האדמו"ר מנדבורנא זצ״ל על ילדי הגרושים: "שופכים את דמם"

״אכזריות״ פתח האדמו"ר את דבריו ״לשפוך דם ילדים על לא עוול בכפם. כי הילדים עצמם ילדים טובים. רק ההורים לא מתאימים לכבודם המר והאפל לא מאפשר להם שבבית הספר שבהם ילדיהם לומדים ילמדו ילדים מכאלו בתים״

פרסום ראשון: הקלטה שהופצה היום והגיעה לידי ״אקטואליק״ – מעוררת דיונים סוערים בקבוצות הוואטסאפ החרדיות: בהקלטה נשמע האדמו״ר מנדבורנא זצ״ל כשהוא תוקף את היחס במוסדות החרדיים כלפי ילדים להורים גרושים.

״אכזריות״ פתח האדמור את דבריו ״לשפוך דם ילדים על לא עוול בכפם. כי הילדים עצמם ילדים טובים. רק ההורים לא מתאימים לכבודם המר והאפל לא מאפשר להם שבבית הספר שבהם ילדיהם לומדים ילמדו ילדים מכאלו בתים.״ (ילדים להורים גרושים)

״לא חושבים לעומק מה יעלה גורלם של נפשות ישראל אלו״ ממשיך האדמו״ר ״מה אשמים הנשמות הללו שההורים שלהם מסוכסכים וכדומה. לא יומתו אבות על בנים ובנים על אבותם. זוהי השחתה במידות.

התפקיד של בני ובנות ישראל הוא לקרב אחד לשני, לחבר אחד לשני, כל שכן לא לדחות אחד מהשני. ״ידינו לא שפכו את הדם״ הזה מי יוכל לומר זאת אם חלילה נרחיק נפשות כאלו והם ילכו ויתקלקלו.

אני נזכר בשתי דוגמאות לחיוב ולשלילה: הדוגמא החיובית, שזכיני הקדוש ברוך הוא שהייתי שליח בשעתו. קיבלתי מכתב לפני כמה חודשים. כמה עמודים שנכתבו על ידי אשה שכתבה שהסיפור התרחש 15 שנים קודם לכן כשהייתה בת 16 מבית חלש מאוד, במקום נידח, קריית שמונה, ההורים גם לא היו שווים והיא היתה במצוקה איומה למשך תקופה ארוכה ברוחניות ובגשמיות. זרקו את המשפחה ממקום אחד לשני והיא היתה על סף התמוטטות רוחני שקלה ללכת לקיבוץ וכדומה וכמה פעמים ישבנו לעודד אותו לחזק ולהדריך ובסיעתא דשמיא לבסוף הוצאנו אותה משם ושלח ו אותה לירושלים שם הלכה ללמוד במוסד וברך השם הסתדרה ואני שכחתי מהסיפור והיא הצליחה וגם שכחה והעניין נשתכח עד לפני כמה חודשים.

לפני כמה חודשים כתבה מכתב התנצלות על שלא התעניינה וציינה שהיא זוכרת את החיזוק שקיבלה לפני שנים רבות וברוך השם היא זכתה להקים בית וילדיה לומדים בחיידר עם פאות ארוכות, היא חובשת כיסוי על פאה והיא עובדת סוציאלת חרדית בירושלים לפני כמה שבועות הגיעה וראינו את המשפחה לתפארת.

מהסיפור הזה אנו רואים איך אפשר להקים בתים שלמים דורות ישרים ומבורכים.

מי לוקח על עצמו את האחריות לדחות נפש יהודי מישראל בשביל אינטרסים אישיים.

אפשר להרחיב הרבה בנושא אך הזמן קצר.

