הבחירות יצאו לדרך / לילך ויסמן

אף אחד בקואליציה לא רוצה בחירות, אבל נדמה שאין דרך חזרה. לילך ויסמן בטור מיוחד על המשבר הפוליטי, ההתאבדות של לפיד והסלפי האחרון של דב ליפמן

אם זה מריח כמו בחירות, ונשמע כמו בחירות, זה כנראה בחירות. אף אחד ממרכיבי הקואליציה לא רוצה בחירות, ובכל זאת, נדמה שאין דרך חזרה מהסחרור הפוליטי שאליו מוביל הדו-קרב בצהרי היום בין נתניהו ללפיד. כמו במלחמת צוק איתן. אף אחד מהצדדים לא רצה אותה, אבל הם נגררו אליה.

בדומה לסצנה בסרט "הטוב הרע והמכוער", הקלוז-אפ עכשיו הוא על עיני הגיבורים, לראות מי ימצמץ או מי ישלוף ראשון. כרגע נראה שאף אחד מהם, לא לפיד ולא נתניהו, מתכוון למצמץ. נתניהו מעודד מהסקרים של אחרי המלחמה נכנס לקרב הזה בביטחון, ולפיד שמנסה לעצור את הצלילה בסקרים, נלחם להשיג את ההישג היחיד שאולי יהיה לו. הם פועלים ממקומות הפוכים, אבל עושים אותו הדבר: הולכים עם הראש בקיר. עם מע"מ אפס או בלעדיו, התוצאה תהיה אותה תוצאה: בחירות בחודשים הקרובים מאוד. הרכבת כבר יצאה לדרך, לא יהיה חישוב מסלול מחדש.

בסתר ליבו מקווה לפיד שנתניהו יצרף את החרדים לקואליציה והוא יוכל לתקוף מספסלי האופוזיציה ולהיבנות כאופוזיציונר לוחמני. אבל רה"מ לא ייתן לו את התענוג. גם נתניהו לא רוצה להיות חתום על תקציב גזירות ולכן עדיף לו כבר להקדים את הבחירות ולהעביר את התקציב בקדנציה הבאה, בהנחה שממשלה בשנתה הראשונה תוכל להעביר תקציב כזה מבלי לשלם את המחיר הפוליטי ומבלי להערים קשיים מיותרים. בדיוק כפי שבחר לעשות ב-2012. גם אז, רגע לפני תקציב קשה העדיף נתניהו בחירות על גזירות.

במערכת הפוליטית מעריכים שגם אם תמצא פשרה זמנית בין נתניהו ללפיד, הממשלה לא תשרוד וממילא יהיו בחירות במהלך 2015. אם היא לא תיפול על מע"מ 0 או על התקציב, היא תיפול על חוק הגיור, ואם לא על חוקי דת ומדינה אז על משהו אחר. הדבק הקואליציוני שלא תפס כבר מתחילת הקדנציה הנוכחית, על סף התפוררות סופית. וכשהנחת העבודה היא בחירות בשנה הקרובה, לנתניהו כבר עדיף לצאת אליהן סמוך לתום המבצע בעזה, כשסדר היום הוא ביטחוני, ולא כשענייני כלכלה או דת ומדינה על הפרק, קל וחומר לא לאחר שיעביר תקציב גזירות שימקד את סדר היום הפוליטי בנושא הכלכלי.

באופן אירוני, דווקא לפיד, שיש לו הכי הרבה מה להפסיד מבחירות, הוא זה שדוחף לשם בכוח. הוא היה הראשון שבאמצעות מקורבו-שלישו ח"כ עופר שלח נפנף באפשרות של פרישה מהקואליציה והליכה לבחירות, שריו עולים לשידור מבוקר עד ערב ומאיימים בבחירות, וכשזה השיח הפוליטי, נוצרת הדינמיקה שאותה כבר אי אפשר לעצור.

זו כנראה הפוליטיקה החדשה. היא מתעקשת לדרוך על כל מוקש אפשרי שהפוליטיקה הישנה היתה עוקפת. חוק מע"מ אפס ניצב מיום הולדתו מול התנגדות גורפת של כל אנשי המקצוע. מבצע צוק איתן סיפק את ללפיד את הסולם הכי גבוה והכי טוב כדי לרדת מהמע"מ אל האפס, אבל שר האוצר מתעקש להישאר תלוי על ראש התורן.

שני הצדדים יודעים שהציבור לא רוצה מערכת בחירות עכשיו ויכעס על מי שיהיה אחראי לגרירת המדינה לחוסר יציבות פוליטית. נדמה שכרגע הצדדים עסוקים יותר לא בניסיון למצוא פשרה אלא באיסוף הטענות שיאפשרו להטיל את האשמה על הצד השני.

אפשר כבר לדמיין את מסיבת העיתונאים שיכנס לפיד. הוא יודיע שהפוליטיקה החדשה קובעת שמילה זו מילה ולכן הוא פורש מהקואליציה, שהממשלה איבדה את דרכה המדינית והכלכלית. הוא יסדר את הג'ל בשיער ויגיד: אל תלכו לשום מקום, אחרי הבחירות חוזרים.

אבל אחרי הבחירות יהיה זה כחלון שיחזור. הוא יקבל את המנדטים של לפיד על מגש של כסף. אם לפיד חושב שההתעקשות שלו על מע"מ 0 תחזיר את ח"כ דב ליפמן לכנסת הבאה, הוא לא יודע מה זו פוליטיקה. גם לח"כ רינה פרנקל מומלץ לעשות סלפי במשכן. תמונות כאלה לא יהיו לה בקדנציה הבאה.

כמה מצער שהעובדה שמדינה אחרי מלחמה לא צריכה חוסר יציבות פוליטי, היא כנראה הדבר האחרון שמעניין את הפוליטיקאים.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. עושה רושם שמוקדם מדי להעריך אם זה אכן מסכת אירועים שמובילה בסופה לבחירות. הנקודה המרכזית היא, כפי שנכתב, שלפיד למרות חוסר ההבנה המשווע שלו בענייני כלכלה, לקרוא סקרים ודעת קהל הוא יודע. מה לעשות, כרגע עם מע"מ אפס ובלעדיו, הוא יושב על תשעה עשר מנדטים. קשה מאד לראות אותו מתאבד באמת וקופץ מהגשר אל המים הקפואים.
    אם זה כן יקרה, אזי הסיבה היחידה שיכולה לגרום לכך, הם התפילות שלנו בימים הנוראים – "ותמלוך אתה ה' לבדך", "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". ואם כבר מתפללים, אפשר באותו מאמץ לכוון גם על נתניהו, בנט, לבני וכל שאר הצדיקים והצדקניות, שמשום מה בטוחים שהם יודעים הכי טוב, מה הכי טוב לעם ישראל!

    יוסי |
    הגב