האנטישמיות החדשה שהובילה לקריאות "יהודים לגז"

איחוד הכוחות בין הימין הקיצוני, שנשען על מוטיבים אנטישמים קלאסיים, השמאל הקיצוני ששונא את המערב ובתוכו את ישראל, ובעיקר האסלאם הרדיקלי שמבסס את תורתו על מאבק בישראל וכנגזרת מכך ביהדות התפוצות – יוצר את הגרסה האנטישמית המודרנית

יניב מגל 

איך אפשר להסביר תופעה כמו אנטישמיות, שנמצאת איתנו משחר ההיסטוריה (ראו פירוט) בצורה רציונלית? השורשים שלה כה עמוקים, המגמות שלה פרושות ברחבי העולם והיא אקטואלית ב-2014 כמו שהייתה לפני אלפי שנים. אם מוסיפים לזה את העובדה שהעם היהודי מהווה רק 0.22% מאוכלוסיית העולם (בסך הכול 15 מיליון איש), נתקלים בתופעה שקשה מאוד להבין כיצד היא מהווה חלק מרכזי כל-כך באנושות.

התהליכים ההיסטוריים העמוקים ביחס לאנטישמיות מתנקזים היום לשלוש קבוצות עיקריות – שמאל רדיקלי, ימין רדיקלי ואסלאם קיצוני.

התופעה הצומחת ביותר מביניהן היא כנראה זו של האסלאם הרדיקלי. ד"ר אסתר ובמן, חוקרת בכירה במכון לחקר האנטישמיות ובמרכז דיין, מסבירה כי "במדינות ערב, החינוך מלמעלה לשנאת יהודים 'הצליח', וגם אם הוא הופסק, התפיסות השליליות נספגו. כיום, השנאה מגיעה בעיקר מלמטה, אבל גם למשל מאוד פופולרית בתוכניות טלוויזיה ובסדרות. הפסוקים הישנים מהקוראן מקבלים עוצמה. הם תמיד היו קיימים, אבל הכול שאלה של מינון. היום הפרשנות היא הקשה ביותר. זה אופייני מאוד לתנועות האיסלאמיסטיות, שבכלל חוזרות לעבר בתור מודל. שוב ושוב מובאים פסוקים המתארים את היהודים באור שלילי, ובעיקר מציגים אותם כאויבי האסלאם המושבעים ביותר.

"אצל המוסלמים באירופה זה עניין יותר פוליטי, כי הקהילות היהודיות תומכות בישראל. הקהילות המוסלמיות באירופה הולכות וגדלות, וכך גם משקלן הפוליטי, והן בונות את הזהות המקומית שלהן, כך שהסכסוך במזה"ת הוא חלק ממנו".

העבר הקולוניאליסטי שרודף את אירופה, השליטה הישראלית בשטחי הגדה מאז 1967, והתבססות יהודים רבים בעמדות מפתח בכלכלה ובפוליטיקה של מדינות היבשת, עוררו גם את השמאל הרדיקלי בחריפות רבה נגד ישראל, במקרים רבים תחת אצטלה אקדמית.

העיתונאי בן דרור ימיני הוציא לאחרונה לאור את ספרו "תעשיית השקרים" ("ידיעות ספרים"), העוסק באנטישמיות החדשה ובהסתה נגד ישראל מצד השמאל הרדיקלי והאסלאם הקיצוני. לדבריו, "רוב האנשים חושבים שיש פה עניין אקדמי טהור. אבל פרופסורים שוב ושוב מסבירים שישראל היא מקור האלימות, רוצחת ילדים, הפשע החמור בהיסטוריה המודרנית. זו לא ביקורת, אלא שקרים.

"אני מרצה הרבה בארה"ב. אחרי שסטודנט אחד שמע אותי מספר על 'הנכבה היהודית' (גירוש יהודי מדינות ערב לאחר הקמת המדינה), הוא שאל פרופ', שמרבה לעסוק בנכבה הפלסטינית, על הנכבה היהודית. אז הפרופ' התחמק, אבל עצם זה שלסטודנט היה הכוח והידע להציג את הפרופ' כשרלטן אקדמי, אני הרווחתי את שלי. הסטודנטים שם כבר יודעים שמישהו עובד עליהם.

"הספר שלי לא ישכנע את הפרופ' הזה, אבל כן את אלה שנשאבים לתיקון עולם והופכים לאנטי-ישראלים, כי אתה בעד זכויות ונכנס לאותם ארגונים שבהכרח הם אנטי-ישראלים. סטודנטים צעירים פשוט לא יודעים את האמת".

