הדילמה הקשה של עולם השידוכים החרדי

אלפי מעוכבי שידוך בציבור החרדי, מביאים לדילמות לא פשוטות בכלל עבור ההורים: האם זה בסדר "לעקוף" אותם? ומה עם ה"קפידא" שלהם? הרה"ג אליהו שלזינגר, חיים ולדר, שדכנים ואנשי חינוך – מתייחסים לבעיה הבוערת

לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה (בראשית כ"ט כ"ו).

במשפחות חרדיות רבות, בהן הגיעו הילדים לגיל שידוכים ולעתים התעכבו, זה פחות וזה יותר, נדרשו הורים רבים לסוגיה שמדירה שינה מעיניהם ואינה נותנת מנוח לנפשם: האם לאפשר לבת הצעירה או לאח הצעיר "לעקוף" את הבן/הבת שמשום מה שידוכם מתעכב, או להמתין שהוא יתארס כדי לשחרר את "הפקק". אולי "עקיפה" היא סימן לא טוב, ומעצימה את הבעיה של הבחור או הבחורה ששידוכם מתעכב לו?

בשנה האחרונה התופעה רק הלכה והתעצמה. ככל שהציבור החרדי הולך ונפתח למנעמי העולם הזה, כך גדל מספרן של הבנות שממתינות לזיווג. "הידע העצום שיש כיום לבחור ישיבה או לבת סמינר, רק מעצים את היקף התופעה שהולכת וגדלה למימדים גדולים", אומר לנו ראובן, שדכן ממודיעין עילית. "הבחורים נהפכו היום ל'מייבינים' גדולים, והם לא ממהרים ללכת על כל הצעה, וכך גם הבנות החרדיות, שהמודרניות שבהן מוצאות את עצמן מתאקלמות בשוק ההייטק הישראלי ובכך שוללות הצעות רבות שמגיעות לפתחן, שלא מתאימות להן או מבחינה דתית, כי הן נפתחו, או מבחינת זה שהן 'פתחו עיניים' ורוצות יותר, בחור ממשפחה עם יותר כסף או שנראה טוב יותר. ואז. שעון החול הולך ומתקתק, והבחורים שאותם נפנפו במחי יד, כבר נחטפים מהמדפים כלאחר יד".

 

ולדר: "אין טעם לא לתת 'לעקוף'"

 

הסופר והמחנך ר' חיים ולדר שברקורד שלו היה שדכן שעשה לא מעט שידוכים, ממליץ בשיחה ל"אקטואליק" להורים שילדיהם מעכבים, דווקא שלא להתעכב. "דעתי מאוד פשוטה", אומר ולדר. "חיי אדם – קודמין לחיי חברו. בכלל אני לא יודע מי המציא את עניין הגיל. זה קשור לכל מיני חוקים והמצאות שלא מגיעים ממקום הלכתי כזה או אחר.

"לכן", קורא ולדר, "אני ממליץ לאח הגדול שלא לתקוע את האחים הקטנים, ושגם ההורים לא יעזו לתקוע. ושידעו, ברגע שמתחילה הרכבת להיתקע זה סוג של אסון, ממש ככה. לכן, גם אם האח הגדול או האחות הגדולה מתעכבים, מומלץ להם, וגם רבנים אומרים את זה, שיאפשרו לעקוף. וגם זה מציג אותם כאציליים. וגם ברגע שהלחץ יורד, זה מקל עליהם למצוא את השידוך בלי לחץ. לכן אני ממליץ לעקוף ברגע שבן אדם מגיע לגיל 20 פלוס. לא עקיפה ברמזור, כמובן, אבל אם אדם מתעקש שלא לעקוף – שיחשוב מה טוב לו".

מה כל כך קשה להורים או לאחיות לאפשר לאחות הקטנה או  האח הקטן "לדלג" על הבן/הבת  המעוכבים בשידוכים?

