הגיהינום של א': מכות והשפלות

נופר רומי ב'ידיעות ירושלים' מביאה את סיפורה המטלטל של א' שסבלה מאלימות מבעלה שעברה למקלט לנשים מוכות ובהמשך הצליחה להשתקם בזכות עמותה שמלווה נשים נפגעות אלימות. { הסיוט}

נופר רומי ב'ידיעות ירושלים'  מביאה את סיפורה המטלטל של א' שסבלה מאלימות מבעלה שעברה למקלט לנשים מוכות ובהמשך הצליחה להשתקם בזכות עמותה שמלווה נשים נפגעות אלימות.

א' כיום היא  אישה חילונית עצמאית חושפת את סיפורה  ל'ידיעות ירושלים' ומסבירה: "יש אינספור מקרים שבהם נשים חזרו למעגל האלימות, פשוט כי הן לא הצליחו להתמודד לבד".

א' גדלה בבית נורמטיבי במרכז הארץ. היא נולדה למשפחה מסורתית, לאחר התיכון הציעו לה בחור  שהיה מבוגר ממנה והתחיל להתחזק בדת. לאחר כמה שבועות החליטה להתחתן, "הייתי צעירה בת 19", היא משחזרת. "היה לי לא נעים להגיד לו לא".

על פי הפרסום בידיעות ירושלים,  ימים בודדים לאחר החתונה הגיע התקף האלימות הראשון". "הפכנו לחרדים. אסור היה לי לעשות הליכות, כי זה לא צנוע. גם לא להוציא רישיון נהיגה או ללמוד באוניברסיטה. הכל לא צנוע. הדרישות הדתיות שלו הלכו והחמירו כל הזמן, ובכל פעם שהייתי חורגת מהן, גם אם בטעות, הדבר היה גורר אלימות. בשלב מאוד מוקדם של הנישואים הוא הצליח לשכנע אותי שאני הבעייתית, שאני עושה דברים חמורים שמצדיקים את האופן שבו הוא נוהג בי, שהכל מגיע לי".

 

על גידול הילדים היא מספרת לידיעות ירושלים, "כבר בהיריון הראשון הבנתי שכלום לא הולך להשתנות. הוא הכה אותי כשאני עם בטן, והוא הכה אותי כשאני עם תינוק בידיים", מספרת א'. "הוא הכה אותי לא פעם בפני הילדים, אבל אותם מעולם לא הכה. זה כאילו היה לו משהו אישי נגדי, רק אני הצלחתי לעצבן אותו". "הכל היה חייב לעבור דרכו. הוא היה נותן לי כסף. הוא היה נועל אותי בבית ולא נותן לי לצאת ממנו. הוא שלט בכל היבט בחיים שלי".

כשנכנסה להיריון רביעי הגיע השינוי. "ידעתי שזה מה שיכניס אותי לבית משוגעים. כבר התחלתי לדמיין את המוות שלי. הייתי מריצה סרטים בראש שבהם אני מתה בתאונה. התפללתי לזה. נס משמיים קרה וההיריון הסתיים באופן טבעי בחודש השלישי. הוא כמובן טען שזה בגלל החטאים שלי, הפריצות שלי".

שכנה חרדית שראתה את סימני האלימות על ידיה שיכנעה אותה אותה ללכת איתה למשטרה. "ישבתי מול חוקרת ובמשך שעות סיפרתי לה הכל", היא נזכרת. "המשטרה עצרה אותו. נפגשנו עם רב ששכנע אותי לעשות שלום בית, כך שגם ההליך המשטרתי הפך לחסר משמעות. בשנה שלאחר מכן הוא לא הפגין כלפיי אלימות פיזית, אבל דאג להיות אלים בכל צורה אפשרית אחרת. באירוע האלימות הראשון לאחר שנה עזבתי שוב. הודעתי לרב שאני מתכוונת להתגרש. הוא שכנע את בעלי לתת לי גט ואני חתמתי על מסמך שלפיו כל הבית והרכוש נשאר אצלו ואני מקבלת את הילדים ומוותרת על מזונות. חתמתי. לא עניין אותי כלום".

 

 

לאחר מספר חודשים היא התגרשה, קיבלה גט והועברה לדירת מעבר של המקלט. "לאחר שנה בדירת המעבר הגיע הזמן לצאת לעולם", היא מתארת לידיעות ירושלים. "הבועה שהמקלט העניק לי התפוצצה. לפתע הייתי צריכה לחפש דירה, עבודה, לכלכל את הילדים שלי כשאין לי שום כישורים או ביטחון עצמי. כל החרדות חזרו לי".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.