האזינו: מרן הגראי"ל שטיינמן נגד הדאצ'ה

מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן התבטא היום נגד הדאצ'ה (חופש) במהלך ביקורו בישיבתו ישיבת 'אורחות תורה' בבני ברק: "יש כאלה שעושים דאצ'ה בבין הזמנים, הם לא מרוויחים מזה שום דבר". האזינו

מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן התבטא היום (ב') נגד הדאצ'ה (חופש) במהלך ביקורו בישיבתו ישיבת 'אורחות תורה' בבני ברק לרגל מעמד סיום מסכת 'בבא בתרא' במסגרת סוף זמן קיץ.

בשעות הבוקר הגיע ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן לישיבת אורחות תורה' בבני ברק למעמד סיום הזמן בשילוב סיום 'מסכת בבא בתרא' במהלך משאו המרכזי התבקש מרן הגראי"ל להתייחס לימי בין הזמנים ולברך את הבחורים. הגראי"ל השיב: "יש כאלה שעושים דאצ'ה (חופש) בבין הזמנים, הם לא מרוויחים מזה שום דבר". אמר הגראי"ל.

קודם לכן דן הגראי"ל עם הבחורים האם כשעושים סיום מסכת צריך לדעת את כל המסכת על בורייה או שאפשר לסיימה ללא ידיעת כל המסכת.

לאחר מכן ביקר מרן ראש הישיבה בישיבת 'קהילות יעקב' בראשות בנו הגאון רבי שרגא שטיינמן לרגל מעמד סיום הש"ס לע"נ כלתו הרבנית חנה שטיינמן ע"ה בתו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי. במעמד נכח אביה הגר"ח קנייבסקי.

בתוך כך, בעלון 'פרי חיים' הובא כי לאחר סיום השיעור ביום רביעי לתלמידי "ארחות תורה" אמר הגראי"ל כמה מלים לחיזוק ימי הבין הזמנים, וכך אמר "בין הזמנים סכנה גדולה – לנשמה! מֶען פַארגֶעסט זַאך אַז מֶען דַארף לֶערנֶען – שוכחים שצריך ללמוד".

וכששאלו את הגראי"ל אם יש זמן מסוים שאפשר לומר לבחור כמה שעות הוא צריך ללמוד בימי בין הזמנים. השיב הגראי"ל "אין כזה דבר שאדם צריך ללמוד זמן מסוים, הרי כתוב והגית בו יומם ולילה! אַי במציאות הוא לא יכול ללמוד כל הזמן, הפשט הוא שמצד "הדין" צריך ללמוד כל הזמן, אַי הוא לא יכול, בסדר".

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. מרן אומר איך צריך לנוח,״ שבצד׳ה לא צריך לעשות שום דבר״-דהיינו מנוחה ולא אטרקציות, ומדוע מסלפים את דבריו והופכים אותו לדעה משונה

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
    • מנהגי ירושלים: חתונה עם מתופף בלבד – בגלל חלום. העיר ירושלים ידועה במנהגיה המיוחדים, המוזכרים עוד במשנה ובגמרא, שברובם שמורים לבני ירושלים בלבד, וחושפים את ייחודה של העיר. מקורם של המנהגים מתייחס לתקופת הבית השני והדורות הראשונים שלאחר חורבן הבית. חלק מן המנהגים הפך במשך השנים לנחלת כלל עם ישראל, המצפה בכל יום לגאולה ובניין בית המקדש השלישי. אם הזדמנתם לחתונה ירושלמית אשכנזית, בוודאי יצא לכם לראות את ה"פויקער" (=מתופף ביידיש) בפעולה. בחתונות אלו, לא תמצאו להקת מנגנים, גיטרות וחצוצרות, והן מתנהלות בליווי תופים וזמרים בלבד.

      הסיפור העומד מאחורי המנהג, מרתק: באמצע המאה ה-19 (בשנים תרכ"ה-תרכ"ו) הפילה מגיפת כולירה פתאומית חללים רבים בירושלים. הרב מאיר אויערבאך מקאליש, אב בית דין הקהילה האשכנזית בירושלים, ערך שאלת חלום וכתב על פיסת קלף את השאלה, אותה הניח מתחת למראשותיו. בחצות הלילה, התעורר לפתע הרב מאיר משנתו וראה מול עיניו את הפסוק: "דומה דודי לצבי או לעופר איילים, הנה זה עומד אחר כותלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" (שיר השירים).

      הרב מאיר הלך להתייעץ עם רבו, המקובל רבי רפאל ידידיה אבולעפיה שהיה בקיא בחכמת הנסתר, שהסביר לו כי הכותל המערבי תובע את עלבונו; כאשר בית המקדש עומד בחורבנו, שמחתו של אדם מישראל אינה יכולה להיות שלמה בעת נישואי צאצאיו, ואילו בני ירושלים עורכים חתונות בליווי כלי זמר ונגנים! ולכן נגזרה גזירת המוות, ובשר הקהילה הותר כאיילות השדה. מתוקף תפקידו כאב"ד הקהילה, כינס הרב מאיר את בית הדין והכריז כי מעתה יקבלו על עצמם בני ירושלים שבעת שמחת חתן וכלה לא יושמעו כלי זמר. מסופר כי המגפה נעצרה מספר ימים אחר כך.

      משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
      הגב