"הדבר לא פשוט", מסביר לנו איש חינוך ותיק. "ראשית, יש כאלו שחוששים ל'קפידא' וזאת בשל כך שההסכמה של האחות הגדולה לא היתה שלימה מעומק הלב. לכן ראוי לבקש מחילה והסכמה מכל הלב, ולציין שכל המהלך נעשה בשביל לסלול את הדרך. בנוסף , יש משפחות רבות שיש להם מנהג שלא לעקוף, וכל האחיות פשוט נתקעות כמו בפקק של איילון בבוקר, אבל הוא לא משתחרר לאחר שעה, ורק בגיל מבוגר כשכל האחיות עם קמטים וקמטוטים בפניהן – אז הן נזכרות לפנות את הדרך, אך אז כבר מאוחר מידי".

פגישה. צילום לאראג פרג', פלאש 90

כשמזכירים את נושא הקפידא, צריך להבין שזו כלל וכלל לא בדיחה. הרה"ג אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה בירושלים, אומר ל'אקטואליק': "במקרים האלה, צריך מאד להיזהר מקפידות. היו מקרים שהאחות הגדולה או  האח הגדול שנעקף, והתוצאה מהקפידה הייתה שה' ישמור. לכן צריך להיזהר במקרים האלה שהאח או האחות ש'עוקפים', יפייסו את האח הגדול או האחות הגדול, ויאמרו שכל מה שהם עושים זה לטובתה, ולא בגלל שהם אגואיסטים או משהו כזה".

ראובן, אותו שדכן ממודיעין עילית, משתף אותנו בסיפור טרי שאירע לאחרונה באחת השכונות החרדיות בירושלים. "בחודש האחרון עלו הורים לנערה חרדית מירושלים לאחד מגדולי ישראל, ושטחו בפניו את סיפורה של בתם הבגירה. בתנו היא כלילת המעלות אך זיווגה מבושש לבוא – והיא כבר בת 25, בעוד אחותה בת ה-21 משוועת לצאת לשוק השידוכים, בזמן שחברותיה מתחתנות בזו אחר זו. מאידך גיסא, האם טענה לפני אותו רב, כי "שמחתה לא תהיה שלמה", וכי יהיה לה קשה עד מאוד באם האחות הצעירה תדלג עליה. אותו צדיק וחכם הציב דד ליין. 'המתינו חצי שנה', ייעץ. באם לא תתארס חלילה, האחות הצעירה תעקוף".

ישראל, שדכן מוכר מאוד בבני ברק משתף אותנו באגדה המפורסמת על עניין העקיפה. מסופר על משפחה שהיו בה כמה מעוכבי זיווג והלכו לשאול את האדמו"ר הבית ישראל זצ"ל מגור ואמרו לו שיש להם בן בגיל 27 ועוד בן בגיל 21, והם לא יודעים אם לעקוף או לא ולהתחיל לשמוע גם לצעיר. אמר להם האדמו"ר: "לפעמים קורה שדלת הבית נעולה, אז מה עושים? שולחים את הילד הקטן שיכנס לבית דרך החלון ויפתח את הדלת מבפנים".

ההורים הבינו את הרמז ומיד התחילו לשמוע שידוכים גם לבן הצעיר. אחרי זמן מועט התארס הבן הצעיר בשעה טובה, ומיד אחריו תוך מספר חודשים גם הבן המבוגר יותר בא בברית האירוסין.

"ואם כבר עקיפות", ממליץ השדכן מבני ברק. תעקפו, אבל תאותתו קודם, ותתפללו שבזכות הוויתור הזה ה' יביא לכם את הזיווג במהרה.

נחמי והדס היו בנות משפחת שפירא (שם בדוי). נחמי (בת 40 היום) היתה המון שנים בשידוכים, ונראה היה שהשידוך שלה פשוט נתקע בין גלי ים סוף שפשוט לא נבקע. אחותה הקטנה הדס, בגיל 20 לא היססה ופשוט "עקפה" אותה. נחמי, שכיום כאמור כבר בת 40, עדיין מתעכבת בשידוכים וההצעות שבעבר היו לא מתאימות, כיום נחשבות אטרקטיביות. הדס, לעומת זאת, אחותה הצעירה, הקימה בית נאמן בישראל על אדני התורה והיראה. "לו היינו ממתינים", אומרת לנו האם, "גם שערותיה של האחות הצעירה היו מלבינות ואיש לא היה מסתכל לעברה".

