצרות נמחקת מהמזרח התיכון. זו מסורת עתיקה מאוד וזה איום ונורא מה שקורה".

לדברי פסברג, עד לפני שלושה חודשים דיברו את השפה הארמית כמה מאות אלפי בני אדם ברחבי העולם. כ-100 אלף מהם חיו באזורים שנמצאים כיום תחת שליטת הפונדמנטליסטים המוסלמים, ואילו השאר הם כ-150 אלף יהודים יוצאי כורדיסטאן שעלו לישראל בתחילת שנות ה-50 וצאצאי קהילות נוצריות שהתפזרו עוד בתחילת המאה ה-20 לכל קצוות תבל כתוצאה מרצח העם שביצעו הטורקים בנוצרים במקביל לרצח המתועד יותר שביצעו בבני העם הארמני.

וכאן מגיעה עובדה מעניינת למדי: בניגוד למה שאולי נהוג לחשוב, הארמית לא הייתה ייחודית רק ליהודים. זו הייתה שפה שמית מקובלת אצל רוב עמי האזור. היהודים הכורדים דיברו ארמית בדיאלקט שונה מעט מהארמית של הנוצרים שלצדם, אף שפעמים רבות שתי האוכלוסיות חיו יחד באותם כפרים. "אותם יהודים כורדים דוברי ארמית נמצאים כיום בשנות ה-70, ה-80 וה-90 שלהם, ולאחר שהם יילכו לעולמם כמעט שלא יישארו בישראל דוברי ארמית", אומר פסברג. "יש ניסיון מסוים, לא מוצלח במיוחד, לשמור על השפה, אבל בישראל זו שפה של אנשים זקנים. הבנים לפעמים מבינים ארמית, אבל לא דוברים את השפה, והנכדים כבר לא יודעים אותה בכלל, למרות שפה ושם אנחנו רואים בשוליים צעירים שמתעניינים. זה משהו שאנחנו רואים גם אצל נכדים של דוברי יידיש שמעוניינים ללמוד את השפה, אבל השורה התחתונה, שדוברי הארמית היהודים ייעלמו בתוך דור".

– ומה קרה לדוברי הארמית הנוצרים?

"אלה שגלו מארצם התפזרו בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה בכל רחבי העולם. הטורקים טבחו בנוצרים דוברי הארמית משום שהם חשבו שהם תומכים ברוסיה, וזה שהם היו נוצרים גם לא תרם להם הרבה. כיום, ישנם ריכוזים של דוברי ארמית – שמגדירים את עצמם פעמים רבות כאשורים – בשבדיה. יש במדינה הזו עיתונאים שפועלים בארמית, תחנות רדיו שבהן מדברים ארמית וגם קבוצות כדורגל של הקהילה. ממשלת שבדיה מעודדת שימור של שפות של מהגרים, אז אני חושב שהשפה שם תחזיק מעמד לתקופה מסוימת, אם כי בסוף ברור שהם יתבוללו לגמרי. בנוסף, יש קהילות גדולות של אשורים גם בשיקגו, בדטרויט, בגרמניה ואפילו באוסטרליה, אבל גם הן בסופו של דבר ייעלמו".

מהודו ועד כוש

השפה הארמית שייכת לקבוצת השפות השמיות הצפוניות. האזכור ההיסטורי הראשון של השבטים הארמיים שהפיצו אותה, אומר פסברג, הוא מהמאה ה-11 לפני הספירה. הוא מופיע בטקסטים אכדיים בשפת יתדות שבו מוזכרים שבטים שנדדו בארם נהריים (אזור המדבר הסורי). איש אינו באמת בטוח בכך, אולם ההנחה הרווחת היא ששמה של השפה שדברו אותם שבטים – הארמית – נגזרה משם האזור שממנו יצאו.

הטקסטים הראשונים בארמית מתוארכים לסביבות 900 לפני הספירה ונמצאו בצפון ישראל (באזור תל דן) וכן בדרום מזרח טורקיה ובמסופוטמיה. "מהאשורים ומהבבלים אנחנו לומדים על השבטים הארמים הללו שמתפשטים הלאה והלאה, ובסופו של דבר – גם האשורים וגם הבבלים – מתחילים לדבר ארמית לצד שפתם, אכדית", מסביר פסברג. "זה מגיע עד כדי כך שכשכורש מלך פרס כובש את הבבלים והופך את האימפריה הפרסית לגדולה ביותר במזרח התיכון – מהודו ועד כוש – הם מאמצים את הארמית כשפת הדיפלומטיה והממשל".