לצערי אני נזכר בסיפור עובדתי שהתרחש לפני קרוב לשלושים שנה. אני בספק אם יש מי שעוד זוכר או מיר את הסיפור פעם נכנס אליי אדם שהכרת פניו ענתה בו שהוא שקוע העולם התחתון הן במראה חיצוני פרוע ומגושם והן לאחר שיחה סמרו שערות ראשי לשמוע כמ רחוק לע ולא יהודי יכול לרדת לבאר שחת והודה לי שהוא עובד אפילו ביום כיפור. הוא גר בחיפה. לאחר שיחה ארוכה איתו, בתחילה הוא לא אמר לי מי הוא ואני גם לא שאלתי. רק לאחר שגלשנו לשיחה חמה ועמוקה הוא התפרק והוריד דמעה והודה שפעם הלך עם בעקיטשע למד בישיבה גדולה ואביו אחד המפורסמים שבאנשי החינוך אבל לצערנו היה מחנך לא לעצמו אלא לאחרים. הוא לא ידע איך לחנך את ילדו שלו והרחיקו ודחק אותו עד שהגיעה דקה שהאבא פגע בו בפומבי מאותו רגע הוא לא דיבר עם אביו 21 שנים.
אני רוצה לקצר ולא להסביר באריכות לכל מי שיש בו קצת הבנה שיכול להבין את המשמעות של הנהגת האב שהיה מחנך אך לא לעצמו, שגרם לכל זה. עד כמה רחוקה האחריות שמונעת על כתפיהם הן של על המחנכים בכלל והן על המחנכות בפרט. הן בין אדם לחברו והן בין אדם לחברות לדעת מה זה לזכות לקרב כמה שאפשר להשיג בקירוב וכמה אפשר להרחיק דורות שלמים ולגרום לשפיכות דמים.

יש בבתי הספר גם כן כל מיני בעיות שהן בהחלט בעייתיות. אבל יש כאלו שהופכים לבעיה. ובכך שלא יודעים איך לגשת לתלמידה, לא יודעים מה אסור לומר לא יודעים היטב מה כן צריך לומר ואומרים אצ מה שלא צריך ועם זה אפשר חלילה להרחיק בנות ישראל מדרך התורה והיראה. ולפעמים ישנה עירבוביא של אינטרסים אישיים ובכך פוגעים בתלמידה שלא במקומה ומדברים מאחוריי גבה דברים לא נכונים לגמרי או לגמרי לא נכונים ובכך מרחיקים ליבות של בנות ישראל מאבינו שבשמיים.

דרך הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו לקרב בני ובנות ישראל. גם אם חלילה היו במצבים קשים ונמוכים לא התרחקו מהם וירדו לרמתם, -ואפשר להרחיב בנושא אבל אין זמן- וכך קירבו ליבם של ישראל אל אבינו שבשמיים.

וירד משה מן ההר אל העם. עבודתו של משה רבינו היתה לרדת אל עם ישראל וכך הרים אותם.

נר דולק, גם אם מכופפים את הנר הכי למטה הלהבה עולה כי הנשמה תמיד שואפת למעלה. נר השם נשמת אדם. הנשמה דומה לאש שתמיד עולה. נשמה תמיד שואפת לעלות גם במקום הכי נמוך רק צריך לתת יד שתוכל לעלות. וכך מקרבים יהודים.

ישנו גם חוב קדוש על בנות ישראל להשגיח גם בבית גם בחוץ גם בשכנות גם בבית הספר לקרב אחד לשני לומר דברי קירוב דברי חביבות וכך גם אפשר לומר דברי מוסר.

כולנו מכירים את מאמר החז״ל ״בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל״ כה תאמר לבית יעקב, אנו מבקשים שאתן תהיו המסיימות של הבאת הגאולה לאור המצב שכל הגזירות ינתקו שחולי עמך ישראל ירפאו ייוושעו. וזה יהיה על ידי שיהודים יזכו אחרים, כל אחד כפי יכולתו, ברוח נדיבה, בשפה ברורה ובנעימה קדושה כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה״ שהשם יתברך יעזור שכל מי שרוצים לעזור ויעזרו ויכולים לעזור יעשו נחת רוח לאבינו שבשמיים ובזכות זאת כל ההורים יזכו לנחת יהודי מצאצאיהם ויגדלו את כולם בניק ובנחת לצורה ולחופה ולמעשים טובים עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו.

האזינו להקלטה המלאה

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.