"האם בעתיד נראה לך שתוריד את הפאות?"

העיתונאית שחזרה בשאלה רחלי מלק בודה ראיינה את העיתונאי הדתי יאיר שרקי על חילונים חרדים ודתיים, עבודתו בגל"צ בעבר וכיום בחדשות 2, על דרעי וליצמן, ובעיקר הפריעו לה הפאות שמסתלסלות משתי אזניו . שרקי לא נשאר חייב. לפניכם קטעים מהראיון המרתק {כשהעיתונאית שאלה את שרקי}

אנחנו נפגשים בבית קפה ירושלמי שכונתי. שרקי מופיע לפגישה נטול משקפיים, חמוש בחולצה מכופתרת ועדכנית, אבל כל אלו לא מצליחים לטשטש את זהותו המוכרת, כשהוא מפלס את דרכו בין הסועדים ופאותיו הולכות לפניו. "תגידי", לוחש אחד הסועדים, "זה לא ההוא מהטלוויזיה?".

מציקים לך הרבה?

"אפשר להבין אותם, הפאות שלי מאוד בולטות. אבל זה גם נוח לפעמים. לא מפריע לי שאני בא לשדר עם מטען, עם שייכות לשבט מסוים. יש אנשים שאומרים 'לא באתי לייצג את המגזר'. אצלי זה לא ככה. טוב לי מאוד להיות מבניו של המגזר, לא מחפש לברוח מזה. מצד שני לא באתי לְרצות מישהו ולמדתי לחיות בשלום עם זה שלא תמיד אנשים יהיו מרוצים".

אתה באמת כזה דוס, או שפשוט מדובר בסמל מסחרי שחבל לוותר עליו?

"יכול להיות שהפאות לא משקפות את המקום הדתי שבו אני נמצא כרגע, לא אשקר. אבל הן כן משקפות מקום דתי שעברתי בו, או שאולי אני רוצה להשתייך אליו. יש גם משמעות לשינוי כזה. תארי לך שבמרווח של המעבר בין הרדיו לטלוויזיה הייתי מסתפר. איזה מסר זה מעביר? שאתה מישהו שאפשר לכופף אותו".

ובעתיד, נראה לך שתוריד אותן?

"את רוצה כותרת, אה? תגידי, אני שואל אותך אם את מתכננת להסתפר לקארה בעוד שנתיים? את יושבת עם יהודי בן 23 ושואלת אותו על תוכניותיו לגבי תספורת בעתיד. וואלה, לא יודע להגיד לך איפה אהיה בעוד כמה שנים. אני כן יכול לומר שהתחלתי לגדל אותן בישיבה התיכונית כשזה היה סוג של טרנד ואני בין האחרונים שנשארו איתן".

יש לך טלוויזיה בבית?

"לא".

קובע עתים לתורה?

"כן".

בקיצור, דוס למופת.

"תראי, זה לא שאני שומר את כל התרי"ג. אבל לא כהצהרה, כי היום כולנו ממילא חיים על הרצף. ברמה ההשקפתית אני נראה חרד"לי מאוד, אבל התפיסות שלי לגבי דת ומדינה ושמירת הלכה במרחב הציבורי הן כמעט בקצה הלייטי. למשל, כמי שמסקר את הרבנות הראשית אני מאוד ביקורתי. אני מאמין בחירות דתית ומסתייג מהכפייה מכיוון שאני מכיר מקרוב את המונופולים של המוסדות הדתיים במדינה".

איך אתה משער שתסתיים פרשת אריה דרעי?

"אני לא חושב שמישהו כרגע יודע איך תסתיים הפרשה הזאת. דרעי שותק עכשיו כי לדעתי הוא מאמין שהעניין יכול להיגמר בלא כלום. כשיהיה לו מה לאבד אני מניח שזה ייראה אחרת. הבעיה היא שכשיש חקירה פתאום מתחילה חרושת שמועות וכל אחד בטוח שאת הסיפור שלו חוקרים. ההוא שמע על איזה שוחד בבני־ברק והשני מספר על הבתים האלה וההלבנה ההיא. מצד אחד כשיש הרבה סיפורים זה מעלה חשד ומצד שני לפעמים כשיש הרבה שמועות, אף אחת מהן לא באמת נכונה. אני זוכר שליוויתי אותו ביום שנכנס למשרד הכלכלה ושאלתי אותו אם הוא מבטיח שבקדנציה הנוכחית לא יגיעו חוקרים למשרד. בסביבה שלו כעסו עליי בטירוף והנה תראי, כנראה שהשאלה הייתה מוצדקת".

ובאופן אישי, מה ההתרשמות שלך ממנו?

"אני מודה שעברתי שינוי ביחס שלי לדרעי. אני רואה היום הרבה יותר פנים באיש הזה. הוא דמות מרתקת בעיניי ואני מאמין לו בהרבה דברים. הוא מעורר הרבה רגשות, ואני לא חושב שזה ממקום עדתי. הקלטת של הרב עובדיה שעמית סגל פרסם נחשבת לאחד משיאי השיאים של הניכור והעוינות מול ש"ס, אבל היא דיברה בשם עצמה. נכון שכתבים מהציונות הדתית הביאו את זה אבל נפתחה חקירה. אגב, כמה מחבריי הטובים ביותר הם ש"סניקים".

מה לגבי ליצמן?

"ליצמן הוא תופעה שיצאה משליטה. המאמי הלאומי החדש. זה משהו שיועציו בנו בכישרון רב וזה לא רע, מצד שני הייתי ממליץ להירגע עם זה. שלא יהיה ספק, ליצמן עדיין אינטרסנט ודואג בקנאות לחסידות גור ולסקטור שלו. אבל הוא מספיק חכם להצליח לדאוג גם לחברה הישראלית. ח"כ משה גפני אמר לי פעם שאם יהיה פה טוב יותר גם לחרדים, יהיה טוב יותר. אני חושב שזו תפיסה נכונה. אם אני צריך להסביר למה החברה הישראלית פתאום מסוגלת להעריץ שר חרדי, אז יכול להיות שזה בגלל שהוא קצת הפסיק לאיים עליהם. קל יותר לפרגן לליצמן ב'הארץ' מאשר לבנט. בנט מאיים עליהם כי הוא האליטה החדשה".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.