דרוש מאבק בלימה / יתד נאמן

סכנת "ברכת הכהנות": ביטאון 'דגל התורה' במאמר תקיף: "בג"צ הפך לשליט המדינה מבלי שנבחר בבחירות דמוקרטיות ומבלי שהוא מבטא את רצון העם {דעה}

אם תשעה סנדלרים היו לובשים גלימת שופטים ומתעקשים לקבל אולם לצורך עריכת משפטים דוקא בתוך מבנה בית המשפט העליון, אין ספק כי כל הסובבים היו נדים להם בראשם ומציעים להם תרופה. אם הם היוו צורחים "שוויון", התגובה לא היתה משתנה. אם הם היו טוענים, "לאף אחד אין מונופול על השיפוט, אנחנו השופטים האמיתיים" והם היו מגישים עתירה לבג"צ בנושא זה, מעניין איך היו מגיבים השופטים – ואולי זה מה שצריך לעשות. כשמדובר בענייני יהדות, הערכאה השיפוטית היא לא יותר מסנדלרים, אבל הם מרשים לעצמם להתערב כאילו הוסמכו לרבנות ע"י גדולי הדור שליט"א. התעוזה הנוראה לאשר לקבוצה קקיונית והזוייה לערוך טקס פרובוקטיבי שנועד רק לצורכי התגרות ותקשורת שהם קוראים לו "ברכת כוהנות" ליד שריד בית מקדשנו – מושא כמיהת דורות, רושמת שיאים חדשים. אם ליצן אדום חוטם היה לובש גלימת שופטים שחורה ומקריא פסקים משפטיים בחצר בית המשפט, הוא היה נעצר מידית על בזיונו של המוסד שמזמן איבד את אמון הציבור. אבל בית המשפט לא מהסס לתת גושפנקא משפטית לחבורת ליצנים לפגוע ברגשות כל הדורות שהיו ושל מליוני יהודים בכל רחבי הגלובוס – ובאיבחת החלטה לנעוץ חרב רגשית בלבם.

עם כל הכבוד, מי שמם. מי נתן להם את הסמכות להתערב בנושא שהם לא מבינים בו? האם בית המשפט איבד את בלמיו. בכל הקשור לנושאים של יהדות, הערכאה השיפוטית רומסת את כל הקדוש והיקר ברגל גסה. אבל העוצמות שהמוסד הזה ניכס לעצמו, חסרות תקדים ואינן מאפשרות שלטון תקין בכל תחום. במדינה מתוקנת ישנה הפרדה ברורה בין ה"רשות המחוקקת" ל"רשות השופטת". תפקידה של הרשות המחוקקת – הפרלמנט – לחוקק את החוקים. תפקיד ה"רשות השופטת" הוא לשפוט לפי החוקים שהפרלמנט חוקק. זה המנדט שניתן לה, והיא אינה יכולה להגביל את עבודת הפרלמנט. זה לא מתפקידה ולא אמור להיות בסמכותה לקבוע איזה חוק "חוקי", ולפסול חוקים שחוקקה הכנסת, כמו בסוגיית חוק השוויון בנטל. אחרת, הפרלמנט הוא בובה של מערכת המשפט המפעיל דיקטטורה שיפוטית. בפרט בנושא של דת, שמסור לידי אנשי תורה מובהקים, גדולי הדור וגדולי הפוסקים, ולא לידי משפטנים.

אבל הבג"צ הפך לשליט המדינה מבלי שנבחר בבחירות דמוקרטיות ומבלי שהוא מבטא את רצון העם הישראלי ובוודאי לא את רצון העם היהודי שהוא פוגע בו אנושות. המערכת הזו השתלטה על מדינת ישראל ומפעילה את חברי הכנסת כמריונטות. היא כופה חוקים ופוסלת חוקים ולעיתים מזומנות משמשת כחוד של חנית למלחמה בעקרי היהדות. היא מתערבת לא רק בעבודת הכנסת וכופה על הרשות המחוקקת לחוקק חוקים הפוגעים בעולם התורה ולומדיה, אלא מנסה לכפות על אנשי ההלכה להכריע ולהנפיק "פסקים הלכתיים" שלא על פי ההלכה, שההכשר היחיד שיש להם הוא "הכשר הבג"צ" – כמו בפרשת המקווה בבאר שבע, שם נתבעה המועצה הדתית לפתוח את שערי המקווה לכאלה המבקשים להמיר את דתם לדת שלפי השקפת היהדות איננה אלא עבודה זרה.

הגבלת הכוח המתבקשת של מערכת המשפט והשוואתו לנעשה במדינות מתוקנות בעולם, הפכה להיות קריטית, לא רק מנקודת מבט חרדית אלא משיקולים של מינהל אזרחי תקין ומשילות. המאבק הוא לא על לב העם שרובו ככולו מרגיש תחושת מיאוס מההתגרויות וחילול הקודש של ליצניות בטלית ליד שריד בית מקדשנו, אלא הוא נמצא בזירה אחרת. הטרור הליברלי של המיעוט שמשתלט על החיים בישראל, לא מעט בגיבוי בית המשפט שהשתלט על החוק ועל סדר היום, חייב לעבור הגבלה. לא יתכן שבית המשפט הישראלי יפגע ברגשות העם היהודי בעולם כולו. הם היו מעיזים לאשר פרובוקציה פוגענית כזו בשטחו של מסגד או בשטחה של כנסיה, בפרט אם מדובר בפולש? האם המלומדים המשפטיים לא יודעים שעונש על פגיעה גסה ברגשי הדת והמסורת, הוא מאסר של שנה? זה אינטרס ראשון במעלה של רוב העם לצמצם את כוחה של הערכאה ולבלום את השתלטות הבג"צ על החיים בישראל ולהחזיר לבית המשפט העליון את הפרופורציות שאבדו לו מתוך שכרון כוח. די. זהו. עד כאן.

שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו רוחנית, והקב"ה מצילנו מידם.

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.