דעה: זעקת שקופים במסדרונות/ נחמניאל סבן

את המילה 'שקופים' כולם כבר מכירים היטב. היא חדרה לשיח הציבורי בהצלחה רבה, מהסיבה הפשוטה: היא נוגעת הנקודה הכואבת ביותר להרבה אנשים. במסגרת תפקידי כמחזיק תיק הארנונה בעיריית ירושלים, מגיעים לפתחי המון סיפורים של אנשים שקופים, המתגלגלים במסדרונות בלי שאף אחד רואה אותם, ואם כבר מישהו רואה אותם, הוא שולח אותם לחדר השני…
לא אשכח את אותו היום בו הגיע למשרדי במפתיע אברך שחזותו מוכיחה עליו שכל עסקו זה בתורה. אותה שעה לא הייתי אמור להיות במשרד, ובכל זאת, ללא תאום, הגיע האברך למשרדי משכונה רחוקה בירושלים, כשהוא יוצא בביטחון גמור בהשם יתברך שהיום הוא יקבל פתרון אמיתי לבעיה שהוא נקלע אליה.
ברגע הזה כשהבנתי שיש לו סייעתא דשמייא של לומדי התורה ויראי השם, ידעתי שאעשה הכל בשבילו. וכשהוא סיפר את סיפורו הבנתי שכאן רק אנחנו, נציגי שס, נמצאים שם בשבילו.
וכאן החל סיפור קשה ונוגע ללב על חוב ארנונה שהלך ותפח למימדים מבהילים כתוצאה מחוסר שיתוף פעולה של הגופים הרשמיים, וגרירת רגלים שהביאה לכך, שהחוב רק גדל ולאיש אין מה לעשות נגד. רק לראות בעיניים כלות שהמערבולת הזו סוחפת וסוחפת אותו עמוק יותר ויותר ללא יכולת להיחלץ.
במהלך אותו זמן שבו לקחתי טיפול מלא בנושא, הבנתי שפשוט לא ראו אותו באף מקום אליו פנה. בכל משרד התייחסו לסיפור שלו כאל 'חוב' ולא כאל אדם עם לב ונשמה, שצריך להמשיך לחיות ולחתן ילדים. בעיניהם הוא היה ש ק ו ף.
נקל לשער את הסבל הנפשי שעובר אדם כזה. איש פשוט מן השורה, ללא 'קשרים' ומהלכים, מסתובב במסדרונות האינסופיים של העיריה עם מועקה אדירה על הלב. כל חייו תלויים בחוב הכספי הרובץ על כתפיו השבריריות. לנגד עיניו עומדים ילדיו הקטנים, אשתו, הסומכים עליו כי הוא יביא לפתרון בעייתם, והוא ניצב כמעט חסר אונים מול המנגנון האדיר המתעלם ממנו. הוא שקוף לגמרי.
כשבישרתי לו את הבשורה המשמחת שבעייתו נפתרה על הצד היותר טוב, זה היה שבוע לפני חתונת ביתו. דמעות עמדו בעיניו. המשפט שהצליח לומר לי בקולו הסדוק היה: 'זו המתנה הטובה ביותר אני מקבל לחתונה של ביתי'. הוא חייך והלך לבשר את הבשורה לבני ביתו. ואני חשבתי לעצמי הנה, בשביל המצווה החשובה הזו הגעתי לשליחות הציבורית. לסייע לעוד 'שקוף' שנזרק מפקיד לפקיד להיראות. להחזיר מעט את הצבע ללחייו.
וכעת, כשאנו נדרשים למערכה החשובה שבפתח, אני חש בכל ליבי את מה שמרן זיע"א דיבר עליו ללא הרף. "תחזרו לחלשים, תעזרו לאלה שאין להם פה", היה אומר ומצווה. אולי המילה 'שקופים' עדיין לא הייתה בשימוש אבל התופעה חיה וקיימת. זה הזמן להעניק לתנועה הקדושה ש"ס את הכוח הגדול כדי שנציגיה בכל מקום ימשיכו את המשימה החשובה הזו.
• הכותב הינו חבר מועצת העיר ירושלים מטעם ש"ס

ליד חובה:
נקל לשער את הסבל הנפשי שעובר אדם כזה. איש פשוט מן השורה, ללא 'קשרים' ומהלכים, מסתובב במסדרונות האינסופיים של העיריה עם מועקה אדירה על הלב. כל חייו תלויים בחוב הכספי הרובץ על כתפיו השבריריות. לנגד עיניו עומדים ילדיו הקטנים, אשתו, הסומכים עליו כי הוא יביא לפתרון בעייתם, והוא ניצב כמעט חסר אונים מול המנגנון האדיר המתעלם ממנו. הוא שקוף לגמרי.

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. סבן צודק מאוד היום הביוקרטיה כל כ,כ קשה בכל אגפי העירייה ובפרט בתכנון ובניה שמונגשת רק לבעלי ממון (והמבין יבין)

    משה |
    הגב
  2. מפחדים על התפקיד ??? ילדי כאפות של דרעי הוא יגיד להם לבכות ותראו אותם בוכים גם רחמנות אבל שס לא נבחר

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  3. מצביעים רק לנאמן. דרעי הרמאי מבטיח מדבר ובסוף דואג לעצמו לחברים ולעסקנים.

    אלי |
    הגב
  4. שס רק פאקא פאקא ולפני הבחירות רק מבטיחים אחרי הבחירות הם נבלעים בלישכותיהם ובמכוניתם הכהות
    אז חפשו אחרי
    ביינתיים קולי רק לרבי אליהו ישי נאמן מרן ע"ה
    שס דרקקי קן צרעות וחלאות חברי החמאס ואבומאזן

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  5. נחמן אני עוד זוכר אותך בבית שלום תמיד היית עם נשמה ולב ענק
    בן אדם כמוך הוא ברכה בכל מקום שהוא נמצא
    בהצלחה גדולה

    ידיד נעורים |
    הגב