דו"ח מבקר המדינה: נתניהו ויעלון ידעו ולא עדכנו את השרים

לאחר חודשים ארוכים של ציפייה, מבקר המדינה השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא, מפרסם בדקות אלו דו"ח חריף על התנהלות הדרג המדיני בעת מבצע צוק איתן- ממנו עולה כי הדרג המדיני כשל בהכנת הדרג הצבאי לבעיית המנהרות ואף שידע על כך לא טרח ראש הממשלה לעדכן את השרים על חומרת העניין. הצטרפו לשידור החי בערוץ 2.

דרמה במערכת הפוליטית: לאחר חודשים ארוכים של ציפייה, מבקר המדינה השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא, מפרסם בדקות אלו  דו"ח חריף על התנהלות הדרג המדיני בעת מבצע צוק איתן- ממנו עולה כי הדרג המדיני כשל בהכנת הדרג הצבאי לבעיית המנהרות ואף שידע על כך לא טרח ראש הממשלה לעדכן את השרים על חומרת העניין.

דוח  "צוק איתן" כולל  ארבעה פרקים  בפרק השני הוא מתמקד בביקרות חריפה על"ההתמודדות עם איום המנהרות". בפתח הדו"ח מגדיר המבקר את מבצע צוק איתן  "זו מערכה מהארוכות ביותר שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה".

כבר בחודש פברואר 2014 הינחה מבקר המדינה השופט(בדימוס) יוסף חיים שפירא, לקיים ביקורת בנושא "ההתמודדות עם איום המנהרות". זאת לאחר שהתברר שהאיום הוא מהותי ומתפתח, והוגדר על ידי הקברניטים בדרג המדיני, בדרג הצבאי ובקרב גורמי המודיעין כאיום אסטרטגי. בתקופה שבין יוני 2014 ועד סוף אוגוסט 2014, בעת שהתנהלו מבצע "שובו אחים" ומבצע "צוק איתן", נעצרה הביקורת זמנית.

 

שני הפרקים המתפרסמים עתה, רואים אור לאחר שעברו כחוק תהליך חסיון בוועדת המשנה של וועדת הכנסת לביקורת המדינה. עפ"י החלטת וועדת המשנה  הפרק הראשון יתפרסם ברובו ולגבי הפרק השני מתפרסם רק התקציר.

מדובר בשני פרקים  שהם במידה רבה מכלול אחד ואשר נועדו לבחון את רמת המוכנות של הדרג המדיני ושל צה"ל לניהול מערכה וקבלת החלטות לגביה. זאת כדי שניתן יהיה להפיק מכך לקחים ולסייע, באמצעות ממצאי הביקורת, להעלות את רמת המוכנות למערכה הבאה, שעלולה שוב לפקוד את מדינת ישראל בגזרת רצועת עזה ואף בגזרות נוספות, ובעוצמה רבה יותר.

בפרק "תהליכי קבלת החלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה לפני מבצע 'צוק איתן' ובתחילתו" התמקדה הביקורת בתהליכי קבלת ההחלטות בקבינט, שכן הקבינט הוא הזרוע הארוכה של הממשלה, אשר על פי חוק יסוד: הצבא, נתון הצבא למרותה. משכך, הרי שהצבא נתון למרות הקבינט בענייני ביטחון לאומי, והוא מושפע מהחלטות שמקבל הקבינט בנושאים הרי גורל הנוגעים לביטחון המדינה. נוכח השלכותיהן האפשריות של החלטות אלו, יש חשיבות מכרעת לפורום הקבינט. במדינה דמוקרטית לא ניתן להשאיר החלטות אלה להכרעתם של מספר מקבלי החלטות מצומצם מאוד.

בדו"ח מטיח המבקר ביקורת חריפה כלפי  ראש הממשלה  נתניהו ושר הביטחון בוגי יעלון, "ממועד כינונו של הקבינט של הממשלה ה-33, ובמשך כשנה, הקבינט לא קיים דיונים לקביעת יעדים אסטרטגיים בנוגע לרצועת עזה. כאשר כבר קיים הקבינט דיון אסטרטגי, הוא בחן חלופות מוגבלות בלבד, שנגעו רק במדרגות חומרת הפעילות הצבאית, ולא דן בחלופה מדינית או במצב ההומניטרי הקשה ברצועת עזה, שמערכת הביטחון העריכה כי עלולות להיות לו השלכות על מדינת ישראל. זאת ועוד, קביעת היעדים האסטרטגיים, שנעשתה לאחר שצה"ל כבר הציג לקבינט את התכניות המבצעיות לרצועת עזה, הביאה לכך שצה"ל נדרש לקבוע לעצמו את יעדיו ולהכין תכניות אופרטיביות שאינן נגזרות מיעדים של הדרג המדיני בנוגע לרצועת עזה אלא מיעדים שקבע צה"ל לעצמו. משכך, הדיון בקביעת יעדי הדרג המדיני והאסטרטגיה שלו בנוגע לרצועת עזה, לאחר שכבר אושרו התכניות המבצעיות לעזה, מהווה ליקוי, שכן הוא חורג מן הסדר הנכון של תהליכי קבלת ההחלטות בנושאים אלה.

