הגאון הנורמלי: דב הלברטל בטור על הרב אלישיב זצ"ל

דמותו האמיתית של מרן, חפה מכל המיסטיקה הזו, דבוקת המופתים וסיפורי המעשיות. גם המנהיגות הפוליטית שלו, הייתה לחלוטין בעל כורחו. הוא לא חפץ בה, והייתה לו הכרת הטוב לרב שך שטיפל בכל הנושאים הציבוריים על הפרק, וגם לרב שטיינמן, אליו היה יכול לשלוח אנשים או עסקנים לעצותיו. (דעות)

ככל שהשנים חולפות, וזו כבר שנה שישית לפטירתו של מרן זצ"ל, מקבלת דמותו את הממד האמתי – גדול הדור שבכלל לא היה שייך לדורנו. כי הרב אלישיב חתם את דור האחרונים, אותו דור שהחל לאחר חתימת השולחן ערוך.

לא מעט מסופר עליו עם הזמן. וככל שעובר הזמן, מסופר עליו יותר מכל מיני מקורבים בעיני עצמם. סיפורים רבים רק מעוותים את דמותו של מרן. כל מיני התלהמויות, כאילו עיניו זלגו דמעות במקרה כזה או אחר, או סיפורי מופתים שלא היה ולא נבראו ואפילו משל לא היו, ולא התאימו לו בכלל.

וכמה שהרב אלישיב עצמו שנא את השקר ואת העיוות, קטן ככל שיהיה. אפילו פרט קטן, שלא היה מדויק, דיו היה בעיניו לפסול את הסיפור. ודווקא עליו, שכל ענייני המופתים לא עניינו כהוא זה, נדבקים כל מיני סיפורים ומעשיות. והגרוע שבכל העניין, שהמספרים מבקשים להאדיר את דמותו בסיפורים אלה, ונמצאים ממעטים אותו והופכים אותו למן בעל מופת או נביא לעת מצוא.

דמותו האמתית של מרן, חפה מכל המיסטיקה הזו, דבוקת המופתים וסיפורי המעשיות. גם המנהיגות הפוליטית שלו, הייתה לחלוטין בעל כורחו. הוא לא חפץ בה, והייתה לו הכרת הטוב לרב שך שטיפל בכל הנושאים הציבוריים על הפרק, וגם לרב שטיינמן, אליו היה יכול לשלוח אנשים או עסקנים לעצותיו.

לכן כל הדיבורים על הרב כמנהיג הדור, אפילו אם חלקם נכונים, גם בהם נעשה עוול לדמותו. כי כל הדיבורים האלה מטשטשים את גדלותו הבלתי נתפסת בתורה. וזה, ורק זה, היה הרב אלישיב. ענק בתורה, שלא היה כדוגמתו בדורות האחרונים.

הרב אלישיב היה גם מתמיד שרמה שהזכירה את הגאון מווילנא. ניתן היה למדוד בשניות את התמדתו. הרב ידע את כל מכמני התורה בעיון. הוא בעצמו היה יכול לחבר שולחן ערוך. וזו הייתה דמותו האמתית של הרב. ועם כל זאת, הדבר המפליא היה שהרב היה נורמלי לחלוטין. לא היה בו שום דבר משונה. הכל נורמלי. שום תנועה לא רגילה, דיבור עם כל אחד בגובה העיניים, והתמצאות והבנה אמתית באדם העומד מולו, או בעניין שעליו להכריע.

זו גם הסיבה שהרב לימד אותנו איך להבחין בין טפל לעיקר. גם בתחום הלימוד וגם בחיים בכללם. הוא באמת חשב שעדיף ללמוד משנה אחת, מעלייה על קבר רשב"י. אלו היו סדרי העדיפות שלו, הלימוד מעל כל דבר. ולא לחפש דרכים חדשות. ללמוד כמו שלמדו פעם. בעיקר ללמוד את הבסיס, גמרא וראשונים. וללמוד בעיון. ובעיקר, להתמיד. וכל השאר, מה שאוהבים היום לעשות, לא היה שווה בעיניו כקליפת השום. לא פעם היה אומר על כל מיני רעיונות ומבצעים, שפשוט לא רוצים ללמוד.

וזה היה הדבר היחיד שראוי לספר על הרב – גדלות עצומה בתורה, וגדלות ביראת שמים עד דכדוכה של נפש. כל שאר הסיפורים לא ענינו אותו, ולא צריכים לעניין אותנו.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. דב הלבר-'טרול' = חצרוני בלבוש דתי

    דב הלבר-'טרול'חצרוני בלבוש חרדי

    פושט'ער איד |
    הגב