דפנה חזתה: "יש תחושה של רולטה רוסית"'

בעלון השבת של עתניאל, שפורסם יומיים לפני שנרצחה בפיגוע הדקירה בביתה, מתארת הנרצחת את תחושות חוסר הביטחון בישוב ובכלל בארץ ישראל. { יומיים לפני שנרצחה}

 צירוף מקרים: בעלון השבת של עתניאל, שפורסם יומיים לפני שנרצחה בפיגוע הדקירה בביתה, מתארת הנרצחת את תחושות חוסר הביטחון בישוב ובכלל בארץ ישראל. "עולים בי לאחרונה הרבה ערעורים עקב המצב הביטחוני, מחשבות מה צריך ומה לא צריך לעשות, על הפחדים, על בעלי והילדים. המצב לא קל ולפעמיים יש תחושה של רולטה רוסית"', כתבה דפנה מאיר הי"ד.

דפ

דפנה שעבדה כאחות בבית החולים סורוקה, סיפרה על העומס בעבודה הקשה: "יש לי עבודה מותחת מאוד שכרוכה במראות מאוד קשים, בדרמות הגדולות של החיים. יש המון עצב בעובדה שלי. אנשי רפואת החירום של הכפר מגיעים לזירות מסוכנות. אולי עדיין יש שם מלכודות? זה מפחיד".

תמלול המכתב:

"שלום לך פינת לדעתי היקרה!
כבר מזמן לא נפגשנו….
התגעגעתי אלייך!
הנחתי את העט שלך במגירה לזמן מה, כדי להיות קצת אשת ציבור. הבטחתי לשוב כשאסיים את העניין של הציבור.
אבל, לא הצלחתי להתאפק. והנה באתי אלייך שוב להביע דעה אישית, שאותה ארצה לחלוק עם חברי הישוב היקר שלי, דרכך.
עולים בי לאחרונה הרבה הרהורים עקב המצב הבטחוני. מחשבות על מה, על למה, על מה צריך לעשות, על מה לא צריך. או אי אפשר. או לא כדאי.
איך לנהוג. במיוחד בכביש. אבל לא רק. על הפחדים. על בעלי ועל הילדים. על החברים והמשפחה. על המון דברים. המצב לא קל. יש לי לפעמים תחושה של רולטה רוסית. ויש גם נדודי שינה.
לך אספר על הזווית שלי, דווקא כאשת רפואה, העוסקת ברפואת חירום בבית החולים.
יש לי עבודה מותחת מאוד, שכרוכה במראות קשים, בדרמות הגדולות של החיים. יש המון עצב בעבודה שלי. ויש לפעמים רגעים של סיפוק ושמחה שאי אפשר לתאר במילים. ואלו נותנים לי כוח לכל השאר, שהוא, לצערי, הרוב.
קשה לי מאוד להירדם אחרי משמרות. אני מסתובבת סהרורית בבית לפחות שעתיים, וטורפת את כל המקרר, לפני שאני פוגשת בכרית. וגם אז, העיניים מסרבות להיעצם, לפעמים עד לפנות בוקר.
ואז אני נזכרת שלרוב אני מטפלת בטרגדיות של אנשים לא מוכרים, המשמרת שלי, על כל מה שהיא מכילה בתוכה, נמשכת 8 שעות. וזהו. כל מה שזה יהיה, זה רק שמונה שעות. עם איזו מנוחה. עד לפעם הבאה.
ובהתהלכי ברחובות עתניאל יוצא לי מדי פעם לברך בברכת שלום ידידותית קולגות מהתחום שלי, שבחרו לתת מהחרות שלהם לטובת כוננות חירום בכפר שלנו ובסביבתו. האנשים הללו מסתובבים עם מכשירי קשר מסוגים שונים במשך כל היממה. ביום חול ובשבת. הם שומעים על כל האירועים ראשונים. ולחלקם הם קופצים על כלי הרכב המיוחד הקרוי אמבולנס, וטסים למקום האירוע כדי להציל מה שאפשר. גם באמצע המקלחת, או באמצע סעודת שבת. אולי האנשים הללו ישנים עם נעליים. מי יודע?
בזמן האחרון רבו להם קריאות לא משמחות. כן, לא כל קריאה זה יולדת. מה לעשות. ואפילו יולדת, לפעמים היא פלסטינית. ואחרי מה שראינו ביום שישי האחרון עם הסהר האדום, החשק לעזור לה כבר לא בשיאו. אני מכירה את התחושה. זה קורה לי מדי פעם.
אנשי רפואת החירום של הכפר מגיעים לזירות אירוע מסוכנות. אולי עדיין יש שם מלכודות? זה מפחיד! וכשהם יוצאים, בדקות הראשונות עד להגעה אולי יש להם זמן לחשוב "את מי אפגוש הפעם?", "אולי את השכן, החבר, אולי את האישה?" הרי זו מציאות נוראה!
אני זוכרת שפעם אחת הייתי בעבודה, ונתבקשתי להכין ציוד הנשמה ומיטה לחולה חדשה שהכרתי היטב. התחלתי באופן מכני להכין הכל במהירות, כרגיל, ואז פתאום התחלתי לבכות ויצאתי מהחדר. פשוט לא הצלחתי לתפקד. אחרים החליפו אותי במשימה. לצערי, החולה ההיא נפטרה על שולחן הניתוחים. ולא הגיעה אלינו. הרי זוהי דומיניק בלונדר המתוקה, זכורנה לברכה, שנהרגה בתאונת דרכים סמוך ליישובה, טנא.
ולי זה קורה פעם בכמה שנים.
ומה אוכל לומר על מי שחווים את החוויה הזו יום יום?
אוכל לומר לעצמי ולך, פינה יקרה, שלדעתי אלו אנשים אמיצים מאוד, קשוחים כברזל, ונדיבים עד מאוד, בו זמנית.
ואני מתכוונת גם לנושאי השכר וגם למתנדבים.
אני רואה אותם ברחוב, מסתכלת להם בלבן של העין, ומתחשק לי לחבק אותם חיבוק ענקי. אבל זה לא כל כך מקובל כאן, בכפר.
לכן, דרכך, פינתי האהובה, אשלח לאנשי אמבולנס עתניאל חיבוק כתוב במילים, הערצה והערכה על עבודתכם המסורה, וברכה שתזכו ללוות רק יולדות יהודיות לבתי יולדות. ואפילו לא תצטרכו לטרוח ליילד באמבולנס.
באהבה רבה מאוד, מדפנה מאיר".

