האדם עץ השדה // טור דעה

הם הגיעו יחד אל השדה וכעת הוא נפנה לחפש את המיקום המתאים. הוא הפשיל את שרווליו והחל לחפור במרץ בור שיתאים לגודלו, אחרי מאמצים ויזע הוא עמד מאושר כאומר: ’הצלחתי, הבור בו תיטמן בעוד מספר רגעים מוכן בעבורך‘.

סופת השלגים והגשמים העזים שפקדו את ישראל עברו חלפו, הקור העז עדיין שרר אך אט אט קרני השמש החלו להופיע, הם הפשירו את השלג שנערם בצידי הרחובות הם גם נתנו את היכולת לתושבי ישראל לשוב ולצאת לרחובות. והם יצאו…
הוא תפס אותו בידו ויצא עמו מהבית אל עבר השדה שעמדה בבעלותו. הוא החזיק בו היטב לבל תעזוב אותו ידו הוא שמר עליו כעל בבת עינו. הם הגיעו יחד אל השדה וכעת הוא נפנה לחפש את המיקום המתאים. הוא הפשיל את שרווליו והחל לחפור במרץ בור שיתאים לגודלו, אחרי מאמצים ויזע הוא עמד מאושר כאומר: ’הצלחתי, הבור בו תיטמן בעוד מספר רגעים מוכן בעבורך‘.
הקרבן היה אומלל באותו הרגע, האיש שהחזיק בו הכניס אותו לאדמה, הוא ניסה לזעוק בכל כוחו שלא יעשה זאת אך איש לא שמע את זעקתו. הוא סיים לטמון אותו בחול, וניצב למעלה כשהוא מלא סיפוק. הקרבן הרגיש שחרב עליו עולמו. עולמו חשך בעדו תרתי משמע אפילו קרן אור לא חדרה בעדו וכאבים עזים פילחו אותו. אוויר גם הוא היה חסר והוא הרגיש כי קברו אותו בעודו חי וכלתה אליו הרעה. הוא החל לחשוב על מבצע חילוץ מהבור העמוק בו הוא נמצא אך לפתע… הוא הרגיש טיפות מים ניתזות עליו ומרגע לרגע הטיפות הפכו לזרם של מים. זהו, כאן הוא כבר לא היה יכול לסבול יותר. לא מספיק שקברו אותו חי, לא מספיק שלא השאירו לו קרן אור ופתח לטיפת אוויר כעת גם מים שטפו אותו בחוזקה. הכל סביבו נהיה בוצי ללא יכולת לזוע ולנוע הוא שקע עוד ועוד הוא הרגיש שאלו הם השניות האחרונות שלו… החמצן עמד להיגמר הוא החל להעביר בסרט נע את מהלך חייו את כל מה שעבר עליו מאז ילדותו ועד עתה.
הזמן חולף והוא עדיין שורד הבוץ מתחיל להתקשות והוא הרגיש בצמאון עז הוא שיווע לטיפת מים. והנה עוד טפטוף הגיע… הוא החל להרטיב את גרונו אבל הוא לא שם לב שהוא שוקע עוד ועוד. הזמן נתן את אותותיו, פצעים החלו להופיע בכל חלקי גופו סימנים של נמק וריקבון הופיעו אט אט. למרות שהצליח לשרוד הוא הבין כי הפעם זה הסוף הפצעים התרחבו לכל חלקי גופו והוא החל להכין את עצמו לקראת הסוף. עוד מספר ימים קשים עוברים עליו ואז הוא הרקיב כולו…
מזעזע? אותנו פחות. כי אנחנו יודעים שלא מדובר בעוד חיסול ממוקד ולא מדובר גם בעוד סכסוך בין כנופיות פשע לסוגיהם מדובר בסך הכל בגנן העובד לפרנסתו יומם וליל שאחז את הזרע אותו רצה לשתול. את החוויה אותה קראתם בדיוק כך מרגיש השתיל. ועכשיו להמשך…
השתיל נרקב לגמרי לאט לאט הוא החל להצמיח שורשים חדשים לגדול מחדש וביתר שאת משתיל קטן יהפוך עוד רגע לעץ עבות ששורשיו מרובים ופירותיו מתוקים ואז כשיגדל הוא יבין כי גם בשעותיו הקשות ביותר לא נזנח כלל. הגנן אשר שתל אותו המשיך לעקוב אחריו כל העת הוא דאג לו כבבת עינו גם שנאלץ לטמון אותו בחול וגם שנאלץ להשקות אותו מספר פעמים וגם שכבר החל לצמוח מחדש ולהוציא את פירותיו המתוקים.
כזה הוא סיפור גדילתו של העץ וכזה הוא סיפורו של האדם בעולמו וכבר נאמר ‘כי האדם עץ השדה‘ (דברים כ, יט) תהליך גדילתו של האדם דומה הוא במדוייק לתהליך גדילתו של העץ. במהלך חייו נראה כי נמצא הוא בחושך, פעמים שנדמה כי הוא נמצא במקום בו אפילו קרן אור לא נכנסת. פעמים נראה כי הכל בוץ מסביבו ועוד רגע קט הוא טובע בו ולפעמים נראה כי הוא כבר טבע אך לא יודע כי בעוד רגע קט יצמח ממנו אילן גדול וחדש. גם בחינוך הילדים כך הוא הדבר לפעמים נראה לילד שהוא טובע נראה כי הכל סביבו אפל. אך איננו יודעים שמי שמדריך ומכוון הוא גנן מנוסה. אבא שאוהב ומכוון, אבא שיודע מה טוב בעבורנו, אבא שמבין ומנוסה יותר מכולם. ולא משנה אם זה האבא הגשמי שדואג לבניו שיתחנכו בדרך המסורה גם אם היא קשה יותר ובין אם זה אבינו שבשמיים שדואג לכל אחד באשר הוא כולנו בידיו כשתיל ביד הגנן שמשקה ומטפל ודואג עד לצמיחה המיוחלת. ’כי האדם עץ השדה‘.

(מאמר המתפרסם בשבוע זה בביטאון ’המאיר לארץ‘ היו“ל ע“י מוסדות ’פני-מאיר‘ כפר יונה)

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.