נתניהו עומד מאחורי ההסתה נגד ריבלין?

כיצד הפך נשיא המדינה ראובן ריבלין מיקיר הימין לשנוא נפשם של האנשים שהצביעו עבורו בבחירות לנשיאות? מדוע הפך ריבלין ליקיר השמאל כאשר דעותיו הפוליטיות נטועות עמוק בימין? הכל בגלל שנאה אישית בינו לבנימין נתניהו? {קרבות בימין}

ההסתה נגד נשיא המדינה ראובן ריבלין, נראה כי היא עוברת כל הגיון. לא בגלל העובדה שיש הטוענים כי מתיחת ביקורת על נשיא מכהן כבר נחשבת להסתה פרועה, כאשר ישנם המזהירים כבר מפני רצח של עוד דמות פוליטית על ידי קיצונים מהימין, אלא דווקא בשל החלוקה הפוליטית בין מתנגדי הנשיא לבין תומכיו.

למרות התבטאויותיו האחרונות של הנשיא המכהן בעד חשיבות החיים התקינים מול הערבים המתגוררים בשטחי ישראל, חייבים להבין כי דעותיו של הנשיא נטועות עמוק בחלקה הימני של המפה הפוליטית בישראל. מדוע הפך ריבלין לדמות שנואה בימין? עמית סגל ויוסי ורטר טוענים בטורי דעה שונים שפרסמו היום כי לכאורה מדובר ביד מכוונת של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בטורו בהארץ מספר ורטר כי לאחר הפגישה המוצלחת שקיים ריבלין עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה, אמר הנשיא לחברי הפמליה שלו שהיו מרוצים מתוצאות הפגישה החיובית: "אני מציע לכם להיכנס לכוננות ספיגה. זה היה יותר מדי טוב ולכן לא יעבור בשקט". ואכן, מיד לאחר הפגישה התחילה סערת השתתפות הנשיא בכנס עם ארגון שוברים שתיקה. לטענת ורטר, ריבלין לא אמור היה להשתתף מלכתחילה במושב המדובר בה נכח נציג של הדיון. אך מי מתעניין בעובדות?

בהמשך הוא מתאר כי התחזית שהשמיע ריבלין בבית המלון בוושינגטון התאמתה. כשהוא ורעייתו מתקבלים בכבוד מלכים בבית הלבן, הוא על ידי הנשיא, היא על ידי אשת הנשיא, וכשהם מוצפים בחום ובחיבה, "און קאמרה", מישהו, מישהם, כאן במולדת, מחשבים לצאת מדעתם. התעדכנות בנעשה בקבוצות הווטסאפ התוססות של הליכודניקים הניבה מאות תגובות מתלהמות ומשולחות רסן נגד הנשיא, ברובן של כאלה המזוהים כתומכי נתניהו. "ביביסטים", כפי שהם קרויים.

יוסי ורטר טוען כי בבית הנשיא לא ייפלו מהכיסא אם יתחוור להם שהכל זה מלמעלה. לדבריו, המהירות שבה השתלשלו העניינים הפעם מצביעה על יד מכוונת כלשהי. סרטון השתולים של תנועת אם תרצו, ההחלטה של שר הבטחון להוציא את שוברים שתיקה מהצבא וההחלטה של שר החינוך להוציא אותם מבתי הספר בישראל. כל זה קרה כאמור בתוך שלושה ימים בלבד. יד המקרה או יד מכוונת?

אך מעל לכל התהיות האלה מזדקרת כמובן שתיקתו הרועמת והצורמת של ראש הממשלה למול הלינץ' הציבורי המתבצע בנשיא בשם הימין שנתניהו רואה עצמו כמנהיגו האחד והיחיד. אין לייחס לתענית הדיבור הזו שלו, שכביכול הופרה בדיון במליאה שלשום, פרשנות אחרת זולת הסכמה בשתיקה וקריצה שובבה לעבר אלה היודעים לנחש למה הוא מצפה מהם.

ורטר מסביר זאת בכך שריבלין הוא מהקולות המשמעותיים הבודדים המאתגרים את נתניהו בזירה הפנימית והעולמית. הנשיא משמיע קול שונה: עצמאי, ליברלי, מתון, בקיצור — שפוי, מה שכל כך חסר כאן. את נתניהו זה מוציא מדעתו. נתניהו רוצה שבמדינת ישראל יישמע רק קול דומיננטי ורלוונטי אחד — קולו שלו. כל מי שאינו מזמר את זמירותיו, משנן את מסריו ומדקלם כתוכי את משנתו — נתפס אצלו כאויב, חתרן וזומם מזימות.

לסיום מספר ורטר כי בבוקר יום שישי לפני שבועיים, ערב צאתו של ריבלין לוושינגטון, הוא נועד עם נתניהו במשכן הנשיא. חוויה ששניהם היו שמחים למצוא לה חלופות מגוונות. ראש הממשלה ביקש מהנשיא להעביר אי אלו מסרים לאובמה. ריבלין לא התלהב, בלשון המעטה. הוא אמנם רק הנשיא, אבל הוא אינו דוור.

נתניהו התרגז: "אני נבחרתי לראש ממשלה", הוא הזכיר לריבלין, "את המדיניות אני קובע". "תשמע ביבי", אמר ריבלין, "נכון שאתה ראש הממשלה. ואתה גם שר החוץ, וגם שר התקשורת וגם שר הכלכלה. אולי תהיה גם הנשיא? כל מה שצריך זה רק לשנות את החוק. שינוי קטן בכנסת ואתה מסודר".

גם עמית סגל מסביר זאת בטור שפירסם במקור ראשון בשנאה היוקדת בין הזוג ריבלין והזוג נתניהו. כששומעים את דעתו של הנשיא על ראש הממשלה וזוכרים איך האחרון ניסה לפרק את מוסד הנשיאות כדי לבלום את בחירת הראשון, קשה להאמין שריבלין הצביע אשתקד מחל כמעט כמו שקשה להאמין שנתניהו שם ריבלין בקלפי. בכישרון מניפולטיבי רב, נתניהו הודף עכשיו את ריבלין לזרועות השמאל כדי לשרש את התמיכה הטבעית שממנה נהנה עד לא מזמן בימין.

עם זאת, עמית סגל מסביר זאת גם פסיכולוגית: הימין מרגיש שהמדינה שלו, וכבעל הבית דורש נאמנות מוחלטת. השמאל שחש מוכה ונרדף מסתפק במעט סימפטיה. זו הדרך היחידה להסביר איך גיבור ועידת הארץ ויקיר הבית הלבן הוא אדם שמאמין בסיפוח ועוקף את נתניהו מימין ברעיון שתי המדינות. זו גם הסיבה שהנשיא הראשון שמבקר באופן תדיר בהתנחלויות ושדיבר השבוע בועידת הארץ על הצבא המוסרי בעולם מעורר כאלה גלי זעם לא פרופורציונליים מימין, כאלה שהנשיא הקודם פרס לא הקים עליו בכל שנות כהונתו.

עמית סגל מסכם זאת בכך שהטינה מימין והליטופים משמאל מאיימים ללהק את ריבלין שלא בטובתו לתפקיד הלא רשמי של יו״ר האופוזיציה. זה רע לנתניהו, רע גם לריבלין. על החיבוק משמאל לנשיא נאמר כבר שהוא כל כך חזק, רק שבטעות לא ישמעו בסוף את ה״קנאק״.

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.