הדיקטטור שהשעה משחקת לו \ דעה

*יום שני השבוע היה יום מפתיע, לפחות עבורי. בית המשפט פסק שאולמרט קיבל שוחד ובכך הרשיע אותו וכנראה גם סתם את הגולל על אפשרות שאולמרט ישוב אי פעם לחיים הציבוריים.

מצד אחד, זה היה יום עצוב. המחשבה שפוליטיקאי שהצליח להגיע לתפקיד ראש ממשלת ישראל הוא מושחת, ולוקח שוחד, גורמת הרהורים נוגים על המדינה הזו שגם ככה לא מרווה ביותר מדי נחת את אזרחיה ובטח שלא את אזרחיה החרדיים. מצד שני לא יכולתי שלא להתגאות באותה מדינה ששופטת ומרשיעה אפילו את ראש ממשלתה בעבר, בלי לעשות איפה ואיפה.
אז מה הייתי יותר, עצוב או שמח? אני עוד מתלבט.

*יאיר לפיד. האיש הכי מדובר במדינת ישראל בשנה האחרונה. ראש ממשלת ישראל בפועל, אני מגדיר אותו. הוא מחליט כמעט בכל תחום בו הוא בוחר להיות מעורב. ואם זה לא מתאים למישהו כולל ראש הממשלה בתואר נתניהו וראש הממשלה בדמיון בנט – הוא מאיים בפרישה מהקואליציה. האיש שרוממות הדמוקרטיה בפיו, משאיר אותה בפיו ובפועל מוביל את מפלגתו ואת ממשלת ישראל באופן דיקטטורי למדי..
כך במשרד האוצר שם כופף את טובי הכלכלנים של המשרד וכפה עליהם 'הר כגיגית': דירות יד ראשונה בלי מע"מ. גם היועץ המשפטי של משרד האוצר נאלץ להתקפל ולכתוב חוות דעת בניגוד לדעתו המקצועית. העיקר שלפיד יתרצה.

לפיד תואם לחלוטין את ההגדרה של 'רשע שהשעה משחקת לו'. ברצותו מקצץ תקציבים, ברצותו מגדיל תקציבים ואפילו נתניהו לא מעז להתערב. ו"האח" בנט? גם הוא צריך להתחנן בפני הוד מעלתו שיועיל להעביר תקציבים להתנחלויות וישיבות ציוניות. (לא ישיבות חרדיות, חס ושלום).

עד כדי כך השעה משחקת לו שאפילו "הפיל בחנות חרסינה" של משרד החוץ והפוליטיקה הישראלית, איווט ליברמן, הבין שאם אתה לא יכול עליו – תחבור אליו. ובפועל, הברית האמיתית והחזקה לאחרונה, היא דווקא בין ליברמן ללפיד. מה שחשו וראו חברי הכנסת החרדים בחוק הגיוס. ובטח יהיו לזה עוד לא מעט השלכות בעתיד.

גם שאר השרים בממשלה מרגישים מאוימים: בנט חבר ל"ידיעות אחרונות" ולבעליו הדומיננטי נוני מוזס שיספק לו חסות תקשורתית בתמורה לתמיכה בחוק האוסר על חלוקת עיתונים חינם. או במילים אחרות: החוק לסגירת הביביתון "ישראל היום".

שר הביטחון יעלון, שידוע בדרך כלל כאיש רציני השואף להגיע לראשות הממשלה (כמו לפיד..), בכלל לקח את העניין באופן קצת קיצוני ומרבה להתבטא בשלל נושאים ואף להתבטא בנושאים מדיניים רגישים ולעשות המון רעש כדי למצב את עצמו כ"מנהיג הימין" האולטימטיבי בליכוד שאחרי נתניהו, שבעצמו נלחץ רק מלחשוב על האפשרות שמישהו אחר יישב בכיסא ראש הממשלה וכרגיל אצל נתניהו כשהוא בלחץ הוא מעדיף לשתוק.

*מי שלא מפסיקים להתבטא בגנותו של לפיד וחבר מרעיו אלה חברי הכנסת החרדיים שגם הם לקחו את המאבק הפוליטי שלהם בלפיד ובנתניהו צעד קדימה. וכבלו את עצמם בחבלים של הבטחות שלעולם, לעולם לא יישבו בממשלתו של נתניהו. אני חושב שבמקרה הזה גם נתניהו לא נלחץ. ולמרות שהרגש והצדק איתם, כולם יודעים (וגם הם) שבפוליטיקה עובדים מהראש ולא מהבטן ואם אחרי הבחירות הבאות או אפילו עכשיו, נתניהו יציע לחרדים להיות בממשלה במקום לפיד ולקבל תקציבים ותפקידים, תשמעו מהר מאוד את קולות המאבק, מי מקבל איזה תפקיד ומי ברוטציה..

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. חיים יש לך עתיד
    מחבריך לספסל הישיבה

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב