הגר"ש גלאי לאדמו"ר מצאנז: "כשאדם הולך אחר הרגש ובא לידי תאוות, הוא נסחף ונמשך בלי סוף"

המקובל הרב שמעון גלאי שליט"א התריע בביקור אצל האדמו"ר מצאנז שליט"א על סכנת המכשירים הטמאים, ועל הצורך להתחזק ברוחניות. התמליל המלא מפגישתם

בשעות הצהרים של אחד מימי השבוע נכנס למעונו של מרן האדמו"ר מצאנז בנתניה הגה"צ רבי שמעון גלאי שליט"א, מו"צ בבי"ד של הגר"נ קרליץ שליט"א, ורב שכונת אוסם בב"ב. השניים שוחחו על המכשירים הטמאים ועל הצורך להתחזק ברוחניות.

לידי אקטואליק הגיע תוכן השיחה:

מרן שליט"א: לא הייתם צריכים לטרוח… הרי זהו איבוד זמן של הרב שליט"א… יש קונה
הגר"ש גלאי: מצינו בחז"ל (עבודה זרה י, ב) עולמו בשעה אחת… חשבתי בכוונת הדבר, כי הלא כל אדם יש לו נסיונות משלו, לאחד יש נסיונות בשמירת עינים והשני בשמירת הפה וכדומה, ומי שמשלים עצמו בנסיונות עיקר כי אחת. קונה עולמו בשעה הוא שלו, החשיבות הוא להתגבר על הנסיונות המיוחדים לו. לכן בכה רבי כשאמר יש קונה עולמו בשעה אחת, כי יש מי שמשלימים עצמם בשאר ענינים ולא בענין שמוטל עליהם להתגבר, ואף שהם זוכים לעולמות הרבה, אבל חסר להם הבחינה של "עולמו", העולם שלו.

מרן שליט"א: והיינו שעושה הרבה ענינים בעולם מלבד התפקיד שהטילו על נשמתו לתקן בעולם הזה ואשר לשם כך בא לעולם. בדורות הקדמונים היה כל אדם יכול לילך אל הצדיק שיגלה לו מה התיקון שלו בעולם ובאיזה ענין הוא צריך להשתדל ביותר לפעול בעולם, אבל בדורות הללו אמרו צדיקים שהדרך לידע מה שצריך לתקן הוא להתבונן באיזה דבר יש לו הכי הרבה נסיונות וקשיים, כי על מה שיצרו מתגבר עליו ביותר זהו סימן שזה מה שצריך לפעול, ובבחינת מאויבי תחכמני. ואף שבדור שלנו, קשה מאד בכל הענינים, אבל עכ"פ לכל אדם יש ענין שבזה הוא מתקשה ביותר ושעל זה הוא צריך להתגבר בכל כוחותיו.

הגר"ש גלאי: לדאובננו הדור הזה עיקר הנסיונות ואסון הדור הוא במכשירים המקולקלים על הפסוק מצינו בגמרא (מלכים ב טו, (הוריות י, א) וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב ב) בבית מדקאמר בגמ', והקשו החפשית, בבית החפשית מכלל דעד השתא עבד הוה, והביאו חז"ל את המימרא "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם". ונמצא מזה שלא כל מי שנראה כבן חורין ובעל שררה, הוא באמת כך, ומי שיש לו שררה יש לו עבדות, ורק מי שעוסק בתורה אין הוא בן חורין אמיתי, כמו שאמרו חז"ל (אבות ו, ב) לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. לכל אדם יש שכל ויש רגש, לשכל יש גבול ולרגש אין גבול. לכן כשאדם הולך אחר הרגש ובא לידי תאוות, הוא נסחף ונמשך בלי סוף. וגם אם מתחילה לא התכוון ליפול כל כך, הרי אין הדבר בשליטתו. הוא נמשך כנגד רצונו. אדם כזה אינו בן חורין כלל. לפעמים באים אלי אברכים עם שמחה על פניהם ומבשרים לי בשורה טובה שהשליכו מכשיר טמא שהיה להם, ואז רואים שהשתחררו מהעבדות. האדם צריך להשתוקק שגם גופו יהיה משועבד להקב"ה ולקדושה ולא לתאוות העולם. צמאה לך נפשי כמה לך בשרי (תהלים סג, ב), לא רק הנפש רק גם הבשר והגוף.

מרן שליט"א: צמאה לך נפשי, היינו שהנפש הרוחנית צמאה ומשתוקקת, שיהא גם כמה לך בשרי, שחלק הגוף גם ירצה לעשות את רצון ה', ואז ממילא לא יהיה מלחמה בין הגוף לנפש. שמעתי ממרן אאדמו"ר זי"ע, שמרן הדברי חיים היה כמה פעמים בווינא לדרוש ברופאים, ופעם היה אצל פרופסור גדול, ושאל את מרן הד"ח, מה הנכם עושים, וענה, אנו לומדים [איך שטאדיר], ואמר אותו הרופא (בלשון דייטש), אנו הזקנים לומדים ולומדים וכלום איננו יודעים, אך הצעירים אינם לומדים כלום, והכל יודעים הם. והרופא שקע במחשבות עמוקות. וכשהלך מרן הד"ח מהרופא אמר למלויו, האם ראיתם את הרופא היאך שנתעמק במחשבתו וכמעט שהגיע להתפשטות הגשמיות… והיינו שחרה לו שגוי יגיע למדרגה כזו. ולא עברו שעות רבות עד שמת אותו פרופסור, ובשבת שלאחר מכן בסעודה שלישית אמר מרן הד"ח בדברי תורה: החכם מאומות העולם אומר שהזקנים לומדים וכו'. ובתוך אותה שיחה שאל הפרופסור למרן הדברי חיים שיבאר לו מהו חסידות, ואמר לו, שיש צינור המחבר בין המוח ללב, ובמשך הזמן נעשה הצינור סתום, ועבודת החסידות הוא שיהא קשר בין המוח ללב… הוא הסביר לרופא את הענין של "מח שליט על הלב" בשפה שיוכל להבין… בספר זרע קודש להרה"ק מראפשיץ זי"ע, רבו של מרן הדברי חיים, כתב (פרשת קדושים) בשם המקובלים (שער הפסוקים, פרשת וישב, ד"ה והנה הקליפות) שקליפת פרע"ה הוא הער"ף, כי העורף מבדיל בין המח ללב, וזה היה הקליפה של פרעה, וענין יציאת מצרים הוא לבטל את ההפסק ושיהיה המוח שליט על הלב.
הגר"ש גלאי: מה שעוד חסר הרבה בדורנו הוא הענין של אמונה פשוטה, אמונה תמימה.

מרן שליט"א: הרי זה הפתח והראשית. יש הרבה שלומדים על אמונה ויודעים על עצמם שהם מאמינים, אבל הרבותא הוא לחיות עם אמונה על כל צעד ושעל, לידע באמת שאני בעצמי לא עושה כלום והכל הוא על ידי הקב"ה. כשאדם יודע זאת, ומאמין שגם מה שחברו מעולל לו, אין זה חברו אלא בהנהגה עליונה, אזי ממילא לא יכעס ולא יתרעם על חברו.

הגר"ש גלאי: צריכים לקיים "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך", כשיש אמונה בכל דרכיך, אזי הקב"ה יישר אורחותיך.

מרן שליט"א: מובא במדרש (דב"ר ב, ל) "מהיכן זכו ישראל לקרות שמע אמר רבי פנחס בר חמא ליקוטי שושנה) מבאר ענין לימוד המלאך עם התינוק במעי אמו אף שלבסוף משכיחין התורה ממנו (נדה ל, ב), כי אם לא היו מלמדין אותו לא היה לו אח"כ באפשרי ללמוד תורה שהיא תורת ה', ומלמדין אותה מתחילה כדי שאחר כך יוכל בניקל לקבל וללמוד התורה, ואף שמשכיחין התורה ממנו מ"מ נשאר בו הרושם של הלימוד, והאדם צריך לעבוד בכל כוחו והתאמצותו לעורר רושם זה ולידע את כל התורה.

הגר"ש גלאי: על ידי שהקב"ה נטע בנו חיי עולם, ניתן בנו האפשרות לעלות מעלה מעלה או ח"ו לירד מטה, כמו שאמרו חז"ל (מגילה טז, א) אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים.