בתפילה שדפנה חיברה במסגרת לימוד בנושא התרופות כתבה:"יהי רצון מלפניך, בורא העולם המנהלו בחסד וברחמים שתזכה אותי לחלק תרופות לעמך ישראל הזקוקים לישועה וגם לבני עמים אחרים הנמצאים תחת הטיפול המסור של שליחיך הנאמנים העושים עבודת קודש בימים ובלילות, בשבתות ובחגים, ללא לאות זכני נא להבין, לדעת ולזכור תמיד, כי התרופות הן מתנה ממך, ופועלות בשליחותך זכני נא לחזות ולשמוח בהשפעתן המיטיבה של התרופות אותן אחלק לחולים ברחמים

זכני נא לתת את התרופות מתוך ריכוז, ומתוך הבנת מנגנון פעולת התרופה על המחלה זכני נא להבחין בזמן בכל טעות, שלי או של חבריי, בשרשרת מתן התרופה, ולפעול במהירות לתיקונה בטרם תגיע התרופה לגופו של החולה

זכני נא לפעול תמיד מתוך ענווה, ללמוד וללמד אחרים על ההצלחות והכשלונות בחלוקת התרופות

זכני נא לתת תרופות לחולים מתוך בריאותי האיתנה ולהודות על כך שאיני נוטלת תרופות אלו בעצמי

זכני נא ללמוד להזדהות, מתוך בריאות, עם סבלו של החולה ולעזור לו ככל יכולתי בכלים שאתה נותן לי יום יום ושעה שעה.אמן".

הלווייתה של מאיר ז"ל תערך מחר בשעה 9:00 מעתניאל, וב-11:00 להר המנוחות בירושלים.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. למשפחה היקרה, תנוחמו מן השמיים. הקב"ה ישמע צעקותינו וישלח לנו את משיח בן דוד במהרה בימינו אמן !

    שרה |
    הגב