"הימין הקיצוני הוא אנטי-ישראלי"

בעוד שהאנטישמיות באירופה לובשת גוונים ירוקים (אסלאם) ואדומים (שמאל רדיקלי), לא פעם נדמה כי הימין הקיצוני זנח אותה. ימיני שולל זאת: "האגדה שהימין הקיצוני אוהב את ישראל, היא הבל הבלים, למעט 'מפלגת החופש' בהולנד. רוב הימין הקיצוני האירופי הוא אנטי-ישראלי. ככל שאתה ימני יותר, הסיכוי שתהיה נגד ישראל גדול יותר – ראה הונגריה, יוון ודנמרק. זה תקף גם לגבי שמאל – ככל שאתה יותר שמאל, אתה יותר נגד ישראל".

לעיתים, כמו בזמן מבצע "צוק איתן", כל סוגי האנטישמים מתכנסים יחד. ד"ר חיים פיארברג, חוקר במרכז קנטור לחקר יהודי אירופה בזמננו באוניברסיטת תל-אביב, אומר כי "כשבברלין הפגינו במסגרת המבצע שמאל טרוצקיסטי, ניאו-נאצים וטורקים, תערובת לא קדושה, הקריאות לא היו נגד ישראל, אלא 'יהודים לגז'".

ד"ר מרדכי קידר, מזרחן ומרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן, מסביר כי "יש היום קואליציה של אנטישמיות אסלאמית, נוצרית ואנטי-ממסדית מצד שמאל קיצוני אירופי. זה שילוב של פעולה נגד היהודים שמזוהה עם הממסד. כל הגופים האלו, גם הפמיניסטיות, ממקום אנטי-ממסדי, רואים בממסד מגן על היהודים. אז אם אתה אנטי-ממסדי, אתה אנטי-יהודי. האנטי-ממסדיות דוחפת אותם לאותו מקום, למרות ההבדלים התרבותיים ביניהם. פמיניסטיות ומוסלמיות לבושות מכף רגל ועד ראש, לא נפגשת בשום מקום אחר חוץ מזה – נגד הממסד".

פיארברג: "כיהודי וכישראלי שגדל במדינת ישראל לאחר השואה על ברכי הסיסמה 'לעולם לא עוד', אני משתומם בראותי כיצד המוטיבים השונים של האנטישמיות החדשה והשימוש בכלי תעמולה זה, הפכו לפופולריים ומתפשטים כאש בשדה קוצים ברחבי העולם. האנטישמיות החדשה אפשרה שוב להסוות את הפנים האנטישמיים, ממש כפי שהתריע בזמנו מרטין לותר קינג".

מוטיב האנטישמיות הקלאסית

הסוגיה הפלסטינית והשהיה הישראלית המתמשכת בשטחי הגדה, מעוררים מזה מספר עשורים ביקורת קשה נגד ישראל, ומציתים את המחאה ברחובות. קל מאוד לראות כיצד מחאה אנטי-ישראלית מתגלגלת לאנטישמיות.

לדברי ימיני, "לא תמיד אפשר להבחין בין ביקורת לגיטימית נגד ישראל לאנטישמיות במסווה, אבל האנטישמיות היא אחד המרכיבים בביקורת הזו. במאמר ב'אינדיפנדנט' שקרא לישראלים 'רוצחי ילדים', יש מטען אנטישמי. זה מושג נוצרי ישן. האם אני יכול להאשים את האיש הנאור הזה, הבלוגר והסטנדאפיסט, באנטישמיות? אני לא יודע אבל עצם השימוש במושג אומר משהו.

 

"כך גם הסופר הנורווגי יוסטיין גורדר, שכתב מאמר שבו כינה את הישראלים 'רוצחי ילדים' ולא נתן זכות לישראל להתקיים. שורה של כותבים הופכת את ישראל למקור המרכזי לאלימות בעולם, הבעיה הגדולה של האנושות. אפילו כותב מאוד מכובד בארה"ב כתב שהיהודים בישראל עלולים, בגלל תרבות האלימות שלהם, להביא לחורבן העולם. זה מחזיר אותנו לשקר הגדול שהיהודים הם המקור לצרות לעולם. לפי הסקרים, חצי מהאירופים כיום חושבים כך ושישראל מתנהגת כלפי הפלסטינים כמו שהנאצים נהגו ביהודים. פעם הנאצים אמרו כך והיום אלה 'הנאורים' לכאורה".

פיארברג אומר, כי הקשר בין האנטישמיות הקלאסית לבין מה שרואים היום באירופה חזק ביותר: "האנטישמיות העכשווית כוללת את כל הסממנים של האנטישמיות הקלאסית – אף ארוך, שותת דם, שחיטת ילדים בשביל מצות וכו'. קרלוס לאטוף, קריקטוריסט מפורסם, ברזילאי ממוצא פלסטיני, יוצר כאלה קריקטורות ארסיות. בתוך הדמות היהודית תמיד יהיו המוטיבים של הארסיות הכי גרועה. קריקטוריסט נורווגי צייר את אולמרט כדמות שטן. ה'אינדיפנדנט' הבריטי תיאר את שרון כאוכל ילדים – עלילת דם קלאסית, וכך גם נראות קריקטורות ערביות רבות. זה לכאורה, ולדעת יוצרי הקריקטורות, ביקורת לגיטימית נגד ישראל, אבל את אסד ורודנים ערבים אחרים אף פעם לא ציירו במוטיבים שטניים".