מרן שליט"א: זה לעומת זה… מובא בקדמונים על כך שהקב"ה ברא את האדם "בצלם דמות תבניתו", ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו (בראשית א, כז), דכמו שהקב"ה הוא בלי קצבה וגבול, כן נתן הקב"ה לכל אדם את היכולת להתעלות בלי גבול או ליפול ח"ו בלי גבול.

הגר"ש גלאי: חז"ל אמרו (סוטה יד, א) תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, כי כל אדם חושב תמיד על ה"אני", ואילו המצוה של חסד וצדקה היא היפך ה"אני", כי האדם מקדיש עצמו עבור הזולת. ולכן התורה תחילתה וסופה גמילות חסדים, לרמז שבשביל לזכות לתורה צריך האדם להתנתק מה"אני" ומכל עניני העולם, ולהתחבר רק לתורה בלבד. ולכן מי שעוסק במעשי חסד, יותר קל לו להשיג התורה.

מרן שליט"א: ישנם כיום הרבה מאד לומדי תורה ויראי שמים, אף שאינו באיכות כמו שהיה פעם.

הגר"ש גלאי: הכל מתחיל עם ה"אמונה פשוטה", לחשוב בכל ענין רק על השי"ת. אבל ב"ה לא אלמן ישראל.

מרן שליט"א: אריכות הגלות גורם. "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות" (ברכות יז, א). פעם גרו בעיירות קטנות ולא ידעו ולא שמעו כלום מהעולם הגדול, ובקושי מהנעשה בעיירות הסמוכות, וממילא היה הראש פנוי לקבל יותר. הרבה מאד גדולי עולם יצאו מהעיירות הללו שהיו יכולים ללמוד שם בשלוה ובלי טירדות והפרעות. לעומת זאת בזמננו, כל העולם הוא כעיר אחת, ותיכף ומיד שומעים ויודעים מה שקורה בכל מקום, וממילא הראש טרוד בענינים אחרים. ואינני מדבר מענינים אסורים, אלא בכלליות, כי ברגע שהראש טרוד בענינים אחרים ממילא אינו פנוי לקבל כ"כ תורה. וזהו מלבד כל הנסיונות של הדור הזה. הלוואי היו יכולים לגור במדבר, שלא בין אנשים. אבל זה בלתי אפשרי בזמננו, ואין פלא שהדורות מתמעטים והולכים.

הגר"ש גלאי: יש עוד ענין בזמננו, שאנשים מתייאשים מיד כשאינם מצליחים במשהו.

מרן שליט"א: שחסר להם הסבלנות… בחור שלא הספיק ללמוד באיזה סדר כפי שרצה מתחילה, מיד בא לידי רפיון וממעט יותר בלימודו… זהו ממדווי הדור בכלליות, שרגילים שהכל צריך לבוא במהירות תיכף ומיד. זה מהמרעין בישין של הדור הזה שגורם להרבה מכשולות וקשיים בשלום בית ובחינוך וכו'. מה שפעם קראו 'משוגע' קוראים היום 'סבלנות'… והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה (דברים כח, לד), שיש שגעון שהכל צריך לבוא במהירות ככח הראיה… מלפנים ידעו שיש ענין של יגיע כפיך, בגשמיות וברוחניות.

הגר"ש גלאי: גם זה מורה על חסרון באמונה. צריכים לעבוד הרבה על אמונה. כשמלמדים את הילד לברך המוציא לחם מן הארץ, צריכים ללמדו כוונת הדברים שהקב"ה מוריד גשמים והתבואה וצמחת וכו', ושלא יאמר זאת כמצות אנשים מלומדה. וכן כשמלמדים אותו לברך שהכל נהיה בדברו, צריכים להסביר לו, כי הלא הילד חושב שהוא פותח את הברז ויוצאים מים, וצריכים ללמדו מי מביא את המים וכו'.

מרן שליט"א: בענין זה מצנו בגמ' (יומא עו, א) "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי, מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה, אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים".
הגר"ש גלאי: ותחת זאת האדם עסוק כל היום עם ה"אני", הכל טבעיות, הרופא אמר כך וכדומה, ושוכחים שיש בורא עולם.
מרן שליט"א: לכן לעומת זה, מי שכן מאמין, בזכות גדולה מאד. ונפרדו לשלום.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.