דברי תורה לפרשת יתרו – מאת הרב יאשיהו פינטו

לכבוד פרשת יתרו אנו מגישים לכם הגולשים, לקט של דברי תורה מפי רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על ההכנה לקראת "מתן תורה".

לאחי ורעי האהובים והחביבים,הנה נכנסים אנו לשבוע של מתן תורה פרשת יתרו ומובא (שמות יט, ז-ח) "ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה וישב משה את דברי העם אל ה'".

 

ודרשו על כך במכילתא (כ, א ד"ה. לאמר) וישב משה את דברי העם אל ה'. ומה היו דברי העם, כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע. ודרשו רבותינו (רש"י, שם) שכל עניין נעשה ונשמע היה לפני מתן תורה.

והנה, בכדי להבין את כל המהות של דברי רבותינו "נעשה ונשמע" שזהו סמל אמירה מהסמלים הגדולים של עם ישראל, צריכים להתעמק בכדי להבין את המהות של מילים קדושות ונשגבות אלו, שהלכו עם עם ישראל מדורי דורות "נעשה ונשמע".

 

עם ישראל פזיזים שהקדימו פיהם לאזניהם

הגמרא (שבת פח.) אומרת אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (שיר השירים ב, ג) כתפוח בעצי היער וגו'. למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. וממשיכה הגמרא ההוא צדוקי דחזייה לרבה דקא מעיין בשמעתא ‏(צדוקי אחד ראה את רבא שהיה מעיין בלימודו) ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא (אצבעות ידיו היו נתונים תחת רגליו) וקא מייץ בהו (רש"י. היה ממעכן ברגליו ואינו מבין מתוך טרדה) וקא מבען אצבעתיה דמא (אצבעות ידיו זבו דם).

אמר ליה (הצדוקי לרבה) עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו (עם של פזיזים שהקדמתם פיכם לאזניכם באמריכם "נעשה ונשמע" שהסכמתם לקיים את התורה לפני ששמעתם אם תוכלו לעמוד בה), אכתי בפחזותייכו קיימיתו (עדיין בפזיזותכם אתם עומדים)? ברישא איבעיא לכו למשמע, אי מציתו קבליתו ואי לא קבליתו (קודם הייתם צריכים לשמוע אם אתם יכולים לקבל את התורה, ואם אינכם יכולים אל תקבלוה).

אמר ליה (רבא) אנן דסגינן בשלימותא (רש"י. התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו) כתיב (משלי יא, ג) "תומת ישרים תנחם" הנך אינשי דסגן בעלילותא (אותם בני אדם שמרבים בעלילתם שלא לקיים את התורה) כתיב בהו (משלי יא, ג) "וסלף בוגדים ישדם".

 

כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת

והנה צריכים להבין את כל מעשה של האמורא רבא, בויכוחו עם אותו צדוקי ועם אצבעות ידו, שבתוך לימודו נטפו דם, מה עומקם של דברים? הרי אם רבותינו בעלי הגמרא ראו לנכון להביא את מעשה זה, יש בו ללמד אותנו לדורות הבאים מוסר השכל או לימוד בעבודת ה' איך עלינו לנהוג, ואם כך מה בא ללמד אותנו מעשה זה?

 

והנה אפשר לבאר ולומר, המשנה באבות אומרת (ג, ט) רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת. הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת.

 

והנה דברים אלה עם הוספה באים באבות דרבי נתן (פרק כב משנה א), ומובא שם רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת שנאמר ראשית חכמה יראת ה', הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין וכו' שנאמר "נעשה ונשמע". והנה צריכים להבין מה הקשר בין "נעשה ונשמע" לבין "כל שמעשיו מרובין מחכמתו"?

 

וכשנשתדל להבין את כל הדברים בחדא מחתא כמקשה אחת, נביא את הדברים של התנא האלוקי רבי אלעזר בן עזריה במשנה באבות (ג, יז) כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין  ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. אבל  כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו.

 

קיום המצוות ומעשים טובים הם השורש להשגת התורה

והנה למדים מדברי רבי אלעזר בן עזריה במשנה יסוד חשוב, כי בהשקפה ראשונה היינו אומרים שעסק התורה הוא השורש לקיום המצוות, שהרי בלי תורה המלמדת אותנו כיצד לקיים המצוות לא נוכל לקיימן. אולם מדברי רבי אלעזר בן עזריה מבואר להיפך, שקיום המצוות ומעשים טובים הם השורש להשגת התורה, כשורש האילן שהוא מקור החיות לענפיו המרובים. ולכן כל שמעשיו מרובין מחכמתו, הרי הוא דומה לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו.

 

אם כך נבאר ונבין הדברים, ישנם בחיים שני מסלולים מסלול של לימוד תורה ומסלול של מעשים טובים, ואדם צריך לאזן בכל החיים בין שני המסלולים האלו עם נטיה, שהמעשים טובים יהיו יותר מהחכמה ומהלימוד תורה. וזהו עומק של "נעשה ונשמע", קודם "נעשה" נקיים ונרבה בעשיית מצוות, ואחרי כן "נשמע".

ואלו דברי התנא באבות, רבי אלעזר בן עזריה כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. אם כך השורשים של האילן אלו המעשים טובים של האדם, התורה והמצוות הם הפירות של האילן.

וזהו יסוד גדול בחיי האדם וההפך מהרבה מחשבות ודעות בתפיסת עולם של עבודת ה'. ואלו גם דברי התנא רבי חנינא בן דוסא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת.

 

ולכן על האדם לשמור את האיזון, שמעשיו תמיד יהיו במשקל יותר מתורתו.

 

וזה עומק דברי הגמרא עם רבא והצדוקי, רבא שהיה מגדולי האמוראים של עם ישראל היה יושב ולומד תורה, ושם את אצבעותיו מתחת לרגליו ומודד ושוקל שלימוד התורה לא יעבור את מעשיו, ואם היה מרגיש שעובר את מעשיו היה לוחץ על אצבעותיו עד יוצא מהן דם. ועל זה הצדוקי בא ואמר לו עם פזיז אתם, שקיבלתם על עצמכם את עשיית המצוות לפני הלימוד.

 

והנה נחזק מול עינינו רגע רגע, להרבות במצוות ומעשים טובים שיהיו במשקל יותר מהלימוד אשר אנו לומדים. לפני מתן תורה, ככל שמתדבקים בתורה צריך להתדבק במצוות ובמעשים טובים.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.