האם נתניהו ויעלון הסתירו מהשרים מידע קונקרטי? בביקורת נמצא כי מידע משמעותי והכרחי שנדרש לשרי הקבינט לצורך קבלת החלטות מיטביות – דוגמת מידע על פעילות עוינת משמעותית ואסטרטגית שעמדה לצאת מרצועת עזה לעבר ישראל, על פערי מודיעין משמעותיים שהיו אז בגזרת רצועת עזה ועל מגבלות שהיו אז בתקיפות אוויריות ברצועת עזה – לא הובא לפני השרים באופן מספק בדיונים שקדמו למבצע "צוק איתן". זאת אף על פי שמידע זה עמד לרשותם של ראש הממשלה ושל שר הביטחון לשעבר וכן הרמטכ"ל לשעבר וראשי קהילת המודיעין – ראש אמ"ן לשעבר וראש שב"כ לשעבר.

עוד נמצא, כי איום המנהרות מרצועת עזה, שראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר הגדירו אותו כאסטרטגי וכמשמעותי ביותר, לא הוצג לקבינט במפורט אלא באמירות כלליות ומעטות בלבד, שלא היה בהן כדי להביא את חומרת האיום והיקפו למודעות שאר שרי הקבינט. רק בשילוב הדברים שנמסרו בדיון הקבינט ב-30.6.14 ובדיון הקבינט בתחילת יולי 2014 ניתן היה להבין את מהותו של האיום. עוד נמצא, שכאשר נזכר איום המנהרות בדיוני הקבינט, שרי הקבינט לא הביעו התעניינות, לא ביקשו הרחבה בנוגע אליו ולא ביקשו שצה"ל יציג להם את היערכותו לטיפול באיום. ראש הממשלה, שר הביטחון לשעבר והרמטכ"ל לשעבר לא וידאו שקיימות בצה"ל תכניות מבצעיות ללחימה במרחב רווי מנהרות ולהתמודדות עמן בלחימה.

 

 

בנושאי בניין הכוח והכנת התכניות המבצעיות נמצאו ליקויים מהותיים במוכנות של צה"ל. זאת בשל היעדרן של תפיסות מבצעיות מטכ"ליות ותורות זרועיות וחיליות לפני מבצע "צוק איתן", בשל הכשרה לקויה ובשל הצטיידות חסרה באמל"ח שנדרש לצורך ההתמודדות עם המנהרות, בשל היעדרן של תכניות מבצעיות ללחימה במרחב רווי מנהרות ולהתמודדות עמן תוך כדי לחימה, ובשל מוכנות נמוכה של זרוע האוויר והחלל לטפל באיום. כל אלה הביאו לכך שכוחות היבשה והאוויר נאלצו להתמודד עם איום המנהרות במהלך מבצע "צוק איתן" בלא שהוכנו לכך כראוי. רק התכנית "הגנה קדמית"-שהוכנה ברגע האחרון, עוז הרוח התושייה והיוזמה של המפקדים והחיילים אפשרו לצה"ל להילחם במרחב רווי המנהרות ברצועת עזה, לחתור למילוי משימתם ולטפל כמיטב יכולתם במנהרות .

מודגשת במיוחד ההתנהלות של מערכת הביטחון לפני מבצע "צוק איתן", שלא נתנה מענה מספק לצורכי הביטחון של תושבי עוטף עזה. בביקורת נמצא שלא רק שמרכיבי הביטחון ביישובי עוטף עזה לא חוזקו בתקופה שלפני מבצע "צוק איתן", אלא הם אף קוצצו, לרבות היקף הכוחות להגנת היישובים. הדבר חמור בעיקר נוכח היכולת המוגבלת שהייתה לצה"ל לפני המבצע לאתר את המנהרות ההתקפיות שחדרו מגזרת עזה לשטח ישראל. הדבר פגע קשות בתחושת הביטחון של תושבי היישובים באזור עוטף עזה.

בהיבט הטכנולוגי נמצא כי עד לשנת 2010 התמודדו גופי המחקר והפיתוח (מו"פ) בצה"ל עם איום המנהרות באופן צר, תוך שימת דגש בעיקר על יכולת הגילוי והאיתור ועל מערכת מרכזית אחת. לאחר כישלונה של מערכת זו בשנת 2010 אמנם החלו גופי המו"פ בצה"ל ובמשרד הביטחון לפתח מענה רחב ומעמיק יותר לאיום, אך בקצב שלא תאם את התפתחות האיום ואת הצורך המבצעי, וכן תוך מתן קשב מועט לתחומים מרכזיים בהתמודדות ובקרה לקויה של המטכ"ל. היעדר המענה לאיום בתחום המו"פ הביא לכך שיחידות בצה"ל יזמו פעולות אשר חלקן הביאו להתפתחות יכולת משמעותית, שהיא ששימשה את הכוחות במבצע "צוק איתן".

מבקר המדינה השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא מציין לחיוב את המאמצים הרבים שעושים צה"ל ויתר גופי מערכת הביטחון מאז מבצע "צוק איתן" כדי לשפר את התנהלותם בכל התחומים שעסקה בהם הביקורת בפעולות לבניין הכוח, במאמצי המודיעין ובחיפוש פתרונות טכנולוגיים, ואת ההתקדמות שחלה בכל אחד מתחומי העשייה.

לסיכום קובע שפירא כי המערכת המדינית ,המערכת הצבאית וכן גורמי מודיעין – אכן הכירו את איום המנהרות ואף הגדירו אותו כאיום אסטרטגי. עם זאת הפעולות שננקטו להתמודדות עם האיום  לא היו בהלימה להגדרה "איום אסטרטגי". לא הייתה התמודדות מתוכננת, מפוקחת ומבוקרת בדרג הצבאי העליון ובדרג המדיני.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.