האקטואליה בפרשה – מים אחרונים במגבונים לחים – שו"ת

נכתב ונערך על ידי הרה"ג רבי אברהם מיימון הלוי שליט"א מו"צ ודיין בעיה"ק ירושלים תובב"א ומחבר הספרים משנת אברהם בדיני משפחה, וספר דרך האתרים – האינטרנט בראי ההלכה

פרשת שמיני – מים אחרונים במגבונים לחים
על הפסוק "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (יא, מד) – מובא בגמרא במסכת ברכות (נג ע"ב) והתקדשתם – אלו מים ראשונים, והייתם קדשים – אלו מים אחרונים.
שאלה-
לכבוד הרב שלום!
אני עובד כנהג הסעות, ופעמים רבות לאחר שאני גומר לסעוד את סעודתי, אני מוצא את עצמי באמצע נסיעה ללא אפשרות לעשות מים אחרונים במים, האם ניתן להסתפק בקינוח הידיים על ידי מגבונים, על מנת לקיים את חובת מים אחרונים.

תשובה-
ניתן לקיים חיוב נטילת מים אחרונים על ידי מגבונים.
מקורות וביאורים-
בטרם ניגש לשאלתך, שומה עלינו לברר מה הטעם שחכמים חייבו בסוף האכילה ליטול מים אחרונים.
ומצינו בזה ארבעה טעמים:
א. בגמרא בברכות (נג, ע"א) מובא הטעם, משום שהידיים מלוכלכות מהאוכל, ולא ניתן לברך ברכת המזון כשהידיים מלכלכות. והביא טעם זה במשנה ברורה (אורח חיים סימן קפא, ס"ק א).
ב. בגמרא במסכת חולין (קה, ע"ב) מובא טעם נוסף, מפני מלח סדומית, דהיינו, שחכמים אמרו בגמרא במסכת ברכות (מ, ע"א) שיש לאכול מלח אחרי כל אכילה, וחששו חכמים שלאחר שטבל אצבעותיו במלח ישפשף את עיניו ויגרום לעצמו נזק בעיניו, משום המלח סדומית המצוי בתוך המלח, הגורם לעיוורון בעיניים, לכך חייבו חכמים לרחוץ את ידיו לאחר הסעודה כדי להסיר מאצבעותיו את המלח סדומית, וכתב הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ו, הלכה טז) שהגם שלא מצוי כיום מלח סדומית יש לחוש למלח אחר שטבעו כמלח הסדומית. וטעם זה הובא גם במשנה ברורה (שם).
ג. בזוהר הקודש (פרשת תרומה דף קנד ע"ב) נאמר, וכן כתב רבינו האר"י בספר שער המצוות (פרשת עקב) הטעם משום שהסיטרא אחרא עומדת על השולחן, ובשעת הסעודה יכולה הסיטרא אחרא לשלוט באדם, לכך נותנים כביכול את המים האחרונים מתנה לסיטרא אחרא, ובכך היא מסתלקת.
ד. רבינו ירוחם (הביאו הבית יוסף סימן קפא) כתב שחובת נטילת מים אחרונים היא אפילו כשלא אכל מלח, לפי המסופר בגמרא במסכת יומא (פג, ע"ב) שרבי מאיר היה בודק את בני האדם על פי שמותיהם, ואילו רבי יהודה ורבי יוסי לא היו מדייקים בשם, וכשהגיעו ללון באכסניה שלבעליה היו קוראים 'כידור', רבי מאיר אמר לעצמו שמוכח משמו שהוא רשע שהרי נאמר (דברים לב, כ) 'כי דור תהפוכות המה', ובערב שבת רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו את כספם אצל בעל הבית, ואילו רבי מאיר טמן את כספו בבית הקברות, בשבת בבוקר מצא רבי מאיר את בעל האכסניה שהוא מהורהר, ושאלו לפשר הדבר, אמר לו כי בחלומו ראה את אביו שבא להודיעו שיש מטמון של סכום מסויים למראשותיו, ושיבוא מהר לקחתו, פטרו רבי מאיר ב'חלומות שוא ידברו' והסיח הדבר מליבו. במוצאי שבת ניגשו רבי יהודה ורבי יוסי לקבל את כספם, היתמם בעל הבית ואמר להם 'מעולם לא הפקדתם אצלי כסף', הלכו רבי יהודה ורבי יוסי ומשכו את בעל האכסניה בדברים, והכניסוהו לחנות יין בכדי להשקותו, וראו עדשים על שפמו, הלכו אצל אשתו ובקשו בשמו את כספם, ונתנו סימן לאשתו, שאמר למסור לה שבאותו יום הם סעדו בעדשים, ולקחו את כספם והלכו להם.כשבא בעל האכסניה לביתו וראה שנתגלה קלונו עמד והרג את אשתו, ועל זה אמרו בגמרא 'מים האחרונים הרגו את הנפש', היינו שאילו היה בעל האכסניה נוטל מים אחרונים, לא היה ניכר בו שאכל עדשים ולא היה בא לידי כך להרוג את אשתו.
עתה, לאחר שהצגנו את כל הטעמים, נבוא ונדון האם ניגוב על ידי מגבונים לחים נחשב למים אחרונים. הנה לפי הטעם הראשון שנטילת מים אחרונים היא משום ניקיון הידיים, ניתן לנקות היטב את ידיו עם מגבונים לחים, וכן לפי הטעם של מלח סדומית, בוודאי שהניקוי מסלק את החשש שיהיה לו מלח בידיו, וזה כל שכן ממה שכתב הכף החיים (סימן קפא ס"ק ז) שאם אינו מוצא בשיעור מיל לאחריו וד' מילין לפניו, נראה שיש לנקות את ידיו בעפר. הרי אם ניקיון בעפר מועיל, כל שכן שיועיל ניקיון על ידי מגבונים, וכן לפי הטעם האחרון שמים אחרונים הרגו את הנפש, הרי שניגוב וניקיון על ידי מגבונים מסיר כל לכלוך, וממילא אין חשש שישאר בשפמו שאריות של אוכל ויצא מכך תקלה.
אך לכאורה יש לדון לפי הטעם השלישי, טעם הזוהר הקדוש, שמחד גיסא בדבריהם משמע שעל ידי עשיית המים האחרונים נותנים לסט"א חלק, אם כן לכאורה צריך ממשות של מים, אך אין זה מוכרח שגם מה שמרטיב את ידיו מעט עם המגבון מועיל, שהרי המקובלים כבר הזהירו לא להרבות במים אחרונים, ראה לרבינו הבן איש חי (שנה א פרשת שלח לך אות ח).
ואין להעיר על כל זאת ממה שכתב הכף החיים (סימן קפא סוף אות ט) שלפי סודן של דברים שהמים האחרונים הם חלק לסט"א נראה שצריך להיות דווקא על ידי שפיכה. עיי"ש. שאינו בא למעט מגבונים או מטלית לחה, שהרי הוא עצמו כתב שמועיל מים אחרונים על ידי ניקיון הידיים בצרור, אלא כל כוונת הכף החיים לומר שאסור להשרות את הידיים בתוך כלי, וכך לעשות מים אחרונים.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.