ספין מתוקשר או כבודו של מרן? / דוד בן נעים

"אין חולק על יכולותיו של דרעי, אך הציבור שבע ממנהיג 'עצמאי מדי' ומעדיף מנהיג אחר. כמו שש"ס הביאה עמה את הבשורה לציבור המזרחי לפני 30 שנה, כך מנסה מפלגת "העם איתנו" לשנות ולהביא בשורה חדשה"

אריה דרעי, הכריז על התפטרותו לאחר הפצת הקלטת בכלי התקשורת והרוחות ברחוב החרדי ומחוצה לו, החלו לסעור. יש שטענו כי דרעי, פגוע וכואב עד עמקי נשמתו ויש שטענו כי זהו עוד ספין מוצלח ומקורי, מעין "תרגיל מסריח" שכזה.

בהמשך התראיין דרעי, בתוכניתה של אילנה דיין, והשווה את הישגיו לשל אלי ישי, במהלך כהונתם כיושבי ראש התנועה. בראיון טען דרעי כי "בעוד שאלי ישי שמר פחות או יותר על 11-12 מנדטים, והחל מזמן שהמפלגה עברה אל ישי, הוא רק דרדר אותה, לעומתו, אני (דרעי), הבאתי 17 מנדטים".

לדעתי, ההשוואה ביניהם אינה נכונה. אריה דרעי, לא הביא את 17 המנדטים בכוחות עצמו, אלא בזכות כניסתו לכלא. אנשים הצביעו לו כצעד מחאה על קיפוחו ורדיפתו של הציבור החרדי בכלל והמזרחי בפרט. תחושת הסולידריות והנשיאה בנטל היא זאת שגרמה לש"ס להגיע ל – 17 מנדטים, שהרי כל סיסמת הבחירות באותה תקופה הייתה "הוא זכאי".

אין מי שחולק על יכולותיו הפוליטיות של דרעי, אולם, מסתבר כי הציבור מעדיף מישהו עם יכולות פוליטיות נמוכות יותר, שייתכן כי אפילו לא יקדם את המפלגה ורק ישמור על כוחה, על פני נציג עם יכולות גבוהות אבל "עצמאי מדי", שמסובב את כולם על האצבע.

כל עוד שאריה עשה את זה לאנשים מחוץ למחנה החרדי, לא נשאר לציבור החרדי אלא לחכך את ידיו בהנאה. אך ברגע שאת כל יכולותיו וכישרונותיו הוא משקיע על אנשים מבית- הכל מתפוצץ. בשלב זה לאנשים נמאס, והם מתחילים לחפש חלופות.

ולא רק לפשוטי העם נמאס, אלא גם לנבחריו, שעטו על הרצון של העם לשינוי ופתחו עבורו מפלגה חדשה, משהו שיביא חידוש ועשיה מעניינת, שיפגע בכוחה של ש"ס העייפה והמיתולוגית.

זאת בדיוק כמו שקרה לפני שלושים שנה, כאשר ש"ס הביאה עמה את הבשורה לציבור המזרחי, כך מנסה מפלגת "העם איתנו" לשנות ולהביא בשורה חדשה, יחד עם מגוון קהלים ומגוון דעות צבעוניים.

לא עוד כנסי פעילים בשחור ולבן, מעכשיו כנסי פעילים יכולים להיות גם בגוונים שונים ובלבד שישרתו את אותה מטרה.

נקודת הוויכוח בן דרעי לישי, אינה רק בעניין הכבוד כפי שניתן לחשוב, אלא יותר בעניין האידאולוגי. ישי נתפס כמנהיג מפלגה לא כל כך כריזמטי וסוחף, הטוען לכתר ובלי ערך סנטימנטלי לתנועה, שמסוגל לפתוח תנועה מתחרה על מנת לקבל את מה שהוא רוצה. יאמר לשבחו של ישי, שהוא לא רואה את עצמו כמי שבלעדיו ש"ס תחדל להתקיים.

דרעי, לעומתו, מציג את עצמו כמנהיג הבלתי מעורער של התנועה, אחד כזה, שבלעדיו התנועה תחדל להתקיים. אחד שיגרום לחברי הכנסת וראשי ערים להתפטר מתפקידם, ויגרום לרבנים לשחר לפתחו בניסיונות שכנוע כושלים.

כמובן שכל זה מגיע בליווי שכנוע עצמי, ושל הבוחרים, שהכול היה לשם שמים ולמען כבודו של מרן, גם אם חלק מהדברים רחוקים מהאמת. אנו נמצאים בשלב שבו כולנו יודעים, כי הכול היה ספין מתוקשר ועשוי היטב, משהו בין "בית הקלפים" לסדרה פוליטית אחרת.

הקאמבק של דרעי, יגיע בזמן שאנשי התקשורת שלו יחליטו שהקלטת לא מהווה להם סיכון עוד, וכבר אין חשש שמישהו ינבור בה, וגם אם כן, הציבור קיבל בחזרה את מנהיגו האהוב, והוא לא הולך לוותר עליו בגלל קלטת כל שהיא.

כעת, השאלה שצריכה להישאל, אם זה אכן היה ספין, לאן נעלם "כבודו הרמוס" של מרן??!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.