הבושה והפגיעה שבצפירה

צפירת הזיכרון אינה אלא פגיעה אנושה בניצולי השואה

אחד הימים הנוגעים בציפור נפשם של הרבה אנשים הינו יום הזיכרון לשואה ולגבורה יום בו לכאורה עם ישראל על כל גווניו מזדהה עם קרבנות השואה ולהבדיל לח"ט וארוכים עם ניצולי השואה על מה שאירע להם.

וכדרכם של מחרחרי ריב ומדון דווקא ביום הזה באים עיתונאים חילונים לשכונות חרדיות כדי 'לתפוס על חם' את אלה שלא עומדים בצפירה.

וכאן נשאלת השאלה האם ביום רגשי כזה זה מה שיש לעשות??? הרי הצפירה אינה אלא רמיסת רגשותיהם של הניצולים פגיעה עמוקה בהם ברגל גסה ובעזות מצח זלזול מופגן ברגשותיהם ותחושותיהם.

ולמה?

משום שהציונים לא רק שלא הצילו יהודים בשואה אלא שאפילו תמכו ברצח (בדם יהודי אירופה תהיה לנו מדינה) ולא הועילו כל זעקותיו ומחאותיו של הרב ויסמנדל שנפלו על אזניים ערלות.

ועוד הוסיפו החילונים חטא על פשע שכיום ניצולי השואה חיים בעניות מחרידה ובתנאים מחפירים וכביכול עושים צפירת זיכרון לכפר על מעשיהם.

הלא על זה הוכיח שמואל את שאול "החפץ ה' בעולות וזבחים להקשיב לחלב אילים יותר משמוע בכל ה'" (שמואל א' טז') ועוד מאשימים את החרדים שמזלזלים בניצולי השואה בכך שאינם עומדים בצפירה שגם אינה אלא מנהג גויים, אין לך צביעות יותר גדולה מזו, לא נשאר אלא לייחל שיבוא במהרה היום עליו נאמר 'והאמת והשלום אהבו'.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.