במשפחה אחרת מירושלים, אליה הפנה אותנו איש החינוך  האמור, אירע מקרה דומה, אך שם, הצעירה שעקפה את כל אחיה ואחיותיה פשוט "פתחה להם את הפקק", והם התארסו בזה אחר זה. "זה לא היה פשוט", מספרת לנו האם. "הבת הקטנה עומדת תחת החופה, ואילו אני מביטה לעבר הגדולה שאני כה אוהבת, וא"א לבטא במילים את הכאב ואת גודל שברון הלב באותו רגע. שמחה וכאב מתערבבים זו בזו לצד תקווה כי המיילד'ע הקטנה תפתח את השער לכל האחים והאחיות".

 

המספרים: כ-3,200 מעוכבי שידוך

 

אז כמה מעוכבי שידוך קיימים היום במגזר החרדי? את זה שאלנו את הרב חיים שמרלר, ר"י אורייתא ומי שעומד בראש ארגון 'הגפן' המסייע למעוכבי שידוך.

ממתי אתם מכנים בחור כ'מכוגר', כמעוכב שידוך?

"זה תלוי באיזו קהילה או חוג. בציבור החסידי, בחור מגיל 21 כבר מתחיל להיכנס לרשימה של המבוגרים. זה אמנם עוד לא ממש מבוגר, אך הוא מתחיל להיות ברשימה הזו, וזאת מכיוון שהחברים שלו התחתנו כבר לפני כן, בגילאי ה-19-20, והוא מתחיל להרגיש לא כל כך טוב וקצת בודד. בציבור הליטאי מבוגר מתחיל בגיל 25-26., ובספרדי גם אותו דבר. נהרא נהרא ופשטיה, כל ציבור והגיל שלו. אבל ברגע שבאותו חוג הוא מתחיל להיחשב למבוגר, זה כבר נוגע אלינו. לנו זה לא משנה אם לבחור מתחיל הכאב כשהוא בן 20 או כשהוא בן 25, וזו הסיבה שאנחנו מנסים לעזור לכל המגזרים ויש חוברת מיוחדת שאנחנו מוציאים לליטאים ועדות המזרח. במאגר שלנו יש למעלה מ-2,000 בחורים ו-1,200 בחורות. אנחנו יודעים אמנם שיש עוד הרבה יותר מעוכבים ממה שיש לנו ברשימות, אבל אלו השמות שהצלחנו להשיג. את הנתונים התחלנו לרכז עם הבחורים החסידיים, שבהם אני עוסק בראשות הישיבה, וכעבור זמן-מה התחלנו לסייע בנושא לכלל החוגים במגזר החרדי. לא מזמן היה כאן במשרד ראש ישיבת מיר הגרא"י פינקל עם רעייתו, שעוסקת בהרבה שידוכים במיר, והם התלהבו מאד ונכנסו לעניין. ויש לנו שיתוף פעולה גם עם כל הישיבות הליטאיות. גם ראש ישיבת חברון הגר"ד כהן היה פה ודיבר איתנו בנושא".

את הנאום הזה של שרוליק לייזרוביץ', כל מי שנכח לפני חודשים ספורים באולם הירושלמי המפואר, לא ישכח. אל הבמה עלה אדם בעל חזות חסידית, באמצע גיל ה-30 לחייו, ונשא לפני הקהל הרב שהתאסף במקום – מאות שדכנים מנוסים שהגיעו למקום ביוזמת ארגון השידוכים למבוגרים "הגפן" – את הנאום המרגש והאמיץ הבא:

