הדילמה של הרופאים שטיפלו בילדי משפחת גרוס

ההלם, המירוץ נגד השעון וההחלטה הקשה: מנהלת מחלקת טיפול נמרץ על מאחורי הקלעים של האסון של משפחת גרוס {שנתיים לטרגדיה שזיעזעה את המדינה}

"אחרי שעות רבות של המולה שבהן עבדנו מסביב לשעון כדי להציל את הילדים של משפחת גרוס, ברגע שהם הלכו פתאום נוצרה דממה וניסינו להבין מה קרה שם במהלך השעות האחרונות. חילקתי לצוות כוסות של שתייה קלה שהיו לנו פה, ואנשים הביטו על הכוסות ופשוט שתקו": כך משחזרת הבוקר הד"ר שרית שחרור-קרני, מנהלת המחלקה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים 'שערי צדק', בראיון לאתר Mynet.

הראיון עם מנהלת המחלקה נערך לרגל ציון שנתיים לטרגדיה שזיעזעה את המדינה, טרגדיה בה נפטרו שתי האחיות לבית גרוס (ושני אחיהם היו מאושפזים בסכנת חיים גדולה במשך שבועות ארוכים) לאחר שנשמו חומר הדברה רעיל שרוסס בביתם בניגוד לתקנות.

"אין ספק שזה המקרה ששינה את פני המחלקה הזאת. כל אחד מאיתנו זוכר בדיוק מה קרה שם באותו אירוע. לקח לנו לא מעט זמן לעכל את כל מה שעבר עלינו באותו ערב.

בהתחלה לא הבנו שכל המשפחה הגיעה יחד. מבחינתנו זה התחיל כאירוע שגרתי של החייאה של התינוקת הקטנה יעל, שהגיעה לכאן בלי דופק ובלי נשימה. רק אחרי חצי שעה שבה ניסינו לעשות לה החייאה הגיע האח ואמר לי שגם האחים שלה נמצאים בחדר השני", משחזרת הד"ר שחרור־קרני.

שחרור-קרני מוסיפה: "הוריתי לצוות להפסיק את ההחייאה ביעל ולעבור לטפל באחותה אביגיל. המתמחה שטיפל ביעל אמר לי שהוא לא יכול להפסיק לטפל בה כי ההורים, שהיו אז בחדר, מביטים בו ומקווים שהוא יציל אותה. הסברתי לו שאנחנו מפסיקים את הטיפול בה כדי להציל את האחרים.

כשהבנו שמדובר בהרעלה ההיערכות היתה אחרת. העלינו את הבנים לטיפול נמרץ ילדים ופינינו את שאר המחלקה. פתחנו במיידי מיטות, ובמקביל המשכנו לשתף פעולה עם בתי חולים אחרים. עבדנו מסביב לשעון והאחיות הגיעו מהבית. היינו פה במצב חירום אמיתי.


(באדיבות רשת)

התחלתי להתקשר לכל העולם. הפעלתי את מכשיר הבייפאס והזמנתי את מכשיר האקמו מבית החולים שניידר. בינתיים כל הצוות הרפואי החל להתקבץ כאן, והבנו שקורה כאן משהו נדיר. הרגשתי שאני עושה לה החייאה ושום דבר לא מצליח לאושש אותה".

וכאן מגיעה הד"ר שחרור־קרני להחלטה הלא פשוטה שנאלצה לקבל: "הגעתי למסקנה שעדיף לוותר על הטיפול באביגיל כדי להציל את אחיה, מיכאל. זו החלטה נוראית וקשה. ברגע שקיבלתי את ההחלטה הזאת היו אחיות שהחלו לבכות, אבל ידעתי שאם אנחנו רוצים להציל את שני האחים שנותרו אנחנו חייבים לוותר על הטיפול באביגיל".

בהמשך הראיון היא מספרת על הרגע בו בישרה להורים על הנורא מכל: "ישבתי לידם שתי דקות עד שהתחלתי לדבר. ברגע שסיפרתי להם את זה ראיתי כיצד הם מאבדים את עולמם…הסברתי להם שעוד יהיה לנו זמן להתאבל אבל כרגע אנחנו צריכים לעשות הכל כדי להציל את השניים שנותרו.

בלבי ידעתי עד כמה זה מוחשי שאנחנו נאבד את כל ארבעת הילדים. קיוויתי שנוכל לשלוח את הבנים לשניידר כשהם עוד בחיים. ידעתי עד כמה זה נדיר שילד שורד מעבר כזה מבייפאס לאקמו בלי נזקים.

מגיעות כל המחמאות לבית החולים שניידר, אבל בלבי אני יודעת שבלי הטיפול המסור של כל בית החולים שלנו לא היה את מי להפנות לשם".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.