– אז איפה הביקורת האנטי-ישראלית לגיטימית ואיפה היא אנטישמיות?

ימיני: "פרופ' אמריקאי אמר פעם: 'אני לא יודע להגדיר פורנוגרפיה, אבל כשאני רואה אותה אני יודע שזו פורנוגרפיה'. אם יש בה דאבל סטנדרט, דה-לגיטימציה ודמוניזציה, זו אנטישמיות. כאשר כותבים שישראל רוצחת ילדים, כשלפי הנתונים ב'צוק איתן' הילדים היו 17% מההרוגים. תשווה את זה לצבא הבריטי, שבכניסה לעיראק 49% מאלו שהרגו חייליו היו ילדים. לא ראיתי מישהו שאומר שהבריטים רוצחי ילדים וקורא לחרם על בריטניה".

"כמה יודעים שמה שקרה לפלסטינים ב-1948, קרה לעוד 60 מיליון איש במחצית הראשונה של המאה הקודמת, עידן חילופי האוכלוסיות? זו היתה הנורמה באותן שנים, כולל של 850 אלף יהודים. אפילו בית-המשפט העליון הבינלאומי אמר את זה. גם צ'רצ'יל, טרומן ו-ועדת פיל אמרו שזה הפתרון הטוב יותר, בפרט למקרה הזה ובכלל. גם ראשי ממשלת ירדן ועיראק אמרו, בשקט, שזה הפתרון במקרה הזה. למה פרופסורים שמלמדים על הנכבה הפלסטינית לא אומרים שזו היתה הנורמה?".

פיארברג אומר, כי "ב-2001 התכנסה ועדת דרבן הראשונה, שהיתה אמורה לעסוק בזכויות אדם בעולם, אבל כל כולה שימשה לביקורת ארסית נגד ישראל. בעקבותיה, ב-2004 נעשתה עבודה חשובה במסגרת האיחוד האירופי של ה-EUMC, המרכז של ה-EU, למעקב אחר גזענות ושנאת זרים. ישבו שם על המדוכה למעלה משנה מיטב המומחים, ובחנו אם אפשר להפריד בין ביקורת לגיטימית לאנטישמיות. כך נוצרה הגדרת העבודה לנושא האנטישמיות. המכשיר התקבל על-ידי ה-OSCE, הארגון לביטחון ותיאום באירופה, שמקיף 54 מדינות כולל ארה"ב, ומטפל בסוגיות של ביטחון הפרט. מאז, הוא מלווה כל מי שרציני בתחום – ממשלות, מערכות משפט וכו'".

– מה התובנות של המחקר? איך מבדילים בין ביקורת לאנטישמיות?

"למשל, נפסל הנושא של השוואת ישראל לנאציזם וסטנדרטים כפולים. סעיף אחר הוא דרישות שאינן מופנות כלפי מדינות אחרות בסיטואציות צבאיות דומות, כמו הקריאה לחיסול 'דה פקטו' של מדינת ישראל. האם קוראים למשל לביטולן של בריטניה וארה"ב בגלל שהפציצו באפגניסטן?".

 

– אבל אי-אפשר להתעלם מהסיטואציה הייחודית של ישראל – מדינה מערבית במזרח התיכון.

ימיני: "נכון. ראשית, זה עצם העניין שישראל היא דמוקרטיה והיא מאפשרת סיקור אינסופי של תקשורת. כל אדם שני בשטחים זוכה למצלמה. אנחנו במקום מספר אחד בעולם בהיקף הסיקור ביחס לנפגעים. האם זה הופך את ישראל לפושעת מלחמה? ברור שלא. שנית, יש גם דברים שבהם אנחנו לא בסדר וראויים לביקורת, כמו מפעל ההתנחלויות. מרחוק הוא נראה מאוד דורסני, משפיל ומנוגד לחוק הבינלאומי. יש פה בעיה אובייקטיבית".

פיארברג דווקא מוצא פתח לאופטימיות מכיוון אחר: "היום, גם הקהילות היהודיות אומרות שהבעיה לא רק שלנו כיהודים אלא בעיקר של מדינות אירופה – היא של אלימות, ושל ערכי המדינה שלא נשמרים. המנהיגים באירופה מבינים את הבעיה. יש כנראה גם התפכחות באוכלוסיות השונות, כשרואים שאותם אנשים שצועקים 'יהודים לגזים', הם אלה שאלימים ברחובות ומצטרפים לארגונים קיצוניים ורצחניים במזרח התיכון. בשנה האחרונה הגולם האנטישמי קם על יוצרו, בעיקר המוסלמי".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.