"קוראים לי שרוליק", הוא פתח, "ואני בן שלושים ושש. כל החברים שלי, הורים כבר 16-17 שנה. למרות שלא זכיתי עדיין להקים בית בישראל, אני מתחנן אליכם, השדכנים: את השנה-שנתיים הקרובות שנותרו עד שהחברים שלי יבואו אליכם עם הילדים שלהם, תקדישו עבורי ועבור חבריי הרווקים המבוגרים. לא", המשיך שרוליק בתחנוניו, "אני לא מתכוון שתפסיקו להתעסק בשידוכים של בני 18-19 או 20. אני כן מבקש שתקבלו על עצמכם להקדיש 10 דקות ביום בשביל בחור מבוגר. את ה-10 דקות תעניקו לנו, הבחורים המאוד מבוגרים, אלו שחצו כבר את ה-30 או מתקרבים לגיל הזה. כל מה שאתם צריכים זה: מוּדָעוּת. לזכור אותנו, לא לשכוח מקיומנו, לא להתעלם מתחנונינו להקים בית בישראל. אנחנו לא לבד. יש לנו הורים, יש לנו אחים ואחיות, יש לנו אחיינים ואחייניות, שחלקם כבר מתחתנים. לא פעם אנחנו משתתפים בבריתות לבן של אחיין. כשכולם אומרים 'כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים', אנחנו נשנקים בבכי והורסים את השמחה.

שרוליק לייזרוביץ' בנאומו

"יום אחד עמדתי בחנות לתשמישי קדושה, ושמעתי מישהו מזמין נרתיק תפילין לאבא שלו שחוגג יום הולדת 40. עשיתי לעצמי חשבון: אם אותו אב התחתן בגיל 20, זאת אומרת שבכל 20 שנה מחדשים את הנרתיק. אני כבר בן 36, 23 שנה מהבר-מצוה, עם אותו נרתיק. לא פעם ולא פעמיים חשבתי לחדש את הנרתיק, אבל זה הרי אומר שאני מכריז על 'יאוש'. חשבתם פעם על הבחור המבוגר שעומד בתפילה מאחורי אברך עם טלית שמתחילה להצהיב, והאברך ההוא צעיר ממנו בכמה שנים טובות?! כשהוא היה בישיבה גדולה, האברכצ'יק הזה חגג בר מצווה, וכעת האברך הזה כבר צריך לקנות טלית חדשה – והוא עדיין בלי טלית. חשבתם פעם על הבחור המבוגר, שמוצא על השולחן בשטיבל 'דף קשר' של 'חיידר' מתגלגל על השולחן. מה הוא מרגיש? האם פעם חשבתם על הבחור , שיושב לצד צעירים שפתאום עוצרים שיחה ומתנצלים: 'יש כאן בחור, זה לא נושא לשיחה על ידו'?!".

"בכלל", המשיך שרוליק, "חשבתם על הבחור המבוגר, בן ה-32 או ה-33, או כמוני בן ה-36, שכבר ניסה את כל הסגולות – והוא רק מחכה לסגולה אחת: לטלפון של השדכן. להרגשה שמישהו חושב עליו ועובד בשבילו, ומאמין שלא אבדה לו תקווה ועדיין יש לו בשביל מה לחכות. על הבחור המבוגר הזה אתם חייבים לחשוב. היום ובכל יום. לפחות 10 דקות ביום. לחשוב על בחור המבוגר, שחודשים חולפים בלי שאף אחד זוכר ממנו. הבחור המבוגר, שכבר התייאש מלברר אצל ההורים, האם מישהו התקשר להציע משהו. פשוט, בגלל שלא בא לו לראות את הדמעות של אמא ואבא. הבחור המבוגר, שמרגיש כאילו הוא הושלך מהרכבת הדוהרת לצדי הדרך, והוא כבר מתחיל להרגיש כאילו והוא גם נדרס על ידי אותה רכבת.

