הגט ממתין לאישה 17 שנים אך עורכת הדין מסרבת שהאישה תקבל אותו ובכך משאירה אותה עגונה

הבעל ברח לחו"ל והפקיד גט בישראל אשר ממתין לאישה שתקבלו זה 17 שנה לצד תנאי בו מתחייבים שניהם שלא יתבעו זה את זה ובכך הסכסוך יגיע לסיומו. במשך 29 שנה מאז החל הליך הגירושין לא תבעה האישה את האיש וכנראה שגם לא תתבע בעתיד. אך למרות זאת עו"ד בתיה כהנא דרור מסרבת לכך שהאישה תיקח את הגט ובכך משאירה אותה לעגונה עד סוף ימיה.

ארגון "מבוי סתום" מציג את סיפורה של האישה כמסורבת גט ועגונה זה 27 שנה, אלא שמפסק הדין הארוך של בית הדין הרבני הגדול שפורסם היום מתברר שלאישה זו ממתין זה שנים גט שהופקד בכספת בית הדין אך היא מסרבת לקבלו. מאידך התברר כי האישה היא זו שמסרבת לקבל גט מבעלה והיא אף חויבה בביה"ד בגירושין כבר לפני 27 שנה.

מדובר במקרה קשה ומורכב. לפני שנים רבות נעצר הבעל מספר פעמים עקב תלונות האישה על אי-תשלום חוב למזונות. בעקבות תקופות המאסר הבעל ברח לחו"ל ושלח משם אל האישה גט שליחות אשר ממתין לה זה 17 שנים בביה"ד בירושלים. לצד הגט ביקש הבעל לקיים הסכם שבו הוא מתחייב לשלם לאישה את כל מזונות הילדה שחויב בהם בביהמ"ש בתוספת תשלום נוסף, אך דרש כי שניהם יתחייבו שלא יתבעו יותר זה את זה כחלק מסיום הסכסוך. הילדה בגרה מאז ואינה קטינה שנים רבות.

אלא שהאישה מתנגדת עד היום לקבל את גיטה, אף שבמשך כל השנים היא לא תבעה את האיש בתביעה כספית כל שהיא וכנראה שגם לא תתבע אותו בעתיד – עקב התיישנות וקשיים משפטיים אחרים. למרות הטענה שהאישה עגונה שנים רבות, הרי שרק לפני כשלוש שנים לאחר שמחלקת עגונות ביקשה שוב מהאישה שתקבל לידה את הגט שממתין לה בביה"ד, התעוררה האישה לתבוע לראשונה בביה"ד גירושין.

הבעל כיום בחו"ל ולא ניתן להפעיל עליו סנקציות. בית הדין הרבני עשה מאמצים כבירים כדי להוציא את האיש והאישה ממצב העגינות ההדדית. כמו כן הודיע בית הדין לאישה כי הוא מחייב את הבעל בגירושין וכי הוא מתנגד להתניית תנאים בגט, ואילו היה הבעל בישראל היה אף מטיל עליו סנקציות לכפיית גט – אך המצב הוא שהבעל אינו בארץ ולא ניתן לכפות עליו את הגט. מאידך מונח בפני האישה גט והסכם עם התחייבות כספית מהבעל תוך דרישה להימנע מתביעות שממילא לא תבעה במשך שנים רבות. למרות כל זאת עו"ד בתיה כהנא דרור המליצה לאישה בתוקף לסרב לחתום על ההסכם, שלמעשה אינו דורש מהאישה לוותר על דבר, שכן כאמור לא הגישה תביעות בדבר.

בפסק הדין של ביה"ד הגדול כתבו הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה כץ והרב שלמא שפירא:

"לקראת סיום, במסגרת פסק דין זה, לא נוכל שלא להתייחס ולהעלות בצער את אשר ראו עינינו ביחס להתנהלות באות כוח האישה והארגון שאותו הן מייצגות – זאת מתוך תקווה שדברינו יכנסו לאוזניים כרויות ויסייעו לנשים עגונות, אך בעיקר יסייעו לאישה שלפנינו… האין זה נכון להציע לאישה להסכים לתנאי ל'וויתור על תביעות הדדיות', כאשר מנגד האישה ממילא לא תממש תביעה זו כפי שלא מימשה אותה במשך כמעט שלושה עשורים, ובכך להצילה מעגינות עולם?! האם המטרה – באג'נדות שמובילות עו"ד כהנא דרור וארגון 'מבוי סתום' (שעמדה בראשו) – מקדשת את כל האמצעים?! "

עוד כתבו הדיינים: "האין הן נרתעות מלנהל את מלחמותיהן העקרוניות גם כשהדבר נעשה על גבה של אישה עגונה, כאשר הן מנציחות בכך את מצבה של העגונה – מרשתם – ללא גט, לדאבון לב, כנראה עד סוף חייה?! אישה שלטובתה הן היו אמורות לדאוג! מבלי להתייחס לתיקים אחרים שהתנהלו בפני בתי הדין הרבניים, אנו חשים בתיק זה כי כל 'מבוי' שנפתח להתרת העגונה – עו"ד כהנא דרור דואגת 'לסתום' אותו. עורכת דינה בפרט והארגון העומד מאחוריה בכלל מלבים את שנאתה ומייעצים לה עצות אחיתופל שלא יועילו לרפא את שברה אלא ההפך, ינציחו לדאבון לב את עיגונה. חובתו המקצועית של בא כוח לפעול לטובתו האמתית של לקוחו ולהצילו, לפעמים אף מיד עצמו, דבר שלא נעשה במקרה שבפנינו".

מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר: "מערכת בתי הדין הרבניים עושה ותמשיך לעשות כל שניתן במסגרת החוק וההלכה כדי להביא לשחרורן של נשים עגונות. ישנם ארגוני נשים העושים עבודה חשובה בשיתוף פעולה עם בתי הדין ומביאים יחד לשחרורן של נשים מעגינותן. במקרה זה לצערנו, כפי שקבע בית הדין, עורכת הדין והארגון שאליו הייתה שייכת סגרו כל מבוי שפתח בית הדין להצלתה של האישה מעגינותה, בכך הנציחו את מצבה של האישה ללא גט, לדאבון לב, כנראה עד סוף חייה".