בשיא פריחתה, דיברו את השפה הארמית מיליוני בני אדם. אין תשובה ברורה לשאלה כיצד הפכה הארמית לשפה הדומיננטית במזרח התיכון והחליפה בתפקיד את האכדית כלינגוואה פרנקה, אבל יש להניח שהסיבה לכך היא התנועה הבלתי פוסקת של אותם שבטים ארמיים שהפיצו עמם את שפתם. כך או אחרת, לארמית היה גם תפקיד משמעותי בהיסטוריה של העם היהודי.
בתקופת הבית השני, החלה הארמית לדחוק את רגליה של העברית בארץ ישראל, עם חזרתם לארץ ישראל של גולי בבל, שדיברו ארמית במשך הדורות שבהם שהו הרחק ממולדתם. "המשנה אמנם נכתבה בעברית ונחתמה בסביבות 200 לספירה, אולם רואים בה השפעה משמעותית מאוד של ארמית", אומר פסברג. "לאחר חתימת המשנה כבר ממש לא השתמשו פה בעברית".
עם זאת, פסברג מדגיש כי במשך הזמן התפצלה השפה הארמית לדיאלקטים רבים ולכן, מי שלומד את התלמוד הבבלי רואה שהארמית המזרחית שבה נכתב, שונה למדי מהארמית המערבית שבה נכתב התלמוד הירושלמי.

מעמדה הרם של הארמית נמשך עד עליית האסלאם במאה השביעית לספירה והחלפתה בערבית. ככלל, המתאסלמים מבין דוברי הארמית עברו בהדרגה לשפה הערבית בעוד שהיהודים והנוצרים המשיכו לדבר את השפה הקדומה. במקומות נידחים שהיה קשה להגיע אליהם, כמו בכורדיסטאן, נשארו כיסים של דוברי ארמית. היהודים הכורדים, למשל, דיברו ארמית שנמסרה מדור לדור בעל-פה מאז גלות בבל. יהודי עיראק הדרומיים, תושבי הערים הגדולות כמו בגדד ובצרה למשל, דיברו ערבית כיוון שהושפעו מסביבתם.

ישראל יכולה להושיע

באופן כללי, דורשי שלומם של הנוצרים דוברי הארמית בסוריה ובעיראק, קצרה ידם מלהושיע. למרות אין-ספור הפניות לממשלות המערב בבקשה שיפעילו את מלוא כוחן כדי להציל את בני הקהילות הנוצריות באזור, נראה שעל אף הזעזוע מהברוטליות שמפגינים אנשי המדינה האסלאמית, לארצות הברית ולבריטניה אין בשלב זה מדיניות ברורה נגד הארגון.
טבח היזידים – ומיד לאחר מכן עריפת ראשו של העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי – אמנם גרמו בשבועיים האחרונים לנשיא ארצות הברית ברק אובמה להורות על הפצצת מטרות של אנשי המדינה האסלאמית, אולם המאמץ הצבאי רחוק מלהיות נחרץ. לפני כמה ימים הודה אובמה כי לארצו אין אסטרטגיה מגובשת לטיפול במה שמתרחש בימים אלה באזור. משום כך, נתיב הפעולה שעומד בפני נוצרים שצופים בחוסר אונים בטיהור האתני שמבצעים הג'יהאדיסטים, הוא בעיקרו תרבותי – כלומר ניסיון לשמר את המסורות העתיקות של בני דתם שאיבדו את חייהם או גלו מארצם.

שאדי חלול, נוצרי מרוני תושב הכפר ג'יש בגליל, החל לפני חמש שנים לארגן מדי קיץ קייטנה נוצרית-ארמית, שמטרתה הנחלת המורשת והשפה הארמית לבני הדור הצעיר שאינו דובר את השפה. השנה, התקיימה הקייטנה בסימן מעשי הטבח של הנוצרים בסוריה ובעיראק ובתומה התקיימה תהלוכת הזדהות למענם בין סמטאות הישוב בירעם.

"כשהייתי בארצות הברית בלימודים, ראיתי שהשפה הארמית משמשת את הנוצרים המרונים שם כשפת קודש לתפילה", חלול מספר. "כשחזרתי לארץ ב-2006 ניסיתי להבין מדוע פה אנחנו משתמשים בערבית כשפה לתפילה ואמרתי לעצמי שאנחנו צריכים לחזור ולהשתמש בשפת אבותינו. זה האוצר שלנו ואנחנו צריכים לשמור עליו. אני ואח שלי התחלנו עם זה ואחי התחיל ללמד קורס ולאט-לאט הצטרפו עוד אנשים – זקנים וצעירים והתחילו ללמוד אצלו ארמית".