"אני הוא הבחור המבוגר הזה. כמוני יש מאות-מאות, במאגרי 'הגפן' ובפנקסים מצהיבים של שדכנים מהדור הקודם. אני הוא הבחור המבוגר שהיום בבוקר, כמו בכל בוקר, פתח את העיתון וראה עוד כמה בחורים צעירים, ילדים ממש, שמישהו חשב עליהם ועבד בשבילם. אנחנו, הבחורים המבוגרים, מסרבים להתייאש. אבל דורשים שגם אתם לא תתייאשו. האמינו לי: הבחורים הצעירים אולי מביאים לכם פרנסה. אנחנו נביא לכם את הברכה. הבחורים הצעירים יביאו אתכם לחיי העולם הזה. אנחנו נביא אתכם לחיי העולם הבא. ואתם יודעים, 'אבדתו של מי קודמת'. מוריי ורבותיי, מה שתיארתי בפניכם, הוא רק קמצוץ מעולם של רגשות סוערים, של מציאות כאובה, של תקוות שנאחזות בכם. אתם התקווה שלנו, אתם הדרישה שלנו. זו ההחלטה שיוצאת מכאן הערב, להקדיש עשר דקות ביום בשביל בחור מבוגר. ישר-כוח, און אי"ה ביי ענק אויף שמחות".

 

זה לא אשמתך

 

פתחנו בפרשת ויצא, ונסיים בדברי אותה פרשה – שמגלה שיא של רגישות בדמותה של רחל אימנו. בבלוג של הרבנית ימימה מזרחי, מבואר באופן פשטני האחריות הגדולה שרובצת על כתפי הבת הצעירה שעוקפת את אחותה. "רחל היא אומנית אי-הביוּש. היא יודעת: "מה שווה לי בית, כשתתבייש אחותי ותתעכב?" – ומוותרת על הכל.

"אז לא להתחתן בגללה? חלילה. זה שהמזל שלה קצת מתעכב – זה לא אשמתך. תתחתני. לבריאות. אבל! זה מטיל עליך אחריות ענקית: לקרוע את השמים בעבורה. לבקש עליה, לבקש על אושרה ועל משפחתה שלה".

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. בושה

    נושא בוער, חשוב, ועמוק.
    מזעזע שאקטואליק בחרו בכתב אלים, הזלזול בכתבה ברווקים מבוגרים, זועק "הצילו". פוגע במילים נוראיות כמו: "קמטים וקמטוטים", "שתחכה ששערותה ילבינו", "רווקה בת 40 שמזלה בושש מלבוא", מה זה מכירת סוסים???
    הגדיל לאמר השדכן השתלטן שבנות כבר לא "נשמעות לו", כי רוצות יותר. נשמע שה"עסק" שלו פושט רגל. והלוואי שכך. היהירות במילותיו מדליקה נורה אדומה ודורשת חקירה לעומק. תמיד כולן היו "נשמעות" לו? חייבים להשמע לו? פעם היה מצליח "למכור" בקלות והיום לא? איפה בורא עולם בכל זה? נשמע שגישתו מסחרית, מזהירה מאד מפניו!
    האגדה ההזויה של ישראל השדכן מבני ברק עם הפצפון והבלון והחלון. ובמילים אחרות "כשתקוע מלמעלה פותחים מלמטה". זה באינסטלציה יקיריי! התבלבלתם!
    אין הביקורת שלי נגד הרעיון של "לעקוף". להיפך, חושבת שכל אדם צריך לדאוג לחייו. ואחר כך חובה עליו מדין תורה לדאוג לאחיו.
    אך הלך הרוח בכתבה אינו "לעקוף", אלא "תתקתקו עניינים ותתחתנו כבר, הפסיקו לעשות בעיות. הרווקים המבוגרים עושים לנו רע כמו פקק כמו איילון בבוקר"
    נורא.
    מתפלאת על חיים ולדר ששיתף פעולה עם הזוועה הזו.
    מבקשת ממכם בדחיפות לכתוב התנצלות!
    אין חוק התקשורת מאפשר חופש ביטוי פוגעני ומסית כגון זה.
    חכמים הזהרו בדבריכם.
    וטפשים כל שכן.

    רווקה- לא חצי בן אדם.
    שוש

    שוש |
    הגב