דרוזים, לא אחינו אתם מאת: דב הלברטל

וזה למדנו שוב מסיפור הדרוזים. עד לסערה עם חוק הלאום, נדמה היה שהם אחינו. ישראלים ככל הישראלים. אבל אז הם התייצבו כאיש אחד, לעומת היהודים. וזאת מבלי בכלל להתייחס לשאלה אם הם צודקים. כי לעם היהודי אין אחים. ואפילו בתוך העם היהודי, קיימים זרמים שונים ותרבויות שונות.

כל הדיבורים על ברית דמים בינינו לבין הדרוזים, אין להם שחר. גם הדיבורים על כך שהם אחינו. כי העם היהודי, עומד בפני עצמו. אין לו אחים. ברגע אחד של ויכוח, נוצר ניכור חמור בינינו לבין הדרוזים. הדור הצעיר שלהם, כבר מתנכר לשירות בצבא ולישראליות.

כי גם אם החרדים ירגישו חוסר שוויון כלפיהם, לעולם יהיו באמת אחים של כל יהודי ישראלי או אפילו ליברלי באשר הוא. אבל לא כך עם הדרוזים. אחרי הכל, הם לא יהודים. בוודאי שצריך לכבדם. הם באמת משרתים בצבא. גאים בישראליותם, ולא מתיימרים להיות הלאום הריבון בארץ. הדיבורים על כך שהדרוזים אחים, הם אחיזת עיניים ותרמית.

בסופו של דבר, מה שקובע זה הגזע, או השיוך התרבותי. אלה הם החיים, ואלה המושכלות הראשונים. כך זה גם בין יהודים לבין עצמם. חז"ל כבר אמרו שכל אדם אוהב את בני מינו, ושלעולם ישא את אדם בת עירו. כל זה כמובן בהכללה. יש לא מעט יוצאים מן הכלל, מתוך אילוצים שונים, או מתוך קרבה תודעתית אחרת.

כי ברור שיהודי ליטאי אינו דומה בשיוכו התרבותי ליהודי חסידי. כל ההוויה שונה. לכן כמעט שאין נישואים מעורבים בין חסידים לליטאים. כך גם אין דמיון תרבותי בין אשכנזים לספרדים. גם שם אין הרבה נישואים ביניהם. בפרט במגזר החרדי. כל הדיבורים על כולנו אחים, במובן זה שכולם אותו דבר, הם חסרי שחר.

כי, שוב בהכללה, אפילו ליטאי אמריקאי, לא יתחתן כל כך מהר עם בחורה מאנגליה. המנטליות שונה. החוויות שונות. התרבות שונה. השפה והמבטא שונים. קו המחשבה שונה. התחביבים שונים, ואפילו ההומור אינו אותו הומר. גם קוד ההתנהגות שונה. אלו מוחצנים. אלו שקטים. אלו אצילים, אלו מחוספסים. יהודיה צרפתיה לא תמהר להתחתן עם בחור יהודי אוסטרי. הכל שונה. אלה הם החיים. כל אחד אוהב את נקודת היחס התרבותית שלו. שם הוא מרגיש נוח.

שוני תרבותי יכול להטשטש ככל שהדור הבא עובר את אותן חוויות תרבותיות. לכן דווקא אצל החילונים, לא קיים פער גדול בין אשכנזים לספרדים, והוא הולך ונמוג עם הזמן. בעוד כמה דורות, יתכן ויעלם. כי כולם הופכים לישראלים. זאת משום שהצעירים עוברים את כור ההיתוך הצבאי, ולאחר מכן כולם לומדים יחד באותן אוניברסיטאות. התרבויות מתאחדות, וההבדלים המגזריים מיטשטשים. אצל החרדים, זה עוד רחוק מאוד.

זו טעות חמורה לטעון שגישה כזו היא גזענית. אדרבא, זו הגישה הבריאה המכילה את עומק ההבנה האנושית. אסור להתכחש לזה, כי בהתכחשות משלמים מחיר
כבד. מה כן צריך? להכיר בשוני התרבותי, ועם זאת לכבד אסור האחד את השני.

וזה למדנו שוב מסיפור הדרוזים. עד לסערה עם חוק הלאום, נדמה היה שהם אחינו. ישראלים ככל הישראלים. אבל אז הם התייצבו כאיש אחד, לעומת היהודים. וזאת מבלי בכלל להתייחס לשאלה אם הם צודקים. כי לעם היהודי אין אחים. ואפילו בתוך העם היהודי, קיימים זרמים שונים ותרבויות שונות.

אלא שגם אם בעם היהודי באמת שכולם אחים, אסור להתכחש לשוני היסודי בין המגזרים השונים. כי בסופו של דבר, כל אחד אוהב את בני עירו. את בני מינו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.