האיש שקירב נשמות תועות / הרב ישראל גליס

מלבד המוזיקה המרגשת והנוגעת ללב,יש להכיר גם את ההיסטוריה האישית שלו ולהבין שמאחורי הטייטל הרבי המנגן, הייתה אישיות מיוחדת במינה שפעלה קודם כל לקירוב לבבות. * הרב ישראל גליס מספר על הרב שלמה קרליבך ואישיותו המיוחדת {הרבי המרקד}

אמש (יום ה'), חלו עשרים שנה לפטירתו הפתאומית של הרב שלמה קרליבך ז"ל, שהיה מורה רוחני, זמר, נגן, מלחין ומספר סיפורים. האיש שהשאיר מורשת של מוזיקה נוגעת ללב ומנייני קרליבך, שהוקמו בארץ ובעולם וזמרים שצצים כמו פרחי חורף עם כותרת "בלחן ובנוסח קרליבך" אבל כל קשר בין קרליבך ולמורשתו הוא מקרי ביותר.

לרב קרליבך לא היה נוסח תפילה קבוע, כל תפילה הוא המציא נוסח אחר. מורשתו הייתה קירוב רחוקים בדרך המיוחדת שלו ולכן אלו ששרים 'בשמו' או הקימו בתי כנסת בארץ ובעולם 'כמורשתו', אין הם מייצגים את קרליבך ומורשתו. אלו שירים חדשים עם מוטיבים שמזכירים את שיריו של קרליבך וניסיון של חיקוי זול לשיריו.

לא כל מחזיק גיטרה ומתפייט כדמותו, אכן מבין קרליבך. אצל רב שלמה הגיטרה הייתה החלק המשנה, והרי גם קול מיוחד לא היה לו, אבל הייתה לו נשמה ורגש ואיתם הוא סחף המונים.

עונג מיוחד היה לדבר איתו באיזה דף גמרא, בזמנו כשהוא שכב בבית חולים 'הדסה' עקב פריצת דיסקוס, ישבתי לידו מספר לילות. בפעם הראשונה שבאתי שאל באיזה סוגיה אתם נמצאים עכשיו אמרתי לו "גוד או אגוד" ומיד אורו עיניו. הוא ידע את התוספות בעל פה ובמשך שעה ארוכה הוא החליט לדון בסוגיה והיה מאושר לחזור לסטנדר ולספסל של הישיבה ולשקוע בלימוד. כשסיימנו גם שרנו יחד.

מעבר לשיריו הנפלאים, יש ללמוד את ההיסטוריה של הרב שלמה קרליבך, לקחת מלבד מהמוזיקה גם את ההיסטוריה האישית שלו ולהבין שמאחורי הטייטל הרבי המרקד, הייתה אישיות מיוחדת במינה שפעלה קודם כל לקירוב לבבות. הוא היה השליח הראשון של האדמור מלובאביץ בקרב יהודים מתבוללים.

כבר בגיל חמש החל ללמוד גמרא מפי מורים פרטיים, ולמד בישיבת תורה ודעת בראשות הרב שלמה היימן. עם הקמת ישיבת ליקווד על ידי הגאון רבי אהרון קוטלר זצ"ל, בחר בו הרב כאחד מ- 14 חברי גרעין המייסדים. לקראת תחילת שנות החמישים הצטרף לחסידות חב"ד ולאדמור הריי"צ. בי"ט כסלו תש"י, קרא האדמו"ר לו ולזלמן שכטר ועודד אותם לצאת לקולג'ים כדי לעסוק בקרוב לבבות וסיפורים רבים יש על הקשר שלו לחב"ד.

"הגיע הזמן שלי לעזוב את לובאביץ' ,אך הדבר קשה היה, כי לא הייתי בליקווד, לא הייתי בלובאביץ', לא הייתי בשום מקום בעולם, לוקח הרבה זמן לעמוד לבדך על הרגליים, בין שמים לארץ" כך כתב קרליבך לאחר שיצא לדרך עצמאית.

בשנת 2002 יצא מחדש האלבום 'הנשמה לך' ובו מובא דבריו: "כשהתמניתי לרב הבנתי כי רוב האנשים אינם מגיעים לבית הכנסת ורק עשרה אחוזים מהם נוכחים בתפילות, אם הקהל שלך אינו מגיע, אתה צריך להגיע אליהם, אבל אינך יכול לדבר איתם, אתה צריך לשיר להם, לכן לקחתי את הגיטרה, ובלי לדעת איך אגיע אל כל אחד, החלתי לשיר. הנס היה שהאנשים החלו להקשיב לי ולהזמין אותי לשיר…" על ידי תלמידיו יצאו לאור ספרים וחוברות מהשיעורים שהוא מסר.

על אף שהוא עזב את חב"ד נלקחו מנגינות שלו והוצמדו למילים אחרות כמו "וי וונט משיח נאו", שיר שהפך להמנון של נוער צבאות ה', והוא ממנגינת קרליבך "מקימי מעפר דל " כמו כן הלחין את השיר "ידעלעך שריית שבת" שבמשך השנים הפך ל"ידעלעך שריית עד מתי".

אין ספק שכל החקיינים ו'ממשיכי' דרכו, הם לא קרליבך הם משהו אחר ושונה מאוד מהמהות שעטפה את הרב שלמה קרליבך ושיריו.

יהי זכרו של הרב שלמה קרליבך ברוך.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.