כשחלול נשאל כמה אנשים לדעתו דוברים כיום את השפה בישראל, הוא מונה בעיקר את היהודים הכורדים. לצערו, בודדים מבין אזרחיה הנוצרים של ישראל מחוברים לשורשיהם עתיקי היומין. עם זאת, נסערים מהתמיכה שקיבלו מסביבתם הקרובה ומההתלהבות של נוצרים אחרים שאינם חיים בשלום עם הגדרתם כ"ערבים נוצרים", הקימו לפני כמה שנים האחים חלול את העמותה הארמית נוצרית בישראל והחלו לארגן פעילויות כמו הקייטנה. רוב התומכים בפעילות העמותה, מודה חלול, אינם דוברים את השפה עדיין, אולם הוא מקווה שהמצב ישתנה. "כרגע, אני ואחי ממש יכולים לשוחח בינינו בארמית ואני מדבר עם הילדים שלי ארמית מאז שהם נולדו, אבל אצל אחרים זה לא ככה. יש ביניהם כאלה שמבינים לא רע, אבל בסופו של דבר, זה הכול חדש. אתה לא יכול תוך חמש שנים לחדש שפה".

השנה, לאור מסע הכיבוש והרצח של ארגון המדינה האסלאמית, הגדיר חלול את הקייטנה כ"תשובה שלנו לג'יהאדיסטים". "הם הורגים ואנחנו מחנכים את הילדים שלנו ללמוד את השפה הארמית ויום יגיע ואנחנו נחזיר להם כמו שמגיע להם", הוא אומר בלהט. "אם במשך 3,000 שנה השפה שלנו מדוברת, אז למרות שיש להם עכשיו כוח והם חושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים, אני אומר לך שהאמונה שלנו הרבה יותר חזקה ואנחנו נמשיך להתקיים. היהודים היו אלפיים שנה במקומות אחרים ובסוף חזרו לארצם. השפה אולי תיעלם מן האזור כי קשה לה לשרוד בלי כפרים שמדברים אותה בהם בצורה יומיומית, אבל בעולם היא תחזיק מעמד. תראה למשל מה קורה בשבדיה עם תחנות הרדיו והטלוויזיה. כמובן שהרבה יותר קשה לקיים את התרבות בלי החיבור למולדת שבה מחסלים כפרים שלמים, אבל כשרואים איך היהודים החיו את העברית, אני אומר לעצמי שהכול אפשרי".

המטרה העיקרית של הפעילות שמקיים חלול בשנים האחרונות היא שינוי הגדרתם של הנוצרים הישראלים מ"ערבים נוצרים" ל"נוצרים ארמים". "זו תהיה התשובה הכי טובה של ישראל לפנטיות שמשתוללת באזור. ישראל לא עשתה עד עכשיו שום דבר למען הנוצרים באזורים הללו. אנחנו רואים משהו שקורה לעם אחר שצריך עזרה. אנחנו, כנוצרים ארמים וכמרונים בלבנון, עזרנו ליהודים לפני הקמת המדינה. הסתרנו יהודים אצלנו בבתים בבירעם!".

ההתגייסות של חלול ושל נוצרים ישראלים אחרים לטובת אחיהם שמעבר לגבול אינה נובעת רק מסולידריות לאור סבלם, אלא גם מחשש אמיתי מהתחזקות הפונדמנטליזם האסלאמי בקרב ערביי ישראל. "אני רואה פה בגליל אנשים עם חולצות של דאע"ש ומכוניות שעליהן סטיקרים של דאע"ש. אלו אנשים שאתה חי איתם ואתה חושב שהם מכבדים אותך. הם אומרים לך 'אנחנו עם אחד', אבל איזה עם אחד ואיזה נעליים? אין עם ערבי אחד. לא היה וגם לא יהיה. ערבים זה מוסלמים ונוצרים הם לא ערבים. מה לעשות? זו האמת. אני חושב שלנו הנוצרים יש פה במרחב בעיה קשה. אין לנו צבא או מדינה משלנו שיכולה לקלוט את הפליטים מהאזורים של דאע"ש כמו שלכם יש".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.